נהג אוטובוס זוכה מגרימת חבלה קשה לנוסעת

Buses02
תמונת אילוסטרציה. מתוך ויקיפדיה. רשיון שימוש חופשי CC By 2.5

 

באחד הימים של שנת 2012 נהג צ׳ באוטובוס ״אגד״ בראשון לציון. צ׳ עצר את האוטובוס בתחנה כדי להוריד נוסעים. נוסעים ירדו, הוא הסתכל במראות והחל בנסיעה. לאחר כמה מטרים של נסיעה צעקו לו נוסעים לעצור. הוא עצר את האוטובוס ואז הבחין בנוסעת ששוכבת על הכביש מאחורי הגלגל האחורי. לנוסעת נגרמה חבלה קשה ברגל שהצריכה כריתה של הרגל.

כנגד צ׳ הוגש כתב אישום לבית המשפט לתעבורה בפתח תקווה בגין נהיגה רשלנית וגרימת חבלה של ממש, אי הבטחת בטחון הנוסעים ואי פתיחת הדלתות וסגירתן בבטיחות.

צ׳ פנה למשרדנו על מנת לקבל יצוג משפטי. לטענתו של צ׳, נהג אוטובוס ותיק, הוא בדק את המראות, לא ראה איש על המדרכה או בסביבת האוטובוס והחל בנסיעה כפי שעשה אלפי פעמים בחייו. הנוסעת שנפגעה טענה כי צ׳ סגר את הדלתות והחל בנסיעה כשהיא עוד עמדה על מדרגת האוטובוס ולא הספיקה לרדת מהאוטובוס, היא נתפסה בדלת ונפלה על הכביש ונדרסה.

בדקנו את חומר החקירה ובעיקר את דוחות הבוחן המשטרתי שטיפל בתיק. מעיון בחומר החקירה התברר כי מספר חודשים אחרי התאונה, ערך הבוחן המשטרתי ניסוי באוטובוס, שהראה כי באוטובוס מותקנת מערכת המונעת נסיעה עם דלתות פתוחות. הבוחן גם בדק מה קורה כשמציבים עצם כלשהו במסלול סגירת הדלתות,ֿ ומצא כי הדלתות לא נסגרות במצב זה והאוטובוס לא מסוגל להתקדם.

למרות הניסוי שערך הבוחן, צ׳ הואשם בכך שלפני הסעת האוטובוס לא נקט אמצעי זהירות סבירים להבטחת בטחונה של הנוסעת ביציאתה מהאוטובוס, ובכך שסגר את הדלת האחורית של האוטובוס מבלי שהנוסעת סיימה לצאת מן האוטובוס ובאופן שסגירת הדלת פגעה בנוסעת והסבה לה חבלה של ממש.

בבית המשפט צ׳ כפר באשמה והתיק נקבע להוכחות לפני כב׳ השופט יהושע צימרמן. טענתו של צ׳ – הנוסעת ירדה מהאוטובוס בצורה בטוחה אל המדרכה, יצאה משדה הראיה של הנהג, ואז, מסיבה שאינה ברורה חזרה אל האוטובוס או מעדה לכוונו, כשהוא היה עסוק כבר בבדיקת המראה השמאלית ובהשתלבות בתנועה. לכן, טען צ׳, לא יכולתי לראות את הנוסעת.

הנפגעת העידה בבית המשפט וחזרה על גרסתה, לפיה הנהג סגר עליה את הדלתות האחוריות לפני שהשלימה את הירידה מהאוטובוס, מה שגרם לה ליפול ולהידרס. בית המשפט קבע כי לאור הניסוי שערך הבוחן המשטרתי, הגרסה של הנפגעת אינה אפשרית – ״הניסוי העלה כי הן כתב האישום בנקודה זו והן עדותה של הנפגעת אינם אפשריים בשל מנגנון המונע סגירת הדלת כאשר נמצא שם עצם כלשהו… בנסיבות אלה אין ספק כי טענת המאשימה כי הנאשם סגר את הדלת והחל בנסיעה עוד בהיות הנפגעת באוטובוס, או חלק מגופה באוטובוס וחלק מחוץ לאוטובוס, אינה אפשרית״, קבע בית המשפט.

מטעם ההגנה העיד פרדי הרשקוביץ, מומחה לחקירת תאונות דרכים, לשעבר ראש הבוחנים של משטרת ישראל. המומחה קבע כי הגרסה של הנאשם, לפיה הנוסעת ירדה אל המדרכה ויצאה מתחום שדה הראיה שלו ואז חזרה אל האוטובוס או מעדה אל הכביש, אפשרית. הבוחן המשטרתי מדד את שדה הראיה דרך המראה הימנית של האוטובוס ומצא כי באזור הדלת האחורית, שדה הראיה של הנהג הוא 1.20 מ׳ ימינה. האוטובוס נעצר כ-40 ס״מ מהמדרכה, כך שהנוסעת יכולה היתה לרדת ולהתרחק כ-80 ס״מ לתוך המדרכה ואז לצאת מתחום שדה הראיה של הנהג, בעת שבדק את המראה הימנית ולאחר מכן חזרה לכוון האוטובוס, בזמן שמבטו של הנהג היה מופנה למראה השמאלית. המומחה הציג טבלאות נתונים וחישובי זמנים, שמוכיחים כי תסריט כזה הוא אפשרי – ״בהינתן כי זמן חזרת הנפגעת לשדה הראיה נמוך מזמן תחילת הנסיעה, מתאפשרת היתכנותה של גרסת ההגנה ולפיה הנאשם, הביט במראה, לא ראה דבר, הביט שמאלה לשם השתלבות בנתיב הנסיעה, התחיל בנסיעה ופגע בנפגעת אשר חזרה לעבר האוטובוס. בנסיבות אלה, הרי שהתאונה בלתי נמנעת, מבחינתו של הנאשם, ועל כן יש לזכותו״, קבע בית המשפט.

כב׳ השופט צימרמן סיים את פסק הדין במילים האלה:

״התביעה האשימה את הנאשם, כמפורט בכתב האישום, בהסתמך על גרסת הנפגעת. בחלוף כשנה ומחצה (צ״ל חצי שנה, ד.כ.) ערך עד התביעה, הבוחן המשטרתי, ניסוי אשר הפריך גרסה זו, ולמרות האמור המשיכה התביעה לדבוק בגרסה זו עד לסיום המשפט כפי שהדבר בא לידי ביטוי בסיכומיה. תרחיש נוסף שיש בו כדי להביא להרשעת הנאשם הוצג במובלע ואולם כפי שנותח לעיל אין כל ראיה לתמוך בתרחיש זה אשר חורג מגדר ספקולציה שאינה יכולה לבסס הרשעה בפלילים. ההגנה מנגד הציגה תרחיש אפשרי המתבסס בין היתר על נתוני הבוחן המשטרתי. התביעה ניסתה לקעקע אפשרות זו אולם היתכנותה נותרה בעינה על אף נסיונות אלו. אמנם אין הוכחה חד משמעית כי כך היו הדברים ואולם וודאי כי תרחיש זה עולה כדי יצירת ספק סביר שיש בו כדי לזכות את הנאשם מאשמתו בפלילים״.

(ת״ד 7996-10-13)

לפסק הדין המלא

—————————————–

החומרים באתר הינם לידע כללי בלבד. אין לראות באמור לעיל משום ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי, ו/או חוות דעת משפטית. בכל מקרה יש להתייעץ עם עו"ד מוסמך על מנת לקבל ייעוץ המותאם לנסיבות המיוחדת ולנתוני המקרה הספציפי וכל מקרה יש לבחון לגופו. אין בכתבה זו כדי ליצור יחסי עו"ד-לקוח בין הקוראים לבין הכותב או המשרד. כמו כן, אין להסתמך על ייעוץ שהתקבל באמצעות האתר לצורך קבלת החלטות כלשהן, לרבות בנושאים מקצועיים, רפואיים, משפטיים, אישיים או כספיים. אין לראות באתר ייעוץ משפטי או מקצועי אחר.

תאונות דרכים

רובנו יוצאים אל הכביש בבוקר בידיעה שהכל יהיה בסדר. רוב הפעמים הנסיעה מסתיימת בשלום, אולם לפעמים אנו עלולים להיקלע לתאונת דרכים. לעיתים התאונה מסתיימת עם נפגעים.

המשטרה חוקרת בעקרון תאונות דרכים עם נפגעים, עליהן יש חובת דיווח למשטרה. לעיתים המשטרה בוחרת לחקור גם תאונות נזק, ללא נפגעים, אולם בדרך כלל תאונות נזק לא מדווחות למשטרה.

במקרה בו נפתחה חקירת משטרה, מוזמנים הנהגים המעורבים והעדים לתאונה למסור עדות במשטרה. לעדות שתימסר במשטרה יש משקל רב בהחלטה האם להגיש כתב אישום כנגד אחד המעורבים או יותר, ונגד מי להגיש כתב אישום. לעיתים העדות תיגבה בזירת התאונה, ע"י בוחן תאונות דרכים משטרתי שהגיע למקום. לדברים שתמסרו לבוחן יש חשיבות רבה, בגלל הנטיה לקבל את הגרסה הראשונה שמוסר נהג או עד כגרסה חזקה יותר, לעומת גרסה "כבושה", אותה מוסר הנהג לאחר זמן, כשהיה לו זמן להתייעץ ולשקול את הדברים שיגיד.

בשל כך, לדברים שתאמרו לבוחן המשטרה או לחוקר במעמד מסירת העדות יש חשיבות רבה ומכרעת לגבי ההחלטה לאחר מכן להגיש כתב אישום או לסגור את התיק, ולכן מומלץ מאוד להתייעץ עם עו"ד.

נהגים רבים אינם יודעים כי לעיתים, בצידה של עבירה שגרמה לתאונה, כמו אי ציות לתמרור ב-36 (תן זכות קדימה) או ב-37 (עצור), קיימת בחוק פסילת רשיון חובה לתקופה מינימלית של 90 יום ע"י בית המשפט. בנוסף, לקצין משטרה סמכות לפסול נהג שהיה מעורב בתאונה בה נפגע אדם ויש לו יסוד להניח שיוגש כתב אישום כנגד הנהג לתקופה של 60 יום, וזאת לפני משפט. נהג חדש, המורשע בגרימת תאונה בה נפגע אדם, מחויב לעבור מבחן עיוני ומעשי (טסט ותיאוריה) מחדש, כתנאי לחידוש רשיונו. לכן אין לזלזל בכתב אישום על תאונת דרכים ובכל מקרה מומלץ להתייעץ עם עו"ד.

אין לראות בנאמר לעיל משום יעוץ משפטי ו/או תחליף ליעוץ משפטי. סקירה זו הינה סקירה כללית בלבד ואינה מתיימרת למצות את הנושא. בכל מקרה מומלץ להתייעץ בצורה פרטנית עם עו"ד.

לתיאום פגישת יעוץ חייגו: 03-9043736.

השאיר מפתחות על כסא הרכב והורשע בגרימת מוות ברשלנות

פורסם במקור ב-Ynet

בעל רכב, שהשאיר את מפתחות רכבו על כסא הרכב, ואלו ניטלו בידי אדם לא ידוע, אשר נהג ברכב בפראות, פצע שני אנשים וגרם למותה של אישה נוספת, הורשע בעבירה של גרימת מוות ברשלנות. עו"ד לאה גולדמן תוהה- האם מוצדק להטיל אחריות על בעל רכב רק כי לא השכיל לשמור על מפתחות רכבו?

באחד הימים של קיץ 2012 התרחשה קטטה בין בני שתי חמולות יריבות באחת העיירות בדרום הארץ. תושב המקום, שהגיע אותה שעה לביתו, חנה את רכבו והשאיר את המפתחות על כסא הרכב. אדם, שזהותו לא ידועה, נכנס לרכב, נטל את המפתחות, ופתח בנסיעה פרועה לעבר הניצים. בנסיעה זו דרס שני אנשים ופצע אותם.

לאחר מכן, החל אותו אדם לנסוע במהירות אחורה, ואז דרס למוות את אחותו של הנאשם, ונמלט מהמקום.

למרות שזהות הנהג לא הייתה ידועה לנאשם או למשטרה, ולמרות שלא הוא שנהג ברכב, הוגש לבית המשפט המחוזי בבאר שבע כתב אישום חמור מאד כנגד בעל הרכב, בו יוחסו לו מספר עבירות של חבלה ברשלנות וגרימת מוות בנהיגה רשלנית.

לטענת המדינה, הנאשם התרשל בכך שהשאיר את מפתחות הרכב על הכסא, ובכך אפשר את ביצוע העבירות. בדיון בבית המשפט טען נציג הפרקליטות כי מעשיו של הנאשם מהווים רשלנות ברמה גבוהה, משום שכלי רכב הוא כשלעצמו כלי פוגעני, והותרת המפתחות בתוכו כמוה כהותרת כלי נשק בציבור.

הנאשם הודה במיוחס לו במסגרת הסדר טיעון, שכלל מחיקה של חלק מהעבירות, וביקש להקל בעונשו. בדיון הזכיר סנגורו, כי במעשה מסוג זה יכול לחטוא כל אדם מן השורה, נורמטיבי ככל שיהיה, וכי מדובר לכל היותר ברשלנות ברמה הנמוכה. הוא ביקש להתחשב בכך שהנאשם כואב את מות אחותו, שהיתה קרובה אליו וגידל אותה כאם, תוך שהזכיר כי מדובר בביש מזל נוראי.

כבוד השופט אלון אינפלד התלבט באשר לעונש הראוי במקרה זה. נקבע, כי הותרת המפתחות ברכב, כשבחוץ מתלבה אירוע אלימות, מהווה נסיבה לחומרה, המגבירה במידה מסוימת את עוצמת הרשלנות. כך גם העובדה שהנאשם נכנס לביתו ולא שמר על קשר עין עם הרכב.

יחד עם זאת, השופט דחה את טענת המדינה שמדובר ברשלנות ברמה גבוהה, "… מוטלת חובה על בעל הרכב והמשתמש בו כדין, למנוע כל שימוש שאינו כדין. אך יחד עם זאת, הסיכון לגוף ולנפש, הנובע מהפקרת כלי רכב, נמוך משמעותית מהסיכון הכרוך בהפקרת נשק, ואף העונש ראוי להיות לו חמור פחות", כתב השופט.

בסופו של יום נגזרו על הנאשם 3 חודשי עבודות שירות, מאסר, 4 חודשי מאסר על תנאי ורשיון הנהיגה שלו נפסל לחצי שנה.

 הרחבת אחריותם של בעלי רכבים?

נראה שעל פניו, הקל בית המשפט בעונשו של הנאשם, ואף גזר עליו עונש הפחות מעונש המינימום בגין עבירה של גרימת מוות ברשלנות (שישה חודשי מאסר).

עם זאת, המקרה מעורר שאלות קשות באשר להרחבת אחריותו של בעל הרכב. אמנם פקודת התעבורה מטילה על בעל הרכב חובה לנקוט בכל האמצעים הסבירים כדי למנוע ממי שאינו מורשה לנהוג, ליטול את הרכב ולנהוג בו, אולם המקרים היחידים שבהם הוגשו כתבי אישום במקרים כאלה היו, כשהיה מדובר בבן משפחה, שלא היה מורשה לנהוג, ונטל את מפתחות הרכב שהושארו ללא השגחה. כאן מדובר על אדם שלמעשה גנב את הרכב מבעל הרכב, דרס אנשים ברחוב ונמלט. לא זכור מקרה שבו רכב נגנב והיה מעורב בתאונה, ובעל הרכב הואשם באחריות לתאונה בכך שלא שמר מספיק טוב על מפתחות הרכב.

ת"פ 17682-09-12 מדינת ישראל נ' מסעד קרינאוי

לפסק הדין המלא

החומרים באתר הינם לידע כללי בלבד. אין לראות באמור לעיל משום ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי, ו/או חוות דעת משפטית. בכל מקרה יש להתייעץ עם עו"ד מוסמך על מנת לקבל ייעוץ המותאם לנסיבות המיוחדת ולנתוני המקרה הספציפי וכל מקרה יש לבחון לגופו. אין בכתבה זו כדי ליצור יחסי עו"ד-לקוח בין הקוראים לבין הכותב או המשרד. כמו כן, אין להסתמך על ייעוץ שהתקבל באמצעות האתר לצורך קבלת החלטות כלשהן, לרבות בנושאים מקצועיים, רפואיים, משפטיים, אישיים או כספיים. אין לראות באתר ייעוץ משפטי או מקצועי אחר.

נהגת זוכתה מאשמת כניסה לצומת ברמזור אדום וגרימת תאונת דרכים

תאונות דרכים מתרחשות מדי יום. פעמים רבות ניגש אחד הנהגים המעורבים לנהג השני ודורש ממני להודות בפניו שהוא אשם בתאונה. לעיתים, גם בשל תחושת הבלבול שחש מי שהיה מעורב בתאונה, יש נטיה להצטער, להתנצל בפני הנהג השני, ולעיתים אף להודות באשמה בתאונה. חברות הביטוח ממליצות למבוטחים לא להודות באשמה בתאונה מיד לאחר התאונה, כשהעובדות עוד לא התבררו עד תומן והנהג מבולבל ונמצא בסערת רגשות. אך מה קורה אם הנהג המעורב הוא שוטר, או מי שנראה כשוטר, המנהל את האירוע, ומאיים על הנהג השני שאם לא יודה באחריותו לתאונה, לא יחזיר לו את רשיון הנהיגה שלו?

באחד הלילות בשנת 2009 נהגה נועה ברכבה ברחוב לה-גרדיה בתל אביב והגיעה למחלף לה גרדיה באיילון. הרמזור בכוונה של נועה דלק באור ירוק והיא נכנסה לצומת. כשהיתה בצומת נכנס מצד שמאל רוכב קטנוע וכלי הרכב התנגשו. הרוכב היה לבוש במעיל משטרה, דרש מנועה את רשיון הנהיגה שלה והחל "לנהל את האירוע". הוא הזמין שוטרים וכיוון אותם למקום. לאחר מכן פנה הרוכב אל נועה, הציג לה פתק שכתב בכתב ידו, ובו נכתב שהיא מודה שנכנסה לצומת באור אדום ודרש ממנה: "תחתמי". הרוכב, שהתגלה לאחר מכן כמתנדב משטרה שסיים משמרת, איים על נועה שאם לא תחתום לא יחזיר לה את רשיון הנהיגה שלה. נועה, שהיתה מפוחדת ומבוהלת מהתנהגות השוטר, חתמה לו על הפתק.

כנגד נועה הוגש כתב אישום לבית המשפט לתעבורה בתל אביב המייחס לה עבירות של כניסה לצומת באור אדום, נהיגה בקלות ראש וגרימת התאונה. כתב האישום כלל בתוכו סעיפים הכוללים פסילת מינימום של רשיון הנהיגה לתקופה של שלושה חודשים.

נועה פנתה אלינו לקבלת יעוץ משפטי. לדבריה, נכנסה לצומת באור ירוק והרוכב הוא זה שנכנס באדום. נועה הסבירה שחתמה על הפתק כי היתה לחוצה ומפוחדת לאחר התאונה, הרוכב נראה לה כאיש משטרה ואיים עליה. חברה של נועה שישבה עמה ברכב העידה גם במשטרה וחיזקה את גרסתה של נועה, לפיה נכנסה לצומת באור ירוק.

בבית המשפט כפרנו באשמה בשמה של נועה. טענו שנועה היא זו שנכנסה לצומת באור ירוק, והתיק נקבע לשלב הוכחות. בשלב ההוכחות העיד רוכב הקטנוע המעורב, שהגיע לדיון במדי משטרה, למרות שכלל לא היה בתפקיד. הוא העיד שדרש מנועה לחתום על הפתק. מטעם ההגנה העידו נועה וחברתה שהיתה עמה ברכב. נועה העידה:

"חשבתי שהוא שוטר, לבש מעיל של שוטרים והתחיל לצעוק עלי. הניידת הגיעה אחרי כמה דקות. אני חתמתי על הפתק, כי מאוד פחדתי ממנו, חשבתי שאני צריכה לעשות מה שהוא אומר, הייתי בסיטואציה מפחידה, לא ידעתי מה לעשות". חברתה של נועה חיזקה את גרסתה בדבר מה שהתרחש בתאונה ולאחריה.

בסופו של יום זיכה בית המשפט את נועה מגרימת התאונה. לגבי הפתק קבע בית המשפט בהכרעת דינו:

"דרך התנהלותו של המעורב כל מהלך האירוע ייתכן וגרם לנאשמת לחתום על מסמך, ללא הסכמה מלאה לכתוב בו, אלא מתוך תחושה, שאם לא תחתום, רשיונה לא יושב לב. גרסתה, כי הרשיון הושב לה מידי המעורב עצמו לאחר שחתמה – לא נסתרה. כאמור בנסיבות המקרה כאן, קשה לקבל את המסמך כהודאה באשמה. סוף דבר, מדובר בגרסה מול גרסה ועדות מול עדות, במצב זה הספק נותר, ומספק זה רשאית הנאשמת להנות. אני מזכה את הנאשמת מחמת הספק".

(ת"ד 13890-09)

—————————————-

החומרים באתר הינם לידע כללי בלבד. אין לראות באמור לעיל משום ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי, ו/או חוות דעת משפטית. בכל מקרה יש להתייעץ עם עו"ד מוסמך על מנת לקבל ייעוץ המותאם לנסיבות המיוחדת ולנתוני המקרה הספציפי וכל מקרה יש לבחון לגופו. אין בכתבה זו כדי ליצור יחסי עו"ד-לקוח בין הקוראים לבין הכותב או המשרד. כמו כן, אין להסתמך על ייעוץ שהתקבל באמצעות האתר לצורך קבלת החלטות כלשהן, לרבות בנושאים מקצועיים, רפואיים, משפטיים, אישיים או כספיים. אין לראות באתר ייעוץ משפטי או מקצועי אחר.

פרוייקט מצלמות המהירות החדש – האם זו הדרך הנכונה למנוע תאונות דרכים?

בעקבות ראיון שנתתי לתכנית "ערב חדש" ב-22.1.12:

משרד התחבורה ומשטרת ישראל הכריזו על הפעלת פרוייקט מצלמות המהירות החדש, המכונה "פרוייקט א-3", במסגרתו יוצבו בכבישי ישראל מאות מצלמות מסוג "גאטסו", שיחליפו את מצלמות המולטנובה הישנות. חלק מהמצלמות יוצבו בצמתים, במטרה לאכוף עבירה של כניסה לצומת באור אדום ונסיעה במהירות מעל למותר בחוק, וחלק יוצבו בצידי הדרכים ויאכפו נהיגה במהירות מעל למותר. מצלמות הרמזור מסוגלות גם לאכוף גם נהיגה במהירות מופרזת. לפי הפרסומים, יכוונו המצלמות החדשות לרף אכיפה נמוך יחסית, כ-5 עד 10 קמ"ש מעל למותר, בהשוואה למצלמות הישנות. מצלמת הגאטסו פועלת באמצאות שני פסי דריכה, המותקנים בכביש, ולא באמצעות קרניים אלקטרוניות, מה שמקשה על גילוי המצלמות באמצעות גלאי רדאר או גלאי לייזר, המותקן במכונית. באמצעות לחצני הדריכה, מסוגלת המצלמה לצלם בו זמנית כלי רכב הנוסעים במקביל בנתיבים שונים, ולקבוע מי מהם נסע במהירות מופרזת. חלק מן המצלמות מותקנות בניידות סמויות, החונות בשולי הדרך ומחוברות לקופסת שליטה ולפסי הדריכה בכביש.

המצלמות הישנות, מסוג "מולטנובה" היו מצלמות פילם, שפעלו באמצעות שתי קרניים אלקטרוניות, שחייבו ביקור של טכנאי במקום, הוצאת סרט הצילום והעברתו לפיתוח לפני משלוח הדוחות לנהגים, תהליך שארך חודשים רבים, ובמידה וסרט הצילום נגמר במצלמה, היא היתה מפסיקה לצלם. בנוסף, המצלמות הישנות היו מכוונות לאכיפת מהירות גבוהה יחסית (רף אכיפה של 129 קמ"ש במקום 90, לדוגמה), על מנת שלא לגמור את סרט הצילום מהר מדי. במידה ושני כלי רכב נסעו במקביל בשני נתיבים שונים, לא היה ניתן להפיק דו"ח כי לא היה ניתן לקבוע מי מכלי הרכב שצולמו עבר את העבירה.

המצלמות החדשות הן דיגיטליות, מחוברות למוקד שליטה, שמקבל את התמונה מיד לאחר הצילום. מפעילת פרוייקט המצלמות, חברת "מל"מ-תים", טוענת כי ביכולתה להפיק דו"ח ולשלוח אותו לבעל הרכב תוך 96 שעות מביצוע העבירה.

משטרת ישראל והרשות הלאומית לבטיחות בדרכים סומכים את ידיהם על הפרוייקט וטוענים כי הוא יסייע להפחתת שיעור ההרוגים בתאונות הדרכים. לטענתם, אכיפת עבירות המהירות תביא לירידה חדה במהירות הנסיעה ותתרום להפחתה בתאונות, בעיקר בתאונות הקטלניות. נשאלת השאלה האם מאות מליוני השקלים שהושקעו בפרוייקט השאפתני והיקר אכן יביאו את התוצאה המקווה.

הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים טוענת כי מהירות היא הגורם העיקרי לתאונות הדרכים. לטענת הרשות והמשטרה, המהירות המופרזת גורמת ל-60% מהתאונות.  Cבדיקה מעמיקה יותר של הנתונים שמציגה המשטרה מראה כי מישהו החליט לכופף קצת את הסטטיסטיקה על מנת להצדיק את פרוייקט הצבת המצלמות. הנתון של מהירות כגורם ל-60% מהתאונות מבוסס על מחקר שמראה ש-60% מהמורשעים בתאונות דרכים קטלניות, נמצא אצלם הרשעה בגין מהירות מופרזת בעברם, לא מהירות כגורם לתאונה.

אם בודקים את נתוני המשטרה בשנת 2009, עולה שרק 7 נהגים מתוך 516, שהיו מעורבים בתאונות קטלניות ב-2009, נהגו במהירות מעל למותר בחוק. אם נחשב זאת באחוזים, נמצא שמהירות מופרזת לפי החוק מהווה גורם ל-2% בלבד מהתאונות הקטלניות. לפי נתוני המשטרה ב-2009, הגורמים העיקריים לתאונות הדרכים בישראל היו סטיה מנתיב (9.3%), מהירות ביחס לנסיבות (5.4%) ואי מתן זכות קדימה להולך רגל במעבר חציה (5.3%). רוב העבירות האלה כלל לא נאכפות בשגרה על ידי משטרת ישראל.

צריך להפריד בין שני מושגים: מהירות מופרזת לפי החוק ומהירות מופרזת ביחס לנסיבות או לתנאי הדרך. מהירות מופרזת לפי החוק היא עבירה שלא נמצא קשר ישיר בינה לבין תאונות הדרכים. כל מי שנוהג בכבישים המהירים בישראל יכול לראות שמהירות הנסיעה הממוצעת או מהירות השיוט בכבישים אלה עולה פעמים רבות על המותר בחוק. מהירות מופרזת בתנאי הדרך היא עבירה שונה, שכמעט שאינה נאכפת על ידי המשטרה, ומשמשת רק לקביעת גורם התאונה בדיעבד, כאין ראיות אחרות לקבוע מהירות מופרזת לפי החוק. צריך להדגיש – נהג יכול לגרום לתאונה קטלנית גם במהירות של 40 קמ"ש בדרך עירונית, אולם במידה ולא תגרם תאונה, המשטרה כלל לא תבדוק האם נהיגתו היתה במהירות מופרזת לתנאי הדרך. יתרה מכך, מצלמות המהירות לא  מסוגלות לאכוף עבירה של מהירות מופרזת ביחס לנסיבות.

שאלה נוספת שצריכה להשאל היא האם העלות של הפרוייקט, המוערכת בחצי מיליארד ש"ח לאורך 10 שנים, לפי הפרסומים בעיתונות, מוצדקת לאור העובדה שלא ברור האם הפרוייקט יסייע להפחתת שיעור תאונות הדרכים. הרי בסכום האדיר הזה היה ניתן לממן תשתית סלחנית לנהג, שתכלול גדרות הפרדה, הפרדה מפלסית בין כבישים למסילות רכבת, מחלפים ומעגלי תנועה בערים. הדוגמאות שפורטו כאן הוכחו מחקרית כגורמים לאפס תאונות קטלניות במקומות שהוצבו. לדוגמה, בקטע הדרומי של כביש 90, מאילת צפונה, הופרדו שני הנתיבים בגדר בטיחות למשך 50 ק"מ. בקטע זה לא נרשמו מאז תאונות קטלניות. בשנת 1988 נהרג ח"כ מיכה רייסר וח"כ דליה איציק נפצעה קשה בתאונה בכביש מס' 1, שנגרמה עקב סטיה מנתיב הנסיעה שגרמה להתנגשות חזיתית. התאונה היוותה גורם מדרבן לרשויות לקדם את נושא גדר ההפרדה בין הנתיבים, ומאז שנבנתה הגדר לא נרשמו בכביש 1 תאונות חזיתיות. בניה של מעגלי תנועה בצמתים הוכחה מחקרית כמפחיתה את שיעור התאונות בצומת ב-57%.

בנוסף, בסכומים האדירים שהושקעו במצלמות היה ניתן לממן קניה של ניידות משטרה ולהוסיף מאות תקנים של שוטרים למשטרת התנועה. המצוקה התקציבית במשטרה כיום כל כך קשה, שבסופי שבוע רוב פעילות האכיפה של משטרת ישראל בדרכים מתבססת על פעילות של מתנדבים. תוספת של ניידות ושוטרים, שהיתה מגבירה את נוכחות המשטרה בכבישים, היתה תורמת תרומה גדולה יותר להרתעת הנהגים.

שיקול נוסף נגד הצבת מצלמות המהירות קשור גם הוא בהרתעה, והוא השיקול של גמול מיידי לנהג העבריין. כשהאכיפה נעשית על ידי שוטר, באמצעות ממל"ז או דבורה, הנהג נעצר על ידי השוטר במקום, נרשם לו דו"ח, ובמקרה של מהירות גבוהה הוא מוזמן לשימוע בפני קצין משטרה, שבסמכותו לפסול את רשיון הנהיגה ל-30 יום לפני המשפט. מצלמת מהירות מצלמת את הרכב, לא את הנהג, והדו"ח מופק לבעל הרכב. רוב כלי הרכב החדשים שעלו על כבישי ישראל בשנים האחרונות הם רכבי ליסינג וכלי רכב הרשומים על שם חברה או תאגיד אחר. המשמעות היא שרוב כלי הרכב אינם רשומים על שם מי שמחזיק בהם בפועל. במקרה כזה, הדו"ח נשלח לחברה, ורק במידה והנהג מעוניין להסב את הדו"ח על שמו, נשלחת הודעת הסבה למשטרה, שמסבה את הדו"ח על שם מי שנהג ברכב. הנהג יכול גם להסב את הדו"ח על שם מישהו אחר מטעמו, בדרך כלל בן משפחה או חבר, שיקח על עצמו את העבירה, ועל ידי כך להתחמק מרישום ההרשעה על שמו ורישום הנקודות במשרד הרישוי. אין כאן אפקט הרתעתי של עצירת הרכב, בדיקת הנהג ופסילה מנהלית.

ענין נוסף הוא המקומות שבהם יוצבו המצלמות. לפי הרשימה שפורסמה עד כה, הוצבו המצלמות בכבישים המהירים, כאלה שיש בהם גדר הפרדה בין המסלולים, שבהם הנסיעה בטוחה יחסית ולכן מהירות הנסיעה גבוהה יותר. המצלמות הוצבו בקטעים ישרים, שבהם שיעור התאונות הוא קטן יחסית ומהירות הנסיעה גבוהה יחסית. חוסר המיתאם בין התאונות לבין מקום הצבת המצלמות מרמז כי השיקול היה להציב את המצלמות במקומות שבהם ניתן יהיה להפיק יותר דוחות, ולא במקומות שבהם רצוי להפחית את מהירות הנסיעה בגלל שיעור תאונות גבוה. האם מטרת הפרוייקט האמיתית הוא למלא את קופת האוצר במזומנים שיגיעו מהקנסות?

לפי הפירסומים בעיתונות, אמורות המצלמות החדשות להפיק אלפי דוחות תעבורה לנהגים מדי יום. בהנחה שרק חלק מהדוחות יהיו דוחות הזמנה לדין, מדובר על מאות כתבי אישום ביום, מה שיגביר את העומס על שופטי התעבורה, שכבר היום כורעים תחת נטל התיקים. בתי המשפט לתעבורה יסתמו מרוב כתבי אישום שיוגשו נגד נהגים. העומס יגרום לכך שמשפטים ידחו ויקבעו מועדים רחוקים מאוד לדיונים, ויותר מכך – במטרה להקל על העומס ילחצו השופטים על הצדדים להגיע להסדרי טיעון מקלים, מה שיפגע בהרתעת העבריינים.

עבירת המהירות נאכפת על ידי המשטרה באחוזים הולכים וגדלים בעיקר כי היא קלה יחסית לאכיפה על ידי מכשור אלקטרוני. קשה יותר, לדוגמה, להציב עשרות ניידות גלויות וסמויות בכביש הערבה שיאכפו עבירות של סטיה מנתיב נסיעה, אי שמירת מרחק ועקיפה מסוכנת. עולה עוד יותר לממן גדר הפרדה בין המסלולים לאורך כביש 90, שכאמור, תמנע את רוב התאונות הקשות בכביש. לכן לא נראה שפרוייקט המצלמות השאפתני יתרום להפחתה בשיעור תאונות הדרכים או יפחית את כמות ההרוגים בתאונות. נראה שמטרת הפרוייקט היא כלכלית, לאור העובדה כי משרד האוצר והמשרד לבטחון פנים צופים הכנסה לאוצר המדינה של כ-875 מליון ש"ח בשנה מהדוחות שירשמו. רף האכיפה של המצלמות, אותו המשטרה מסרבת לפרסם, ניתן לכוון ממרכז השליטה, כך שבמידה והמצלמות לא יעמדו ביעדים השנתיים יוכל מישהו במרכז הבקרה לכוון את המצלמות לאכיפת מהירות נמוכה יותר כדי להעלות את שיעור הקנסות.

לאחרונה גם פורסם נייר עמדה של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, המבוסס על מחקרים שנערכו בעולם, המצביע על עלייה בשיעור התאונות בצמתים בהם הוצבה מצלמת רמזור, כתוצאה מבלימות חירום. בנוסף נמצא כי מצלמות מוסוות לא הועילו להפחתת שיעור התאונות בקטעים בהם הן הוצבו.

————————————————-

 

החומרים באתר הינם לידע כללי בלבד. אין לראות באמור לעיל משום ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי, ו/או חוות דעת משפטית. בכל מקרה יש להתייעץ עם עו"ד מוסמך על מנת לקבל ייעוץ המותאם לנסיבות המיוחדת ולנתוני המקרה הספציפי וכל מקרה יש לבחון לגופו. אין בכתבה זו כדי ליצור יחסי עו"ד-לקוח בין הקוראים לבין הכותב או המשרד. כמו כן, אין להסתמך על ייעוץ שהתקבל באמצעות האתר לצורך קבלת החלטות כלשהן, לרבות בנושאים מקצועיים, רפואיים, משפטיים, אישיים או כספיים. אין לראות באתר ייעוץ משפטי או מקצועי אחר.

כתב אישום לרוכב אופניים באשמת גרימת תאונת דרכים נמחק

אופניים על מעבר חציה במקום התאונה

צבי מתגורר בכפר סבא. בכל בוקר רוכב צבי על אופניו לעבודתו בבית לוינשטיין ברעננה, בכביש המוביל מכפר סבא לרעננה. בגלל עומסי התנועה, ובמטרה להימנע מפגיעה, צבי רוכב על המדרכה, כמו שעושים רבים מרוכבי האופניים. בחודש ספטמבר 2009 רכב צבי כרגיל לעבודה ברח' בן יהודה בכפר סבא, והתקרב לצומת עם רח' י' כהן. הוא רכב על המדרכה, הגיע למעבר החציה, ראה שהדרך פנויה וחצה את הכביש במעבר החציה. רכב שהגיע מולו, פנה ימינה ופגע בו על מעבר החציה. צבי נפגע באורח קל מהתאונה ולאופניים נגרם נזק. צבי פונה באמבולנס לבית החולים, טופל ושוחרר.

בחודש פברואר 2010 הגישה המשטרה כתב אישום נגד צבי לבית המשפט לתעבורה בפתח תקוה, באשמת גרימת התאונה, נהיגה בחוסר זהירות ונסיעה על המדרכה. צבי פנה אלינו על מנת לקבל יצוג בתיק וטען "מה מצפים ממני? אין בכביש שוליים בטוחים לרכיבה, אני חושש שהמכוניות יפגעו בי ולכן אני רוכב על המדרכה. הנהג פגע בי על מעבר החציה ונגדי הגישו כתב אישום?". צבי העביר לנו צילומים של הצומת ומעבר החציה, מהם ניתן לראות כי רכב המתקרב למעבר אמור לראות אופניים מתקרבים מולו.

סעיף 1 לפקודת התעבורה מגדיר מהו "רכב":

"רכב" – רכב הנע בכח מיכני או הנגרר על ידי רכב או על ידי בהמה, וכן מכונה או מתקן הנעים או הנגררים כאמור, לרבות אופניים ותלת אופן, ולמעט רכב ששר התחבורה פטר אותו בצו מהוראות פקודה זו כולן או מקצתן".

תקנה 129 לתקנות התעבורה קובעת:

(א) לא ירכב אדם על אופניים על מדרכה או על חלק מהדרך המיועד להולכי רגל בלבד; ואולם מותר להולך רגל להסיע אופניים על המדרכה אם אין בכך הפרעה להולכי רגל.
(ב) הוקצה בדרך שביל מיוחד לאופניים וסומן בתמרור מתאים, לא ירכב רוכב האופניים בכל חלק אחר של הדרך אלא באותו שביל.
(ג) לא ירכב אדם על אופניים במנהרה.

ניתן לראות שלפי החוק, אופניים מוגדרים כרכב, ולכן הוראות פקודת התעבורה חלות עליהם. בין השאר כוללות תקנות התעבורה הוראות מיוחדות האוסרות רכיבה על המדרכה. מותר להולך רגל להסיע אופניים (בהליכה) על המדרכה, בתנאי שהדבר אינו גורם הפרעה להולכי הרגל. בפסק דין שניתן לאחרונה בבית המשפט לתעבורה בתל אביב הורשע רוכב אופניים בחציית צומת באור אדום וגרימת תאונה, ובית המשפט גזר עליו פסילת רשיון לתקופה של שלושה חודשים [ת"ד 10499-09 (תעבורה ת"א) מדינת ישראל נ' עדס]. בערעור הוקל עונש הפסילה בעונש פסילה על תנאי, אולם בית המשפט קבע כי אופניים הם "רכב" וחייבים לציית לתמרורים ולרמזורים.

עקרונית לפי החוק, רוכב אופניים לא אמור לנוע על המדרכה ולא אמור לחצות מעברי חציה ברכיבה. הענין הוא שגם לנהג הרכב, שמתקרב למעבר חציה בשעת בוקר, ללא בעיות תאורה או שדה ראיה, יש חובת זהירות והוא אמור לצפות שאנשים יחצו את המעבר.

תקנה 67(א) לתקנות התעבורה קובעת:

נוהג רכב המתקרב למעבר חציה, והולכי רגל חוצים במעבר, יאפשר להם להשלים את החציה בבטחה, ואם יש צורך בכך, יעצור את רכבו לשם כך.

בתאונות דומות, המתרחשות בין רוכבי אופניים לכלי רכב על מעבר חציה, המשטרה סוגרת את התיק בשל העובדה כי לנהג הרכב גם יש חובת זהירות כלפי הרוכב.

הגענו לדיון ההקראה וכפרנו באשמה. לדיון ההוכחות זומן בוחן התנועה שערך בדיקות במקום. מחומר החקירה התברר כי הבוחן ביקר במקום וערך בדיקות שדה ראיה בלילה, למרות שהתאונה היתה בבוקר. עיון בדוח הבוחן הראה עוד תקלות בעבודתו. בכל מקרה, בבית המשפט העיד הבוחן, ששדה הראיה של נהג הרכב הוא 70 מטר, משמע שנהג הרכב היה אמור לראות את האופניים ולבלום בזמן.

לאור הבעיות שהתגלו בעדותו של הבוחן, ולאור העובדה כי הנפגע היחיד בתאונה הוא רוכב האופניים, כשלנהג הרכב המתקרב למעבר חציה יש חובת זהירות מוגברת,  ביקשה התביעה למחוק את כתב האישום.

(ת"ד 1826-02-10)

—————————————-

החומרים באתר הינם לידע כללי בלבד. אין לראות באמור לעיל משום ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי, ו/או חוות דעת משפטית. בכל מקרה יש להתייעץ עם עו"ד מוסמך על מנת לקבל ייעוץ המותאם לנסיבות המיוחדת ולנתוני המקרה הספציפי וכל מקרה יש לבחון לגופו. אין בכתבה זו כדי ליצור יחסי עו"ד-לקוח בין הקוראים לבין הכותב או המשרד. כמו כן, אין להסתמך על ייעוץ שהתקבל באמצעות האתר לצורך קבלת החלטות כלשהן, לרבות בנושאים מקצועיים, רפואיים, משפטיים, אישיים או כספיים. אין לראות באתר ייעוץ משפטי או מקצועי אחר.

6 חודשי עבודות שירות לנהג עקב מותו של נוסע שישב לא חגור מאחור

אין מחלוקת כי חגירת חגורות בטיחות מצילה חיים במקרה של תאונה. העניין הוא, שכדי להגן על כל הנוסעים, על כל הנוסעים ברכב להיות חגורים בחגורות בטיחות. בעוד ששיעור הישראלים שמקפידים על חגירת חגורות בטיחות מאחור הוא גבוה יחסית, עדיין יש זלזול בחובת חגירת חגורות בטיחות לנוסעים מאחור. המחוקק גם מבחין בין העבירות האלה – נהג שלא יחגור חגורת בטיחות יקבל דוח קנס ע"ס 500 ש"ח + 6 נקודות, בעוד שעבירת הסעת נוסע לא חגור ברכב היא עבירה שבצידה קנס של 100 ש"ח + 2 נקודות.

רבים טועים לחשוב כי נוסע, היושב מאחור ואינו חגור, מוגן מפני פגיעה כי במקרה של תאונה הוא יעצר ע"י המושב שלפניו. זו טעות. במקרה של תאונה עלול הנוסע שיושב מאחור "לעוף" קדימה ולפגוע בשאר הנוסעים, או "לעוף" דרך החלון הקדמי החוצה מהרכב ולהיפגע,  כפי שניתן לראות בסרטון:

[youtube=http://www.youtube.com/watch?v=QQNe4uTxJ38&w=425&h=349]

בבית המשפט לתעבורה בחיפה נדון עניינו של נהג, שהיה מעורב בתאונת דרכים, בה נהרג נוסע שישן במושב האחורי ולא היה חגור. על פי כתב האישום, הנאשם נהג בכביש 75, סמוך לקיבוץ יגור, במהירות של כ-100 קמ"ש, סטה עם רכבו ימינה לשוליים והתהפך. בהודעה במשטרה טען הנאשם, כי הוא והנוסע שלידו היו חגורים בחגורות בטיחות, בעוד שהנוסע מאחור העדיף לישון על המושב האחורי ולא חגר חגורת בטיחות. עוד טען הנאשם, כי רכב עקף אותו, פגע בו בחלק הקדמי-שמאלי וגרם לו לסטות ימינה לשוליים. לטענתו של הנהג, הרכב נמלט מהמקום.  בית המשפט הרשיע את הנהג בעבירה של גרימת מוות ברשלנות, עבירה שעונשה עד 3 שנות מאסר, בשל העובדה כי הנוסע לא היה חגור ברכב.

כב' השופט יציב כתב בגזר הדין:
"אי חגירת חגורת בטיחות היא ליקוי בטיחותי חמור. זהו מקרה שלישי שבו דן מותב זה של בית המשפט בתאונות בהן כל המעורבים בתאונה יצאו ללא פגע, פרט לנוסע שלא היה חגור". בית המשפט גזר על הנהג עונש מאסר למשך 6 חודשים, שירוצו בעבודות שירות, ופסילת רשיון נהיגה לתקופה של 8 שנים.

ת"ד 30799-7 מדינת ישראל נ' איהאב חג'יר – לגזר הדין המלא

——————————-

 

החומרים באתר הינם לידע כללי בלבד. אין לראות באמור לעיל משום ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי, ו/או חוות דעת משפטית. בכל מקרה יש להתייעץ עם עו"ד מוסמך על מנת לקבל ייעוץ המותאם לנסיבות המיוחדת ולנתוני המקרה הספציפי וכל מקרה יש לבחון לגופו. אין בכתבה זו כדי ליצור יחסי עו"ד-לקוח בין הקוראים לבין הכותב או המשרד. כמו כן, אין להסתמך על ייעוץ שהתקבל באמצעות האתר לצורך קבלת החלטות כלשהן, לרבות בנושאים מקצועיים, רפואיים, משפטיים, אישיים או כספיים. אין לראות באתר ייעוץ משפטי או מקצועי אחר.

נהג זוכה מאשמת גרימת תאונה במעבר חציה בעקבות קבלת טענת היעדר שליטה

באחד הערבים בשנת 2007 נהג ישראל ברכבו באשדוד, והגיע לכיכר בשדרות הפרחים באשדוד. מעט לפני הכיכר הדליק ישראל את מיזוג האויר ברכב. ישראל נכנס לכיכר וביקש להמשיך ישר. כשהיה בערך באמצע הסיבוב בכיכר, הוא התעטש. העיטוש גרם לו לסגור את עיניו לפרק זמן של בין שניה וחצי לשתיים, והרכב נסע למעשה ללא שליטה בתוך הכיכר. ביציאה מהכיכר פגע ישראל בשתי הולכות רגל שהיו על מעבר החציה. הוא מצא את הולכות הרגל מוטלות לימין הרכב. לאחת מהולכות הרגל נגרמה חבלה של ממש – שבר בברך, והולכת הרגל השניה נחבלה כתוצאה מהמכה ברכב.

כעבור כמה דקות הגיע למקום מתנדב משטרה בניידת "אור ירוק", שערך דו"ח פעולה. ישראל סיפר למתנדב את מה שקרה לו בעת שהסתובב בכיכר, סיפר על ההתעטשות ואמר שהוא מצטער מאוד על תוצאות התאונה. ישראל נחקר במשטרה לאחר מספר ימים ע"י בוחן משטרה, שגבה את הודעתו, ובה ישראל חזר על הטענה שהתעטש בזמן הסיבוב בכיכר ולכן לא הבחין בהולכות הרגל שהיו על מעבר החציה. לטענתו של ישראל, כשנכנס לכיכר לא יכול היה להבחין בנעשה במעבר החציה מעבר לכיכר, בשל מבנה הכיכר, הגורם להפרעה בשדה הראיה, וכשהיה כבר בתוך הכיכר התעטש, ולכן לא יכול היה להבחין בהולכות הרגל.

כנגד ישראל הוגש כתב אישום לבית המשפט לתעבורה באשדוד בגין עבירות של אי מתן אפשרות להולך רגל לחצות במעבר חציה בבטחה, נהיגה רשלנית וגרימת חבלות של ממש. ישראל פנה אלינו לשם קבלת יצוג משפטי.

בדקתי את חומר החקירה והעדויות שמסרו המעורבים למשטרה. התברר כי למרות חומרת התאונה, במקום לא ביקר בוחן משטרתי, שיכול היה לערוך מדידות וצילומים של הכיכר, להשוות את העדויות של העדים השונים לממצאים בשטח, למדוד את שדה הראיה במקום, לבדוק את הרכב ועוד. הבוחן המשטרתי הסתפק בגביית עדויות מהמעורבים, ששרטטו לו, כל אחד בנפרד, את מבנה הכיכר, את מעבר החציה ואת מקום הפגיעה.

הגעתי לדיון הקראת כתב האישום וכפרתי בשם ישראל באשמה לענין האחריות לגרימת התאונה. חזרתי על טענתו של ישראל, כי התעטש בעת שהיה בתוך הכיכר ולפני מעבר החציה. טענתי טענת הגנה בפלילים שנקראת "העדר שליטה", הקבועה בסעיף 34ז לחוק העונשין:

"לא ישא אדם באחריות פלילית למעשה שעשה ולא היה בידו לבחור בין עשייתו לבין ההימנעות ממנו מחמת היעדר שליטה על תנועותיו הגופניות, לענין אותו מעשה, כמו מעשה שנעשה עקב כפייה גופנית שהעושה לא יכול להתגבר עליה, תוך תגובה רפלקטורית או עוויתית, בשעת שינה, או בשל מצב של אוטומטיזם או היפנוזה".

אדם לא יכול להימנע מהתעטשות או לעצור פעולה כזו, בנוסף התעטשות מחייבת עצימת עיניים בלתי רצונית. בשל כך, טענתי שישראל לא יכול היה להגיב להולכות הרגל, בשל ההתעטשות ועצימת העיניים הבלתי רצונית.

לדיון ההוכחות זומן הבוחן המשטרתי שגבה את העדויות ושתי הולכות הרגל. הבוחן המשטרתי אישר כי לא ביקר במקום התאונה, לא מדד את גודל הכיכר, את אורך מעבר החציה, ואישר כי בסקיצות שציירו העדים אין קנה מידה. הצגתי לבוחן את הנתונים של הכיכר ואת ההתעטשות, שארכה כשניה וחצי – שתיים, ושאלתי אותו אם מציבים את הנתונים הנכונים ועורכים חישוב של מרחקי תגובה ובלימה, האם התאונה היא בלתי נמנעת. הבוחן התפתל על דוכן העדים והתחמק מתשובה, עד שלבסוף השיב כי אינו יכול לשלול את העובדה, שההתעטשות אירעה בתוך זמן התגובה של הנהג, אולם עדיין עמד על דעתו כי התאונה היא נמנעת. הבוחן התבקש לתת הסברים כיצד חישב את החישובים שעשה, כשאין לו נתוני מדידה שבדק, אך לא יכול היה להשיב כיצד הגיע למסקנה זו.

בשל העובדה כי לא היו בידי המשטרה נתונים כלשהם לגבי שדה הראיה, הכיכר ומעבר החציה, הגשנו חוות דעת של בוחן תאונות דרכים פרטי מטעם ההגנה. הבוחן, רפי וולמרק, בוחן תאונות דרכים במשטרת ישראל בדימוס, ביקר במקום בשעות הערב, מדד את המרחקים בכיכר ואת שדה הראיה וערך צילומים במקום ביחד עם ישראל. הבוחן הגיש חוות דעת, אותה הגשנו לתביעה ולבית המשפט, ובה הוא קבע כי במידה והנהג התעטש במרכז הכיכר, לפני מעבר החציה, לאור המדידות שערך ובדיקת שדה הראיה, התאונה היא בלתי נמנעת.

שופטת בית המשפט לתעבורה באשדוד, גילת שלו, זיכתה את ישראל מחמת הספק מאחריותו לתאונה. בית המשפט פסק, שאמנם על פי ההלכה הפסוקה, על נאשם שטוען להגנה מאחריות פלילית מוטלת החובה להביא ראיות לתמוך בטענת ההגנה שלו, אולם במקרה זה, לאור העובדה כי טענת ההתעטשות נאמרה בהזדמנות הראשונה, זמן קצר לאחר התאונה, והגרסה של ישראל היתה עקבית לאורך כל ההודעות שמסר במשטרה, בית המשפט מקבל את הטענה. בנוסף התייחס בית המשפט לעדות הבוחן המשטרתי:

"הבוחן ציין כי גם אם ההתעטשות הביאה את הנאשם למצב של חוסר שליטה, הרי שעדיין היה עליו להבחין בהולכות הרגל, לפני או אחרי ההתעטשות, בעת שהיו על אי התנועה. אינני יכולה לקבל את טענותיו של הבוחן ממספר סיבות:
ראשית, הבוחן עצמו השיב מספר פעמים בחקירתו הנגדית, כי אינו יכול לשלול את טענת הנאשם, כי ההתעטשות אירעה בזמן התגובה שלו.
שנית, הבוחן לא ביקר בזירת התאונה, לא מדד את מרחק נסיעת הנאשם עד הפגיעה, או את מרחק חציית הולכות הרגל על מעברי החציה, לא בדק את מספר הנתיבים או את רוחבם, ולא ערך את בדיקת שדה הראיה במקום. במצב דברים זה, הבוחן לא יכול לומר האם הנאשם יכול היה לראות או צריך היה לראות את הולכות הרגל בעת נסיעתו בכיכר.
שלישית, וכפועל יוצא של מחדלי החקירה בתיק, הבוחן סתר את עצמו, כאשר תחילה אמר כי בעת שהנאשם נכנס לכיכר, היו הולכות הרגל על אי התנועה, אולם לאחר חישובים (על פי הערכה בלבד) אמר כי יתכן שבאותה עת היו על מעבר החציה הראשון.
במצב דברים זה, וכאשר מהתמונות שצילם מומחה ההגנה ברור, כי שדה הראיה למעבר החציה הראשון בעייתי הרבה יותר מאשר שדה הראיה לאי התנועה או למעבר החציה השני, וכאשר גם הבוחן לא יכול היה לומר היכן היו הולכות הרגל עובר להתעטשות, לא ניתן לקבל את טענתו, כי הנאשם היה צריך לראותן עובר להתעטשות.
לכל האמור לעיל יש להוסיף את עדותו של מומחה ההגנה, אשר גרס כי שדה הראיה לכוון מעבר החציה שמדרום לכיכר הינו בעייתי, בשל מבנה הכיכר וגודלה, אשר לדבריו, שדה הראיה לכוון דרום נפתח רק כשמגיעים בערך למרכזה של הכיכר.

בנסיבות המיוחדות של התיק, ובעיקר לאור מחדלי החקירה החמורים, כאשר בוחן לא הגיע למקום התאונה, למרות שהולכות הרגל נחבלו בה חבלות של ממש, ואף לא טרח להגיע למקום לאחר התאונה על מנת לערוך שחזור, או למסור לבית המשפט תמונת מצב מדויקת ומדודה של מקום האירוע, הרי שהמאשימה לא הציגה כל ראיה אובייקטיבית שיש בה כדי לסתור את גרסת הנאשם, שיתכן ובכל מקרה אחר היתה נדחית".

תד 1141-08 – לפסק הדין המלא

————————————-

 

החומרים באתר הינם לידע כללי בלבד. אין לראות באמור לעיל משום ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי, ו/או חוות דעת משפטית. בכל מקרה יש להתייעץ עם עו"ד מוסמך על מנת לקבל ייעוץ המותאם לנסיבות המיוחדת ולנתוני המקרה הספציפי וכל מקרה יש לבחון לגופו. אין בכתבה זו כדי ליצור יחסי עו"ד-לקוח בין הקוראים לבין הכותב או המשרד. כמו כן, אין להסתמך על ייעוץ שהתקבל באמצעות האתר לצורך קבלת החלטות כלשהן, לרבות בנושאים מקצועיים, רפואיים, משפטיים, אישיים או כספיים. אין לראות באתר ייעוץ משפטי או מקצועי אחר.