נהג זוכה מאשמת סירוב להבדק בבדיקת שכרות בעקבות קבלת טענת אין להשיב לאשמה

באחד הלילות של שנת 2009 נהג ס' במכוניתו באור עקיבא לאחר שיצא מאירוע משפחתי. שוטרים שעמדו בצד הדרך סימנו לו לעצור בצד הדרך לבדיקת שכרות אקראית. השוטרים כתבו בדוחות שלהם שס' הגיב לענין אולם מפיו נדף ריח של אלכוהול. במבחן הביצוע (בדיקת המאפיינים), כתבו השוטרים שס' עמד יציב, הלך בצורה יציבה ועבר בהצלחה מבחן הבאת אצבע לאף.

ס' נלקח אל מכשיר ה"ינשוף" כדי לבצע את הבדיקה. ס' ניסה לנשוף ללא הצלחה – המכשיר לא הצליח לתת תוצאה תקינה. השוטר החל לצעוק על ס' שהוא מכשיל את הבדיקה, וס' אמר לו: "זו הפעם הראשונה שאני נושף, אני לא מצליח לנשוף". ס' נלקח לקצין משטרה שאמר לו "אין בעיה, אתה עושה לנו עבודה קלה". כנגד ס' הוגש כתב אישום חמור בגין נהיגה בשכרות, בכך שסירב לדרישת שוטר לתת דגימת אויר נשוף, עבירה שיש בצידה עונש פסילת רשיון נהיגה לתקופה שלא תפחת מ-24 חודשים.

פקודת התעבורה קובעת חובה של נהג לציית לדרישת שוטר לתת דגימת אויר נשוף לאיתור אלכוהול, גם אם לא עבר עבירת תנועה או היה מעורב בתאונת דרכים. במידה ונהג מסרב לדרישת השוטר, קובעת פקודת התעבורה, יראו אותו כמי שנוהג בשכרות. בתי המשפט קבעו כי מי שמנסה להכשיל את הבדיקה ולא נושף כמו שצריך יחשב כמי שסירב לתת דגימת אויר נשוף.

ס' פנה אלינו לקבלת יצוג משפטי. בבית המשפט ס' כפר באשמה והתיק נקבע לדיון הוכחות, שאליו הוזמנו השוטרים להעיד. בבית המשפט העיד השוטר, רס"מ שחר חג'בי, מתוך מה שכתב בדוחות שלו, שבאותו יום עמד עם שוטרים אחרים במחסום בדיקה אקראית של כלי רכב באור עקיבא. השוטר העיד כי הנאשם נעצר על ידו לבדיקה, הוא ערך לו בדיקת "נשיפון", המשמשת לאיתור ראשוני של אלכוהול בגוף ונכשל בבדיקה, ולאחר מכן עוכב לבדיקת "ינשוף". השוטר נשאל בחקירה נגדית מדוע לא סימן שערך בדיקת "נשיפון" וענה: "טעות". עוד סתירות התגלו בעדותו של השוטר באשר לשעה שבה עוכב ס' והשעה שבה הובא אל מכשיר הינשוף, ולא יכול היה להראות כי המתינו עם ס' 15 דקות לפחות לפני בדיקת הינשוף. השוטר העיד כי ס' הכשיל שש פעמים את בדיקת הינשוף, אולם לא יכול היה להראות איפה הפלטים המודפסים של מכשיר הינשוף, המעידים על כך כי בוצעה בדיקה והמכשיר פלט תוצאה של "נשיפה אסורה". השוטר נשאל איך ס' הכשיל את הבדיקה והיכן נרשם כי ס' הכשיל את הבדיקה שש פעמים, ולא יכול היה לתת תשובה.

בסיום פרשת התביעה, עם תום שמיעת עדות השוטר, טענו טענת "אין להשיב לאשמה". משמעות הטענה – התביעה לא הציגה ראיות להוכחת אשמתו של הנאשם. גם אם נקבל את כל מה שהוצג על ידי עדי התביעה, לא יכול בית המשפט להרשיע את הנאשם, וזאת עוד לפני שהנאשם מעיד או מתחילה פרשת ההגנה.

בית המשפט לתעבורה בחדרה קיבל את טענתנו וזיכה את הנאשם. כב' השופט משה גינות כתב בפסק הדין המזכה: "עם סיום טענותיה של הסנגורית, החלטתי לאמץ את עמדתה ולפיכך אני סבור כי המאשימה לא הרימה את נטל הבאת הראיות המוטל עליה ולפיכך הנני מזכה את הנאשם מביצוע העבירה המיוחסת לו".

(תת"ע 2916-04-09)

—————————————–

החומרים באתר הינם לידע כללי בלבד. אין לראות באמור לעיל משום ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי, ו/או חוות דעת משפטית. בכל מקרה יש להתייעץ עם עו"ד מוסמך על מנת לקבל ייעוץ המותאם לנסיבות המיוחדת ולנתוני המקרה הספציפי וכל מקרה יש לבחון לגופו. אין בכתבה זו כדי ליצור יחסי עו"ד-לקוח בין הקוראים לבין הכותב או המשרד. כמו כן, אין להסתמך על ייעוץ שהתקבל באמצעות האתר לצורך קבלת החלטות כלשהן, לרבות בנושאים מקצועיים, רפואיים, משפטיים, אישיים או כספיים. אין לראות באתר ייעוץ משפטי או מקצועי אחר.

נהג אוטובוס זוכה מגרימת חבלה קשה לנוסעת

Buses02 — תמונת אילוסטרציה. מתוך ויקיפדיה. רשיון שימוש חופשי CC By 2.5

באחד הימים של שנת 2012 נהג צ׳ באוטובוס ״אגד״ בראשון לציון. צ׳ עצר את האוטובוס בתחנה כדי להוריד נוסעים. נוסעים ירדו, הוא הסתכל במראות והחל בנסיעה. לאחר כמה מטרים של נסיעה צעקו לו נוסעים לעצור. הוא עצר את האוטובוס ואז הבחין בנוסעת ששוכבת על הכביש מאחורי הגלגל האחורי. לנוסעת נגרמה חבלה קשה ברגל שהצריכה כריתה של הרגל.

כנגד צ׳ הוגש כתב אישום לבית המשפט לתעבורה בפתח תקווה בגין נהיגה רשלנית וגרימת חבלה של ממש, אי הבטחת בטחון הנוסעים ואי פתיחת הדלתות וסגירתן בבטיחות.

צ׳ פנה למשרדנו על מנת לקבל יצוג משפטי. לטענתו של צ׳, נהג אוטובוס ותיק, הוא בדק את המראות, לא ראה איש על המדרכה או בסביבת האוטובוס והחל בנסיעה כפי שעשה אלפי פעמים בחייו. הנוסעת שנפגעה טענה כי צ׳ סגר את הדלתות והחל בנסיעה כשהיא עוד עמדה על מדרגת האוטובוס ולא הספיקה לרדת מהאוטובוס, היא נתפסה בדלת ונפלה על הכביש ונדרסה.

בדקנו את חומר החקירה ובעיקר את דוחות הבוחן המשטרתי שטיפל בתיק. מעיון בחומר החקירה התברר כי מספר חודשים אחרי התאונה, ערך הבוחן המשטרתי ניסוי באוטובוס, שהראה כי באוטובוס מותקנת מערכת המונעת נסיעה עם דלתות פתוחות. הבוחן גם בדק מה קורה כשמציבים עצם כלשהו במסלול סגירת הדלתות,ֿ ומצא כי הדלתות לא נסגרות במצב זה והאוטובוס לא מסוגל להתקדם.

למרות הניסוי שערך הבוחן, צ׳ הואשם בכך שלפני הסעת האוטובוס לא נקט אמצעי זהירות סבירים להבטחת בטחונה של הנוסעת ביציאתה מהאוטובוס, ובכך שסגר את הדלת האחורית של האוטובוס מבלי שהנוסעת סיימה לצאת מן האוטובוס ובאופן שסגירת הדלת פגעה בנוסעת והסבה לה חבלה של ממש.

בבית המשפט צ׳ כפר באשמה והתיק נקבע להוכחות לפני כב׳ השופט יהושע צימרמן. טענתו של צ׳ – הנוסעת ירדה מהאוטובוס בצורה בטוחה אל המדרכה, יצאה משדה הראיה של הנהג, ואז, מסיבה שאינה ברורה חזרה אל האוטובוס או מעדה לכוונו, כשהוא היה עסוק כבר בבדיקת המראה השמאלית ובהשתלבות בתנועה. לכן, טען צ׳, לא יכולתי לראות את הנוסעת.

הנפגעת העידה בבית המשפט וחזרה על גרסתה, לפיה הנהג סגר עליה את הדלתות האחוריות לפני שהשלימה את הירידה מהאוטובוס, מה שגרם לה ליפול ולהידרס. בית המשפט קבע כי לאור הניסוי שערך הבוחן המשטרתי, הגרסה של הנפגעת אינה אפשרית – ״הניסוי העלה כי הן כתב האישום בנקודה זו והן עדותה של הנפגעת אינם אפשריים בשל מנגנון המונע סגירת הדלת כאשר נמצא שם עצם כלשהו… בנסיבות אלה אין ספק כי טענת המאשימה כי הנאשם סגר את הדלת והחל בנסיעה עוד בהיות הנפגעת באוטובוס, או חלק מגופה באוטובוס וחלק מחוץ לאוטובוס, אינה אפשרית״, קבע בית המשפט.

מטעם ההגנה העיד פרדי הרשקוביץ, מומחה לחקירת תאונות דרכים, לשעבר ראש הבוחנים של משטרת ישראל. המומחה קבע כי הגרסה של הנאשם, לפיה הנוסעת ירדה אל המדרכה ויצאה מתחום שדה הראיה שלו ואז חזרה אל האוטובוס או מעדה אל הכביש, אפשרית. הבוחן המשטרתי מדד את שדה הראיה דרך המראה הימנית של האוטובוס ומצא כי באזור הדלת האחורית, שדה הראיה של הנהג הוא 1.20 מ׳ ימינה. האוטובוס נעצר כ-40 ס״מ מהמדרכה, כך שהנוסעת יכולה היתה לרדת ולהתרחק כ-80 ס״מ לתוך המדרכה ואז לצאת מתחום שדה הראיה של הנהג, בעת שבדק את המראה הימנית ולאחר מכן חזרה לכוון האוטובוס, בזמן שמבטו של הנהג היה מופנה למראה השמאלית. המומחה הציג טבלאות נתונים וחישובי זמנים, שמוכיחים כי תסריט כזה הוא אפשרי – ״בהינתן כי זמן חזרת הנפגעת לשדה הראיה נמוך מזמן תחילת הנסיעה, מתאפשרת היתכנותה של גרסת ההגנה ולפיה הנאשם, הביט במראה, לא ראה דבר, הביט שמאלה לשם השתלבות בנתיב הנסיעה, התחיל בנסיעה ופגע בנפגעת אשר חזרה לעבר האוטובוס. בנסיבות אלה, הרי שהתאונה בלתי נמנעת, מבחינתו של הנאשם, ועל כן יש לזכותו״, קבע בית המשפט.

כב׳ השופט צימרמן סיים את פסק הדין במילים האלה:

״התביעה האשימה את הנאשם, כמפורט בכתב האישום, בהסתמך על גרסת הנפגעת. בחלוף כשנה ומחצה (צ״ל חצי שנה, ד.כ.) ערך עד התביעה, הבוחן המשטרתי, ניסוי אשר הפריך גרסה זו, ולמרות האמור המשיכה התביעה לדבוק בגרסה זו עד לסיום המשפט כפי שהדבר בא לידי ביטוי בסיכומיה. תרחיש נוסף שיש בו כדי להביא להרשעת הנאשם הוצג במובלע ואולם כפי שנותח לעיל אין כל ראיה לתמוך בתרחיש זה אשר חורג מגדר ספקולציה שאינה יכולה לבסס הרשעה בפלילים. ההגנה מנגד הציגה תרחיש אפשרי המתבסס בין היתר על נתוני הבוחן המשטרתי. התביעה ניסתה לקעקע אפשרות זו אולם היתכנותה נותרה בעינה על אף נסיונות אלו. אמנם אין הוכחה חד משמעית כי כך היו הדברים ואולם וודאי כי תרחיש זה עולה כדי יצירת ספק סביר שיש בו כדי לזכות את הנאשם מאשמתו בפלילים״.

(ת״ד 7996-10-13)

לפסק הדין המלא

—————————————–

חישוב פסילת רשיון נהיגה – תסבוכת משפטית

על פי תקנות התעבורה, מי שנפסל על ידי בית משפט, חייב להפקיד את רשיון הנהיגה שלו במזכירות בית המשפט כתנאי למניין ימי פסילת הרשיון. המשמעות היא שלמרות שהפסילה נכנסה לתוקף, עד שלא יופקד הרשיון במזכירות בית המשפט, לא מתחילים למנות את ימי הפסילה, ואותו אדם ישאר פסול מלנהוג לעד.

מי שאין בידו רשיון נהיגה תקף או שרשיונו אבד, חייב להפקיד תצהיר משפטי במקום רשיון נהיגה בצירוף אישור ממשרד הרישוי על תוקף הרשיון.

לקריאה נוספת: פסילת רשיון נהיגה – שאלות ותשובות

בדרך כלל נאשמים מונחים לגשת למזכירות ולהפקיד את רשיון הנהיגה שלהם, אולם לעיתים נוצרים מצבים שבהם אדם לא ידע שעליו להפקיד, או שלא היה בידו רשיון נהיגה בעת מתן גזר הדין ולא ידע שעליו להפקיד תצהיר. לעיתים אדם מקבל גזר דין הכולל פסילת רשיון, בזמן שהרשיון שלו כבר מופקד בתיק אחר או בבית משפט אחר. הפסילה לא נמנית כל עוד הוא יפקיד את הרשיון או תצהיר. נאשמים המתינו לסיום תקופת הפסילה ואז רק גילו שבגלל שלא הפקידו, לא מונים להם את התקופה שעברה.

בעבר, בעיות כאלה נפתרו באמצעות הגשת בקשה לחישוב פסילת רשיון נהיגה לבית המשפט שבו ניתן גזר הדין. הבקשה בצירוף תצהיר לאימות העובדות, היתה מוגשת לשופט/ת שנתנו את גזר הדין, הם היו בוחנים את הנימוקים ומחליטים האם יש הצדקה לחשב אחורה את פסילת הרשיון עד ליום גזר הדין או למועד אחר.

בשנת 2012 ניתן פסק דין בבית המשפט העליון בענין ג'אבר (בש"פ 9075/12), ששינה את כל התמונה. בענין ג'אבר נדון מקרה שבו אדם הפקיד את רשיונו במשטרה (פסילה מנהלית) לאחר תאונת דרכים, הרשיון נשאר מופקד במשטרה ולימים ניתן גזר דין הכולל פסילת רשיון. הנאשם המתין לסיום תקופת הפסילה ואז פנה למשרד הרישוי על מנת להתחיל הליכים לקבלת רשיון חדש, ונאמר לו שהרשיון שלו לא הופקד בבית המשפט. ג'אבר טען כי הרשיון שלו כבר הופקד אצל רשות מנהלית (המשטרה) ולכן, למרות שתקנות התעבורה מחייבות הפקדה נוספת של הרשיון, הוא פטור מהפקדה נוספת ולכן ניתן לחשב את פסילת הרשיון שלו מהיום שבו הופקד הרשיון במשטרה.

בית המשפט העליון קבע, שמהרגע שבית המשפט גזר את דינו של הנאשם הוא סיים את תפקידו, ואת כל הבקשות בענין חישוב פסילת רשיון יש להפנות למשרד הרישוי ולא לבית המשפט. "כשם ששב"ס מחליט בעניין חישוב ימי-מאסר, כך ראוי להפקיד את מלאכת חישוב ימי פסילת רישיון הנהיגה בידי רשות הרישוי. גם אין טעם בהליך אזרחי מסורבל של בקשה למתן סעד הצהרתי, ולא בנקיטת הליך חדש בבית משפט השלום לתעבורה. המקום הטבעי הוא כאמור רשות הרישוי, זהו הגורם המקצועי שאצלו מצוי כל החומר הצריך לעניין, גם מומחיות, גם ניסיון". (כב' השופט סולברג).

באמרת אגב העיר בית המשפט העליון, שהוא לא מוצא טעם בתקנה המחייבת מי שרשיונו היה מופקד במשטרה או בבית משפט בתיק אחר, לחזור ולהפקיד תצהיר במקום רשיון הנהיגה – "מי שרשיונו נלקח ממנו במהלך חקירתו במשטרה, רשיונו לא "אבד" ואין לחייבו בהמצאת תצהיר חלף הפקדת הרשיון".

פסק דין ג'אבר טרף את הקלפים בכל הנוגע לחישובי פסילת רשיון וגרם לתסבוכת משפטית. נאשם מגיש בקשה לחישוב פסילה לבית המשפט – בית המשפט לא דן בבקשה, דוחה אותה על הסף ומפנה את המבקש למשרד הרישוי. לאחר שהנאשם מגיש את הבקשה למשרד הרישוי, מוחזרת לו תשובה ממשרד הרישוי כי בקשות העוסקות בחישובי פסילה הן בקשות המחייבות הפעלת שיקול דעת שיפוטי, ומשרד הרישוי הוא רשות מנהלית שלא עוסקת בעניינים כאלה.

האפשרות היחידה כיום לערער על החלטת משרד הרישוי בעניין חישובי פסילה היא באמצעות הגשת עתירה מינהלית לבית המשפט לעניינים מנהליים, דבר הדורש תשלום אגרה גבוהה (1970 ש"ח נכון לינואר 2015) והוא תהליך מסובך יחסית, שרבים נמנעים ממנו.

במקרה זה בית המשפט העליון התעלם מהפרקטיקה הנהוגה זה עשרות שנים בבתי המשפט לתעבורה וקבע הלכה משפטית "עקומה", שאינה תואמת את המציאות בשטח וגורמת נזק למאות נאשמים מדי שנה, שמטורטרים בין בתי המשפט למשרד הרישוי ללא מענה.

גם במקרה שבו הנאשם מוכיח לבית המשפט, שרשיונו היה מופקד במקום אחר בעת מתן גזר הדין, מתעלמים בתי המשפט מההלכה שנקבעה בענין ג'אבר, מסרבים לדון בבקשה ומפנים את הנאשם למשרד הרישוי.

הגיע הזמן שמישהו יסדיר את הנושא בחקיקה. כרגע יש כאוס.

———————————————

נהיגה בשכרות

נושא הנהיגה בשכרות ודוחות שכרות הפך להיות נפוץ מאוד בשנים האחרונות. במחוז תל אביב לבדו נבדקים מאות אנשים מדי סוף שבוע בבדיקות שכרות אקראיות, וכמה עשרות מהם נמצאים שיכורים מדי שבוע. כנגדם מוגשים כתבי אישום.

המכשיר העיקרי בו עושה משטרת ישראל לבדיקות שכרות הוא מכשיר ה"ינשוף" – מכשיר מתוצרת חברת Drager הגרמנית, הבודק את ריכוז האלכוהול באויר נשוף. שיטה נוספת לבדיקת שכרות היא באמצעות בדיקת דם, הנעשית ע"י רופא בבית חולים או ע"י פרמדיק במרפאה המשטרתית.

סירוב להבדק בבדיקת שכרות או נסיון להכשיל את בדיקת הנשיפה יכול לגרום להגשת כתב אישום על נהיגה בשכרות. פקודת התעבורה מגדירה את מי שמסרב לבדיקת שכרות כמי שנוהג בשכרות, ולכן לא מומלץ לסרב לבדיקה. בנוסף, בתי המשפט נוטים להחמיר בעונשו של נהג שסירב לבדיקה, בגלל ההנחה שסירב להבדק כי היה לו משהו להסתיר. לכן מתייחסים אל נהג שסירב להבדק כמי שהיה שיכור ברמות הגבוהות.

נהג שנמצא שיכור ע"י המשטרה, נהיגתו מופסקת באותו רגע והוא מזומן לשימוע בפני קצין משטרה, שבסמכותו לפסול את רשיון הנהיגה פסילה מנהלית, עוד לפני המשפט, ל-30 יום. בנוסף, לקצין המשטרה סמכות לאסור את השימוש ברכב בו בוצעה העבירה לכאורה ל-30 יום, כל זאת לפני המשפט עצמו.

פקודת התעבורה קובעת עונש מינימום של פסילת רשיון נהיגה לתקופה של שנתיים על עבירות שכרות. בנוסף לפסילה הזו, נהג שנפסל מעל ל-12 חודשים ידרש ע"י רשות הרישוי לעבור מבחן עיוני ומעשי (תיאוריה וטסט) טרם קבלת הרשיון. מעבר לכך, במידה והנהג הורשע בעבירת שכרות, רשות הרישוי נוטה להתנות את קבלת רשיון הנהיגה במבחנים במכון הרפואי לבטיחות בדרכים (מרב"ד), העורך בדיקות אישיות ובדיקות פסיכולוגיות ופסיכיאטריות לנהגים. המשמעות של כל זה – דו"ח שכרות עלול לגרום לנהג נזק לשנים רבות.

נושא אמינות מכשיר הינשוף ובדיקות הכיול שהוא עובר נמצא כל הזמן על המדוכה בבתי המשפט, וכל הזמן יש עדכונים של פסיקות בתי משפט בנושא.

המשמעות – קיבלת דו"ח על נהיגה בשכרות? מומלץ מאוד להתייעץ עם עו"ד ולהיות מיוצג ע"י עו"ד במשפט.

אין לראות בנאמר לעיל משום יעוץ משפטי ו/או תחליף ליעוץ משפטי. סקירה זו הינה סקירה כללית בלבד ואינה מתיימרת למצות את הנושא. בכל מקרה מומלץ להתייעץ בצורה פרטנית עם עו"ד.

לתיאום פגישת יעוץ חייגו: 03-9043736.

תאונות דרכים

רובנו יוצאים אל הכביש בבוקר בידיעה שהכל יהיה בסדר. רוב הפעמים הנסיעה מסתיימת בשלום, אולם לפעמים אנו עלולים להיקלע לתאונת דרכים. לעיתים התאונה מסתיימת עם נפגעים.

המשטרה חוקרת בעקרון תאונות דרכים עם נפגעים, עליהן יש חובת דיווח למשטרה. לעיתים המשטרה בוחרת לחקור גם תאונות נזק, ללא נפגעים, אולם בדרך כלל תאונות נזק לא מדווחות למשטרה.

במקרה בו נפתחה חקירת משטרה, מוזמנים הנהגים המעורבים והעדים לתאונה למסור עדות במשטרה. לעדות שתימסר במשטרה יש משקל רב בהחלטה האם להגיש כתב אישום כנגד אחד המעורבים או יותר, ונגד מי להגיש כתב אישום. לעיתים העדות תיגבה בזירת התאונה, ע"י בוחן תאונות דרכים משטרתי שהגיע למקום. לדברים שתמסרו לבוחן יש חשיבות רבה, בגלל הנטיה לקבל את הגרסה הראשונה שמוסר נהג או עד כגרסה חזקה יותר, לעומת גרסה "כבושה", אותה מוסר הנהג לאחר זמן, כשהיה לו זמן להתייעץ ולשקול את הדברים שיגיד.

בשל כך, לדברים שתאמרו לבוחן המשטרה או לחוקר במעמד מסירת העדות יש חשיבות רבה ומכרעת לגבי ההחלטה לאחר מכן להגיש כתב אישום או לסגור את התיק, ולכן מומלץ מאוד להתייעץ עם עו"ד.

נהגים רבים אינם יודעים כי לעיתים, בצידה של עבירה שגרמה לתאונה, כמו אי ציות לתמרור ב-36 (תן זכות קדימה) או ב-37 (עצור), קיימת בחוק פסילת רשיון חובה לתקופה מינימלית של 90 יום ע"י בית המשפט. בנוסף, לקצין משטרה סמכות לפסול נהג שהיה מעורב בתאונה בה נפגע אדם ויש לו יסוד להניח שיוגש כתב אישום כנגד הנהג לתקופה של 60 יום, וזאת לפני משפט. נהג חדש, המורשע בגרימת תאונה בה נפגע אדם, מחויב לעבור מבחן עיוני ומעשי (טסט ותיאוריה) מחדש, כתנאי לחידוש רשיונו. לכן אין לזלזל בכתב אישום על תאונת דרכים ובכל מקרה מומלץ להתייעץ עם עו"ד.

לתיאום פגישת יעוץ חייגו: 03-9043736.

דוחות תעבורה

לקוחות מגיעים אלינו למשרד עם סוגים שונים של דוחות תעבורה: דוחות מהירות, דוחות חניה, אי ציות לתמרור, אי ציות לרמזור אדום, דוחות על שימוש בטלפון נייד בזמן הנהיגה, חגורות ועוד.

בגדול, דוחות שניתנים לנהג ע"י שוטר מתחלקים לשתי קבוצות עיקריות:

1. דוחות ברירת משפט.

2. דוחות הזמנה לדין.

החוק קובע אילו עבירות יחשבו עבירות קנס, שעליהן מקבלים דוח ברירת משפט, ואילו עבירות יחשבו עבירות שעליהן ינתן דוח הזמנה לדין. באופן טבעי, הזמנה לדין תנתן לנהג על עבירות חמורות כמו מהירות גבוהה מעל למותר, נהיגה בשכרות, אי ציות לשוטר, פקיעת רשיון נהיגה או רשיון רכב מעל 6 חודשים ועוד. עבירות הקנס הנפוצות הן שימוש בטלפון נייד, חגורות, אור אדום, אי ציות לתמרור עצור (ב-37) ועוד.

לנהג שמקבל דוח ברירת משפט יש כמה אפשרוית:

1. לשלוח בקשה מנומקת בכתב לביטול הדוח/בקשה להמרה באזהרה – תוך 30 יום מקבלת הדוח. במקרה של דוח שצולם ע"י מצלמה (מהירות, אור אדום) – ניתן לשלוח בקשה להסבת הדוח מבעל הרכב למי שנהג ברכב בצירוף תצהירים מאומתים ע"י עו"ד תוך 30 יום מיום קבלת הדוח.

2. לשלם את הקנס תוך 90 יום – ואז יראו אותו כמי שהודה והורשע בביצוע העבירה.

3. לשלוח בקשה להישפט על הדוח בבית המשפט תוך 90 יום – המשטרה תשלח לנהג הזמנה לדין תוך מספר חודשים.

חשוב לדעת שהרשעה בעבירות רבות, בינהן גם עבירות קנס רבות (חלקן גם "פעוטות"), נושאת בחובה גם רישום נקודות במשרד הרישוי. לענין זה משמעות רבה למי שצבר מספר עבירות תוך זמן קצר, משום שהדבר עלול להביא להתליית רשיון הנהיגה ל-3 חודשים במשרד הרישוי עקב צבירת נקודות (מעל 36 נקודות).

בשל כך מומלץ תמיד להתייעץ עם עו"ד טרם ההחלטה אם לשלם את הקנס או לשלוח בקשה להישפט. כמובן שאם מדובר בהזמנה לדין מומלץ תמיד להיות מיוצג ע"י עו"ד בבית המשפט לתעבורה. לקוחות רבים מגיעים אלינו כשהם סבורים שהם יכולים להסתדר לבד בבית המשפט. פעמים רבות מתברר כי הם לא מכירים את המצב המשפטי הנוגע לעבירה, לא יודעים בדיוק את המשמעות של הטיעונים שלהם והם עלולים לגרום לעצמם נזק רב. רוב האנשים לא מכירים את פסילות המינימום בעבירות השונות. למה הדבר דומה? למי שהחליט לנתח את עצמו מבלי שלמד והוסמך כרופא. יעוץ מקצועי ע"י עו"ד העוסק בדיני תעבורה יכול למזער נזקים לנהג ולמנוע ממנו.

בוטלו כתבי אישום נגד נהגי משאיות בגין אי קשירת מטען עם דופן וילון

בישראל נעות אלפי משאיות עם דפנות וילון (ברזנט) ורצועות קשירה. הדבר משמש כדי להפחית את משקל הארגז ולהקל על טעינת המטענים ופריקתם. דפנות הברנזט מיוצרות באישור משרד התחבורה ובהתאם לתקן הישראלי.

לאחרונה פנה אליו ח', בעל חברת הובלות באזור הדרום, שנהגים של החברה קיבלו דוחות משוטרים בגין הובלת מטען לא מחוזק. המשאיות הובילו מטען אריזות קרטון (כפי שמופיע בתמונה), שהוצבו על משטחי עץ. משקל כל משטח עם אריזות הקרטון עליו הוא כ-300 ק"ג. השוטרים, שבדקו את המטענים, טענו כי כל משטח חייב להיות קשור למשאית, ואין די בדופן הברזנט עם רצועות הקשירה. לנהגים נרשם דו"ח על עבירת הובלת מטען לא מחוזק, עבירה על תקנה 85(א)(4) לתקנות התעבורה. זוהי לשון התקנה:

לא יוביל אדם מטען ברכב או עליו ובעל רכב או מי שהשליטה עליו לא יניח ולא ירשה להוביה מטען ברכב או עליו אלא אם כן מבנה הרכב, על כל חלקיו ואבזריו, מתאים להובלת המטען וכאשר –
.
.
(4) המטען, מכסהו, ומכסה הרכב, מחוזקים היטב באופן שלא ישמטו ולא יתרפפו עקב הנסיעה או מחמת הרוח,

הקנס על עבירה זו הוא 500 ש"ח ו-8 נקודות ממשרד התחבורה.

ח' פנה אלינו לשם קבלת יצוג משפטי. הוא הציג בפנינו אישור של יצרן הוילון, שמעיד על כך שהוילון והרצועות התפורות שבו מתוכננים לעמוד בעומס של 2.5 טון לכל מטר רץ. פנינו למומחה התחבורה אבינועם הדר, על מנת שיתן חוות דעת לגבי חוקיות הנסיעה עם וילון ללא קשירה פנימית של המשטחים.

בחוות הדעת קבע המומחה, שהוילון והרצועות, שעומדים בתקנים הישראליים, מיועדים לעמוד בעומס של המטען שמועמס על ארגז המשאית, ולכן לא נדרשת קשירה נוספת של המטענים, מעבר לסגירת דפנות הוילון והידוק הרצועות.

הגשנו בקשות להישפט בבית המשפט לתעבורה על שני הדוחות שקיבלו הנהגים. דו"ח אחד נקבע לדיון בבית המשפט לתעבורה באשדוד והשני בבית המשפט לתעבורה בבאר שבע. לאחר שהצגנו בפני התביעה המשטרתית את חוות הדעת והמסמכים, הסכימה התביעה לבטל את שני כתבי האישום, בנימוק, שבשני המקרים לא נעברה עבירה.

(תת"ע 3458-06-14)

(תת"ע 8343-05-14)

————————-

למה חשוב לצלם את השוטרים שנתנו את הדו"ח?

download_20141020_012330 (1) — צילום של ע' עם שני השוטרים. המנעות מהבאת עד פועלת לרעת התביעה

באחד הלילות בשנת 2014 נעצר ע' על ידי שוטרים בתל אביב לבדיקת שכרות. השוטרים ערכו לו בדיקת ינשוף ונתנו בידו הזמנה לדין לבית המשפט. חברו של ע', שנכח במקום, צילם את שני השוטרים עם ע' במעמד רישום הדו"ח (הצילום מצורף כאן למעלה)

ע' הגיע אלינו למשרד עם הדו"ח. באופן מפתיע, או אולי לא מפתיע, על הדו"ח הופיע רק שמו של שוטר אחד כעד תביעה. השוטר השני "נעלם" מן הדוחות. גם כשצילמנו את חומר החקירה במשטרה, לא בא זכרו של השוטר הנעלם, שהשתתף בעצירה של ע' וסייע בבדיקה שלו. גם מהיכרות עם נוהלי המשטרה היה ברור לנו, ששוטר לא עובד בלילה לבד. לא יכול להיות ששוטר נשלח לעבוד לבד במשמרת לילה.

למה יש חשיבות לכך שהיו שוטרים נוספים שהשתתפו בעצירת החשוד ובבדיקתו?

יש כלל נהוג במשפטים, שכל צד צריך להביא כמה שיותר ראיות ועדים להוכחת טענתו. העובדה, שהתביעה המשטרתית נמנעת מהבאת שוטר, שהיה עד ראיה לאירוע, שיכול לשפוך אור על מה שהתרחש, נזקפת לחובתו כי היא מהווה פגיעה ביכולתו של הנאשם להתגונן. כלל זה פועל גם הפוך – אם השוטר עוצר נהג ונותן בידו דו"ח תעבורה, והנהג מגיע למשפט ומתברר כי ברכב עימו היה גם נוסע, והוא נמנע מלהביא את הנוסע לעדות, זה פועל לרעתו.

בתי המשפט עמדו על החובה של שוטרים, שהשתתפו באירוע או היו עדים לאירוע, לכתוב מזכרים על מה שהתרחש. בית המשפט במחוזי, בפסיקות רבות, הדגיש את החובה של כל שוטר לכתוב מזכר:

"כלל הוא, לדעתי, שכל שוטר שהוא עד לעבירה חייב לתעד אותה. תרצה התביעה – תצרף אותו כעד תביעה; לא תרצה – לא תצרף אותו. אך הוא חייב לרשום דוח, ולו דוח האומר שלא ראה דבר. העובדה ששני שוטרים עדים לביצוע עברה ורק אחד רושם דוח, לעולם יש בה פגיעה מהותית ביכולתו של נאשם להתגונן". (כב' השופט רענן בן יוסף, עפ"ת 43875-12-10 ירון שקופ נ' מדינת ישראל, 3.2.11).

שוטר שהיה נוכח באירוע חייב לכתוב מזכר בנושא, אף אם לא היה עד לאירוע עצמו. הסיבה שהשוטר צריך לרשום מזכר היא, כי הוא לא אמור בדרך כלל לזכור כל אירוע שבו השתתף בעצירת נהג או ברישום דו"ח (שוטר עוצר לעיתים עשרות נהגים ביום), ולכן קיים כלל "הקפאת הזכרון", שבו הוא כותב את כל מה שהיה בזמן האירוע ומעיד בבית המשפט מן הכתב. שוטר שלא רשם דבר לא יכול בדרך כלל להעיד כי הוא לא זוכר את האירוע.

למה שוטרים לא רושמים מזכרים או דוחות כאלה? לעיתים מרשלנות או עצלנות, ולעיתים הם לא רוצים ששמם ירשם כדי שלא יזמינו אותם לעדות בבית המשפט. כאמור, בתי המשפט רואים זאת בחומרה.

לכן, בכל מפגש עם שוטרים, רצוי לצלם את השוטרים. היום, כשלכל אחד יש טלפון סלולרי עם מצלמה, זה קל יחסית. לעיתים שוטר אחד נשאר יושב בניידת וכלל לא מעורב. חשוב לצלם אותו, כי בבוא היום, עדות של הנאשם בבית המשפט על כך שהיה עוד שוטר שהשתתף באירוע, שלא תועדה בראיה כלשהי, לא תתקבל. תנסו לא לצלם בהפגנתיות את השוטרים, כי לעיתים הם יגיבו בעצבנות לאזרח שמצלם.

לע' סייעה העובדה שהיה במקום עוד שוטר שלא רשם דבר כדי להשיג הסדר טיעון מקל. בדו"חות חמורים פחות, כמו דוחות ברירת משפט, העובדה הזו יכולה להוביל לזיכוי הנאשם.

—————————

לאה גולדמן

משרד עורכי דין לתעבורה ופלילים