נהיגה תחת השפעת סמים מסוכנים

 

האם ידעתם ששימוש מזדמן בקנביס יכול להוביל לאישום בנהיגה תחת השפעת סמים מסוכנים?

י', נהג מונית, הוזמן יום אחד לכתובת מסוימת לאסוף נוסע. כשהגיע למקום לא מצא את הנוסע, ועמד להסתובב ולעזוב את המקום. מיד כשניסה להסתובב, הגיעה למקום ניידת משטרה, ובה שני שוטרים, שהורו לו לעצור. מה עשיתי? שאל י'. השוטרים שאלו אותו אם עישן סמים, י' ענה שעישן סמים בשבת, בבית, לפני מספר ימים. י' נלקח לבדיקת שתן במשטרת מחוז תל אביב, רשיונו נשלל במקום ל-30 יום והוגש נגדו כתב אישום על נהיגה תחת השפעת סמים. בחיפוש שנערך במונית ועל גופו של י' לא נמצאו סמים. המשטרה הגישה בקשה להארכת הפסילה המנהלית עד תום ההליכים, ורשיונו של י' נפסל לתקופה של 6 חודשים, עוד בטרם המשפט. י' פנה אלינו ויוצג על ידינו במשפט. בסופו של דבר התחשב בית המשפט בעברו התעבורתי של י', בעובדה שריכוז חומצת החשיש, שנמדדה בשתן היתה נמוכה וגזר עליו עונש פסילת רשיון לתקופה של 11 חודשים, ללא מאסר בפועל. מיותר לציין כי י' לא יכול היה להתפרנס מעבודתו כנהג מונית בזמן הפסילה, מה שפגע בו פגיעה כלכלית קשה.

בעבר היה ויכוח בפסיקה של בתי המשפט לגבי השאלה האם צריך להוכיח השפעה בפועל של הסם על הנוהג ברכב, או שמספיק שיוכח שנמצא סם בגופו של הנהג. בעבר, פקודת התעבורה הגדירה שיכור כ"מי שנתון תחת השפעתו של משקה או סם משכרים או מסוכנים". היו בתי משפט שסברו שכדי להרשיע אדם בנהיגה תחת השפעת סם יש להוכיח כי האדם היה נתון בפועל תחת השפעה בעת הנהיגה. בתי משפט אחרים סברו כי מספיק שיוכח כי היה סם בדם או בשתן של הנהג כדי לבסס הרשעה בעבירת נהיגה תחת השפעה. בית המשפט העליון הכריע בשאלה בענין בניאשוילי, מפי השופט אדמונד לוי:

"בניגוד לאלכוהול, חל איסור מוחלט על השימוש בסמים מסוכנים, בכל כמות שהיא, ואף נקבע בחוק כי הדבר מהווה עבירה. במצב זה עמדו בפני המחוקק שתי דרכי פעולה אפשריות: האחת, ליצור חזקה בחוק שאדם הוא שיכור על פי שיעור מוגדר של ריכוז הסם המסוכן שיימצא בדמו. הדרך האחרת, שמקורה בעובדה כי השימוש בסמים מסוכנים נאסר כליל, היתה לקבוע שכל נהג העובר על איסור זה, מקים נגדו חזקה שהינו נוהג כשהוא נתון תחת השפעתם של סמים, ומכאן ואילך עובר אליו הנטל להפריך חזקה זו. המחוקק בחר ללכת בדרך השנייה, ואינני סבור כי החלטתו זו היתה שגויה או לוקה בחוסר סבירות". ( ע"פ 398/04 מדינת ישראל נ' בניאשוילי).

ב-2005 תוקנה פקודת התעבורה, והמחוקק אמר את דברו לעניין הוכחת ההשפעה. נקבע למעשה, שמספיק שיוכח שבגופו של הנהג מצוי סם או תוצרי פירוק של סם כדי לבסס הרשעה בעבירה, ואין צורך להוכיח כי היתה השפעה של הסמים על הנהיגה.

סעיף 64ב(א) לפקודת התעבורה מגדיר "שיכור":

"שיכור" – אחד מאלה:

(3) מי שבגופו מצוי סם מסוכן או תוצרי חילוף של סם מסוכן.

משמע, שהמשטרה לא צריכה להוכיח השפעה בפועל של הסם על הנהיגה, מספיק שיוכח כי בגופו של הנהג מצוי סם מסוכן, ע"י בדיקת דם, או תוצרי חילוף שם סם, ע"י בדיקת שתן, כדי להוכיח שהנהג נהג תחת השפעת סמים.

מחקרים מראים כי תוצר הפירוק העיקרי של קנביס, חומצת החשיש, יכול להישאר בגוף עד שבועיים-שלושה ממועד השימוש בסם. התקופה הזו משתנה בהתאם להיקף השימוש שעושה המשתמש – אצל משתמש "כבד", נמצא ריכוז גבוה יותר של חומצת חשיש בשתן לאורך זמן. מכאן, שאדם יכול להשתמש בקנביס, ואחרי שבוע להיעצר ע"י שוטר, שידרוש ממנו בדיקת שתן, ולמרות שעברו שבוע מאז השימוש האחרון הוא יחשב כמי שנוהג תחת השפעת סם. בניגוד לאלכוהול, שלגביו בחוק יש מידה קבועה המותרת שתהיה בגוף, ואדם לא יחשב שיכור, לגבי סמים אין מידה קבועה, משום שמדובר בחומרים המוגדרים כסם מסוכן ואסורים בהחזקה כלל. כך שגם אם נמצאה כמות מזערית של תוצרי פירוק בשתן (נמדדים בננוגרמים), אדם יכול להיחשב תחת השפעה.

בחודשים האחרונים משטרת ישראל, ובעיקר משטרת מחוז תל אביב עורכת מבצעים לתפיסת נהגים הנוהגים תחת השפעת סם. העובדה הזו התפרסמה בתקשורת לאחר מעצרו של רן שריג, כוכב התכנית "מחוברים", שתיעד את עצמו נוהג ומעשן קנביס, הגם שהחזיק בקנביס באופן חוקי עקב מחלתו (קנביס רפואי).

האם ניתן לסרב  לבדיקת שתן לאיתור סמים?

בניגוד לאלכוהול, חיפוש ברכב לגילוי סמים או בדיקת שתן לאיתור סמים מחייבים עילה, כלומר חשד סביר, כי בגופו של הנהג מצוי סם. להבדיל, כדי לדרוש מנהג בדיקה לאיתור אלכוהול,  החוק לא דורש את קיומו של החשד הסביר. מה יכול להיחשב חשד סביר? פעמים רבות מדובר במה שמוגדר "מידע מודיעיני", חשד יכול להיות גם העובדה שהנהג נמצא בשכונה/במקום שיש עליו מידע שמתבצע בו פעילות הקשורה בסמים, גם אם נקלע לשם במקרה. פעמים רבות פרטי הנהג נבדקים במסוף, ואם מתגלה שיש לו רישום פלילי לגבי עבירות סמים, ידרשו ממנו השוטרים להיבדק בבדיקת לאיתור סמים. גם זה יכול להיחשב חשד סביר.

במקרה שיש לשוטר חשד כאמור לכך שהנהג נוהג תחת השפעת סמים, אם הנהג מסרב לבדיקה יראו אותו כמי שנוהג תחת השפעת סם. לכן, במידה והשוטר מודיע לנהג כי יש לו חשד שהוא נוהג תחת השפעת סם ודורש ממנו להתלוות אליו לבדיקת שתן, על הנהג למסור את הדגימה. אם יסרב, יחשב כמי שנוהג תחת השפעת סמים.

אז שימו לב – שימוש בסם באופן מזדמן או קבוע יכול לסבך אתכם בעבירה של נהיגה תחת השפעת סם. נדגיש כי עונש המינימום על עבירה כזו פסילת רשיון לתקופה של שנתיים. בנוסף, בתי המשפט נוטים להתייחס בחומרה רבה לעבירות סמים, ופעמים רבות מוטל על הנהג עונש מאסר על תנאי/מאסר בפועל לצד עונש הפסילה.

מה לגבי קנביס רפואי?

מידע על כך ניתן למצוא במאמר שלנו – "קנביס רפואי ונהיגה"

———————————-

 

החומרים באתר הינם לידע כללי בלבד. אין לראות באמור לעיל משום ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי, ו/או חוות דעת משפטית. בכל מקרה יש להתייעץ עם עו"ד מוסמך על מנת לקבל ייעוץ המותאם לנסיבות המיוחדת ולנתוני המקרה הספציפי וכל מקרה יש לבחון לגופו. אין בכתבה זו כדי ליצור יחסי עו"ד-לקוח בין הקוראים לבין הכותב או המשרד. כמו כן, אין להסתמך על ייעוץ שהתקבל באמצעות האתר לצורך קבלת החלטות כלשהן, לרבות בנושאים מקצועיים, רפואיים, משפטיים, אישיים או כספיים. אין לראות באתר ייעוץ משפטי או מקצועי אחר.

ידעתם שהאולר בתא המטען עלול לסבך אתכם בפלילים?

 

ע' היה לקוח שלנו בענייני תעבורה. באחד מלילות הקיץ שעבר נסע ע' עם חברים לקמפינג בירדן ההררי. הם הקימו אוהלים על שפת הירדן וישנו בשקי שינה במקום. באמצע הלילה הגיעו למקום שוטרים ממשטרת ראש פינה, טענו שיש להם חשד שהם משתמשים בסמים וביקשו לבצע חיפוש במקום. כנראה שהמקום הזה ידוע כמקום שבו מטיילים ששוהים בלילה משתמשים לעיתים בסמים. ע' וחבריו הסכימו לחיפוש, כי סברו שאין להם מה להסתיר. בחיפוש באוהלים, בתיקים, בשקי השינה ובמכוניות שלהם אכן לא נמצא סם. מה מצאו השוטרים? בתא המטען של ע' מצאו ארגז כלים, בו מברגים וכלי עבודה אחרים וגם סכין. ע' עוכב לתחנת ראש פינה באותו לילה לחקירה ונפתח לו תיק על החזקת סכין למטרה לא כשרה. הסבריו של ע' על כל שמדובר בסכין שהוא כלי עבודה בשבילו, כמי שעובד בעבודות סנפלינג, לא הועילו ולא שכנעו את השוטרים. גם העובדה, שהסכין נמצא בתא המטען, בתוך ארגז כלים, לא הועילה. לע' נפתח תיק פלילי. רק בהתערבות של המשרד שוכנעה המשטרה שלא להגיש כתב אישום ולסגור את התיק.

ידעתם שהאולר בתא המטען עלול לסבך אתכם בפלילים?

סעיף 184 לחוק העונשין מגדיר מהו "סכין" ומהו "אולר":

"סכין" – כלי בעל להב או כלי אחר שסוגל לדקור או לחתוך.
"אולר" – סכין מתקפלת שאורך להבה אינו עולה על עשרה סנטימטרים ושלא ניתן להפכה, בעזרת קפיץ או באמצעי אחר, לסכין שלהבה קבוע.

סעיף 186 לחוק העונשין קובע:

(א) המחזיק אגרופן או סכין מחוץ לתחום ביתו או חצריו ולא הוכיח כי החזיקם למטרה כשרה, דינו – מאסר חמש שנים.
(ב) לענין סעיף זה , חזקה כי החזקת אולר הנה למטרה כשרה. החזקה לפי סעיף קטן זה לא תחול על החזקת אולר במוסדות חינוך או במקומות אחרים, הכל כמפורט בתוספת השניה, או בסמוך להם.

תכליתו של החוק היא להילחם בתופעת הסכינאות ברחובות, במועדונים ובבתי הספר, ולכן המחוקק יצר חזקה משפטית, שעצם החזקת הסכין מהווה נשיאה למטרה לא כשרה, והעביר את נטל ההוכחה לכך שמדובר במטרה כשרה לידי נושא הסכין. המשמעות – המדינה לא צריכה להוכיח שפלוני התכוון לבצע פשע באמצעות הסכין, מספיק שיוכח כי נשא את הסכין בכליו, על גופו או ברכבו, מחוץ לביתו, כדי להרשיעו בעבירה פלילית.

מלשון החוק ניתן ללמוד, כי גם החזקה של אולר (כמו אולר שוייצרי/לדרמן) ברכב, על הגוף או בתיק יכולה להיחשב החזקת סכין. גם אם הסכין של האולר מתקפל וגם אם הלהב קצר מ-10 ס"מ, העובדה שהוא מתקבע הופכת את האולר לסכין אסור להחזקה. אז נכון שהמשטרה לא עורכת חיפוש בכל רכב ועל כל אדם במטרה למצוא סכינים, אבל גם אדם מן הישוב יכול למצוא את עצמו עובר עבירה פלילית. פעמים רבות העבירה של החזקת סכין היא עבירה נלווית לעבירות אחרות – כמו במקרה של ע' – השוטרים הגיעו לחפש סמים, משלא מצאו, עיכבו אותו לחקירה לגבי הסכין ברכב.

מזלו של ר' היה שונה מזה של ע'. ר', נהג מונית, ללא עבר פלילי, אסף נוסעים במונית שביקשו להגיע מבת ים לקניון איילון. כשהגיעו לקניון איילון ירדו הנוסעים, אמרו שהם הולכים לקנות משהו וביקשו ממנו להמתין להם במקום. אחרי כרבע שעה שבו הנוסעים למונית, כשהם מחזיקים שקיות רבות של בגדים. מיד אחרי הנוסעים הגיעו מאבטחים של הקניון ושוטרים, שקפצו עליהם ועל ר' ועצרו אותם. בחקירה התברר לר' שזוג הנוסעים התמימים שהסיע היו גנבים, שנכנסו לחנויות אופנה יוקרתיות, ויצאו עם שלל רב. מתברר שהגנבים צולמו במצלמות האבטחה, אנשי הקניון עקבו אחריהם והזמינו את המשטרה. ר' נעצר בחשד לסיוע לגניבה. לאחר חקירות רבות הצליח ר' לשכנע את השוטרים שהוא רק היה נהג מונית תמים ולא היה לו קשר לגניבה, הוא לא מכיר את הגנבים ולא קשור אליהם, אלא שלרוע מזלו של ר', בחיפוש שנערך במונית נמצא בתא המטען סכין. ר' הסביר שנוסע שהסיע לפני זמן רב במונית שכח את הסכין, ור' הניח את הסכין בתא המטען ושכח ממנו, אך הסבריו לא הועילו. נגד ר' הוגש כתב אישום על עבירה של החזקת סכין למטרה לא כשרה. ר' הגיע אלינו מבוהל. זו ההסתבכות הראשונה שלו עם החוק ועם המשטרה.

כל הנסיונות שלנו לשכנע את המשטרה שמדובר באדם נורטיבי, ללא עבר פלילי, שנקלע במקרה לזירת עבירה אחרת, לא הועילו. ר' הורשע בבית המשפט בעבירה של החזקת סכין. בית המשפט התחשב בעברו הנקי של ר' והטיל עליו עונש מאסר על תנאי וקנס בלבד, ללא עונש מאסר בפועל.

רבים מהנהגים מחזיקים אולר ברכב,  בארגז הכלים, בתא הכפפות או בתא המטען. לעיתים מדובר בסכין מטבח קטן, המשמש לקילוף פירות או סכין שנשכח מהפיקניק האחרון. שימו לב – מדובר בעבירה פלילית, גם אם לא התכוונתם כלל לבצע פשע עם סכין. עצם ההחזקה מהווה עבירה, והנטל להוכיח כי הסכין הוחזק למטרה כשרה מוטל כאן עליכם, ולא על המדינה. אז אם אתם ממש לא צריכים אותו בתא המטען או בתא הכפפות, השאירו אותו בבית.

——————————————————-

 

החומרים באתר הינם לידע כללי בלבד. אין לראות באמור לעיל משום ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי, ו/או חוות דעת משפטית. בכל מקרה יש להתייעץ עם עו"ד מוסמך על מנת לקבל ייעוץ המותאם לנסיבות המיוחדת ולנתוני המקרה הספציפי וכל מקרה יש לבחון לגופו. אין בכתבה זו כדי ליצור יחסי עו"ד-לקוח בין הקוראים לבין הכותב או המשרד. כמו כן, אין להסתמך על ייעוץ שהתקבל באמצעות האתר לצורך קבלת החלטות כלשהן, לרבות בנושאים מקצועיים, רפואיים, משפטיים, אישיים או כספיים. אין לראות באתר ייעוץ משפטי או מקצועי אחר.

תוספות חדשות להגדרת "שיכור" בפקודת התעבורה

בדצמבר 2010 תוקנה פקודת התעבורה (תיקון מס' 97 לפקודת התעבורה, פורסם ברשומות ביום 9.12.10) והוכנסו בה שינויים בהגדרת שיכור בסעיף 64ב לפקודה. דומה שרבים לא מודעים לשינוי שנעשה.

הגדרת "שיכור" מופיעה בסעיף 64ב בפקודת התעבורה:

"שיכור" – אחד מאלה:

(1) מי ששותה משקה משכר בעת נהיגה או בעת שהוא ממונה על הרכב;

(2) מי שבגופו מצוי סם מסוכן או תוצרי חילוף חומרים של סם מסוכן;

(3) מי שבגופו מצוי אלכוהול בריכוז הגבוה מהריכוז שקבע שר התחבורה, בהתייעצות עם שר הבריאות ובאישור ועדת הכלכלה של הכנסת;

עד כאן העניינים היו די ברורים. "הריכוז הקבוע" עומד היום על 240 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אויר נשוף או 50 מ"ג אלכוהול ב-100 מ"ל של דם. בתי המשפט פסקו שבגלל טווח טעויות אפשרי של מכשיר הינשוף, כתבי אישום בגין נהיגה בשכרות יוגשו רק על כמות של 290 מק"ג ומעלה.

אלא שהמחוקק ביקש להחמיר עם סוגי נהגים מיוחדים לעניין נהיגה בשכרות,  ובדצמבר 2010 נכנסה לתוקף תוספת להגדרת "שיכור" – נוספה פסקה 3א:

(3א) אחד המנויים להלן שלפי דגימת נשיפה, בגופו מצוי אלכוהול בריכוז העולה על 50 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אויר נשוף, או לפי דגימת דם – בריכוז העולה על 10 מיליגרם אלכוהול ב-100 מיליטר דם:

       (א) נוהג חדש;

       (ב) נהג שטרם מלאו לו 24 שנים;

       (ג) נהג בעת נהיגה ברכב מסחרי או ברכב עבודה שמשקלם הכולל המותר לפי רשיון הרכב

            עולה על 3,500 קילוגרם.

       (ד) נהג בעת נהיגה ברכב ציבורי;

כוונת המחוקק היתה למנוע מצב שבו נהגים, שיכולת השליטה שלהם ברכב מוגבלת, או שבגלל מאפייני הרכב בו הם נוהגים הם מהווים פוטנציאל גדול יותר לגרום נזקים, ינהגו שיכורים, ולהחמיר באכיפה לגביהם, כך שיחשבו שיכורים גם אם נמצאה בגופם 1/5 מהכמות המותרת לנהג רגיל.

המשמעויות: מי שמוגדר נהג חדש, נהג מתחת לגיל 24, נהג ברכב מסחרי או ציבורי – גם אם ילגום לגימה קטנה של אלכוהול יחשב שיכור. יש להדגיש לגבי נהגי רכב ציבורי ורכב מסחרי ומשאיות, שהעבירה צריכה להתבצע בזמן נהיגה במשאית או באוטובוס. לדוגמה, אם נהג נעצר לבדיקת שכרות, כשהוא נוהג ברכב פרטי, הוא לא יחשב נהג רכב מסחרי או ציבורי, גם אם הוא מחזיק ברשיון כזה. כדי שתתבצע עבירה לפי התוספת החדשה לחוק, הנהיגה צריכה להיות ברכב הציבורי או במשאית.

י' הוא נהג אוטובוס בחברת אוטובוסים גדולה בגוש דן. בערב פסח הוא הוזמן ע"י הסדרן בסיום הקו להרים כוס לכבוד החג, כפי שעשו כל הנהגים בחברה באותו יום. מאוחר יותר י' נהג באוטובוס והיה מעורב בתאונת נזק קלה של חזית-אחור. שוטרים שהגיעו למקום הריחו ממנו ריח של יין, ולקחו אותו לבדיקה במכשיר הינשוף, לאיתור אלכוהול. בבדיקת הנשיפה נמצאה כמות של 265 מק"ג אלכוהול בליטר אויר נשוף. נהג רגיל היה משוחרר לדרכו באותו רגע, הבעיה היא שי' נהג באוטובוס. רשיונו של י' נפסל ל-60 יום מנהלית והוא ממתין לכתב אישום בגין נהיגה בשכרות בכמות של מעל פי חמש מהמותר. י' הגיע אלינו, והתברר כי כלל לא שמע על התיקון לחוק. היתכן שכל נהגי החברה, שהרימו כוסית לכבוד החג באותו יום, נהגו שיכורים?

עוד קבוצת נהגים שצריכה לדאוג היא אוכלוסיית הנהגים הצעירים, מתחת לגיל 24. לפי מה שאנו רואים כיום, החוק החדש לא נאכף לגביהם והם נבדקים כמו כלל האוכלוסיה – לפי 290 מק"ג, אולם לא ירחק היום שיוגשו כתבי אישום על נהיגה בשכרות כשהריכוז הנמדד נמוך מ-290.

נדגיש שוב – כדי להגיע לרמת אלכוהול של 50 מק"ג מספיקה לגימה קטנה מבקבוק – ראו הוזהרתם!

—————————————–

 

החומרים באתר הינם לידע כללי בלבד. אין לראות באמור לעיל משום ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי, ו/או חוות דעת משפטית. בכל מקרה יש להתייעץ עם עו"ד מוסמך על מנת לקבל ייעוץ המותאם לנסיבות המיוחדת ולנתוני המקרה הספציפי וכל מקרה יש לבחון לגופו. אין בכתבה זו כדי ליצור יחסי עו"ד-לקוח בין הקוראים לבין הכותב או המשרד. כמו כן, אין להסתמך על ייעוץ שהתקבל באמצעות האתר לצורך קבלת החלטות כלשהן, לרבות בנושאים מקצועיים, רפואיים, משפטיים, אישיים או כספיים. אין לראות באתר ייעוץ משפטי או מקצועי אחר.

שימוש בטלפון סלולרי בזמן נהיגה – סקירה

מאת: עו"ד דרור כהנוביץ'

דומה ששימוש בטלפון סלולרי בזמן נהיגה הפך להיות מכת מדינה. למרות העובדה שהדיבוריות הפכו להיות נפוצות וזולות יחסית, רבים מהנהגים עושים שימוש בטלפון הסלולרי, שלא באמצעות דיבורית, בזמן הנהיגה.

יודגש כאן שגם שימוש בטלפון הסלולרי באמצעות דיבורית, למרות שהוא חוקי, לא מומלץ. מחקרים שנערכו בחו"ל באמצעות סימולטורים של נהיגה והשוו בין תגובות של נהג, הנתון תחת השפעת אלכוהול, לנהג, המשוחח בטלפון בזמן הנהיגה, מצאו, שתגובותיו של נהג המשוחח בטלפון נייד בנהיגה, בין אם באמצעות דיבורית ובין אם לאו, דומות לתגובות המאוחרות של נהג הנתון תחת השפעת אלכוהול. הבעיה היא בכך שהטלפון הנייד גוזל מהנהג את מרבית הקשב שהוא צריך לצורך הנהיגה. לכן בכל מקרה לא מומלץ לנהל שיחות ארוכות בזמן הנהיגה ברכב, גם עם דיבורית.

המחוקק הישראלי הגדיר את השימוש בטלפון הסלולרי שלא באמצעות דיבורית בזמן הנהיגה בעבירה. העבירה הזו נגזרת מן החובה הבסיסית של הנהג לאחוז בהגה בשתי ידיים, הקבועה בתקנה 28(א).

סכום הקנס בגין שימוש בטלפון בזמן נהיגה עומד על 1000 ש״ח. בצידה של העבירה יש גם 8 נקודות של משרד הרישוי (בינואר 2018 מספר הנקודות על שימוש בטלפון נייד בזמן נהיגה עלה מ-4 ל-8)

תקנה 28 (ב) לתקנות התעבורה קובעת:

(1) בעת שהרכב בתנועה, הנוהג ברכב –

(א) לא יאחז בטלפון קבוע או נייד, ולא ישתמש בהם ברכב אלא באמצעות דיבורית.

(ב) לא ישלח או יקרא מסרון (s.m.s.);

(2) בתקנת משנה זו –

"דיבורית" – התקן המשמש שימוש בטלפון בלא אחיזה בו ובלבד שאם ההתקן מצוי בטלפון, הטלפון יונח ברכב באופן יציב המונע את נפילתו.

"טלפון" – מכשיר המיועד לתקשורת אשר קיימים בו לחצנים לחיוג.

מה אנחנו למדים מן התקנה?

1. שימוש בטלפון כולל גם החזקה שלו ביד. נהגים רבים סבורים, שאם הם נוהגים ומחזיקים את הטלפון ביד, ולא צמוד לאוזן, הם לא עוברים עבירה. בנוסף, גם אם יוכיח הנהג באמצעות פלט שיחות נכנסות/יוצאות, כי לא התקבלה שיחה בזמן שנעצר ע"י השוטר, וכי רק החזיק את הטלפון בידו, עדיין הדבר יחשב עבירת שימוש בטלפון בזמן נהיגה.

2. שימוש בדיבורית הפנימית של הטלפון (ספיקר) מחייב את הצמדת הטלפון לרכב בצורה שלא יפול. מכאן שגם אם הנהג בוחר להשתמש בדיבורית הפנימית של הטלפון, עליו להצמיד את הטלפון באמצעות מתקן מקבע לרכב – כמו הזרועות שנצמדות לחלון או ללוח השעונים ומחזיקות את הטלפון.

3. שימוש בטלפון כולל גם מסרונים – העברה או קריאה של sms אסורה בזמן הנהיגה, גם אם הטלפון מקובע ברכב או בדיבורית. נושא הגלישה הסלולרית עדיין לא נדון בפסיקה, אולם נראה כי ניתן לקבוע כי פעולת גלישה סלולרית בזמן נהיגה דומה לפעולה של שליחת מסרונים וקריאתם, ולכן אסורה על פי החוק.

מה לגבי שימוש באוזניה לטלפון סלולרי? העניין נדון בבית המשפט העליון בפסק דין אהובה לוי (רע"פ 3237/99 אהובה לוי נ' מדינת ישראל). גב' לוי נעצרה ע"י שוטר, כשהיא משוחחת בטלפון הנייד באמצעות אוזניה. תקנות התעבורה קובעות "לא ינהג אדם רכב ולא ילך עובר דרך בכביש כשלאוזניו צמודות אוזניות". המדינה טענה כי התקנה אוסרת גם על הצמדה של אוזניה אחת לאוזן ולכן יש כאן עבירה. גב' לוי טענה כי הפרשנות של "אוזניות" מחייבת שימוש בשתי אוזניות ולא באחת. בית המשפט העליון קיבל את הערעור, ופסק כי יש לבחור באפשרות המקלה עם הנאשם, והיא – ששימוש באוזניה אחת אינו נחשב עבירה.

לאחרונה התרבו הנהגים שמשתמשים ב-iPhone בזמן הנהיגה באמצעות שתי האוזניות הלבנות של המכשיר. כמובן שלפי פסק דין לוי הדבר אסור. מותר להשתמש באוזניה אחת באוזן, שימו לב.

מה לגבי שימוש בטלפון סלולרי בזמן עמידה ברמזור או בפקק?

תקנה 28(ב) לתקנות התעבורה מחייבת שהרכב יהיה "בתנועה". עלתה השאלה מה קורה כאשר הרכב עומד וממתין ברמזור או בפקק. הרי הרכב שלו לא נמצא בתנועה. היו מספר בתי משפט שקיבלו את הטענה הזו, עד שהענין הובא בפני בית המשפט המחוזי בתל אביב (ע"פ 70890/01 הררי נ' מדינת ישראל).

השופטת דרורה פלפל קבעה:

"עצירה באור אדום או בפקק תנועה הינה שלב רגעי בתנועה. בדר"כ היא אינה מתוכננת מראש, כשם שגם "סיומה" אינו מתוכנן. רוב האנשים אינם יכולים לצפות בדיוק מתי יתחלף האור האדם ברמזור ובדיוק באותה שניה לסיים את עיסוקיהם שהיו "בעמידה". לכן גם אין להתיר עיסוקים לבר עיסוקי נהיגה במובן הרחב, כלומר על ציר תנועה שוטף שמכיל בתוכו עצירות פתע, רמזורים, פניות וחניות".

עדכון מדצבמבר 2012 – אגף התנועה במשטרת ישראל העביר הנחיה לשוטרים שלא לרשום דו"חות בגין שימוש בטלפון סלולרי בזמן שהרכב נמצא בעמידה ברמזור, בצד הדרך או בכל מקום אחר.

עדכון מפברואר 2014 – בתקשורת פורסם נוהל של אגף התנועה מפברואר 2014, בו יש הנחיה לשוטרים שלא לרשום דוחות על שימוש בטלפון נייד בזמן עמידה ברמזור:

נוהל של אגף התנועה מפברואר 2014
נוהל של אגף התנועה מפברואר 2014

אנו מאשרים כי הנוהל הזה אכן קיים במשטרה, והופץ כהנחיה לשוטרים, אבל למרות זאת, לא היינו ממליצים לנהגים לעשות שימוש בטלפון בזמן עמידה ברמזור מכמה סיבות:

1. הנהג משתמש בטלפון בנהיגה, הרמזור מתחלף לירוק, הנהג מתחיל לנסוע, לוקח לו כמה שניות לסיים את השיחה, והרכב כבר בתנועה – נעברה עבירה.

2. נתקלנו במספר מקרים של נהגים שטענו בפנינו שעשו שימוש בטלפון בזמן עמידה ברמזור, ולמרות זאת השוטר כתב שהרכב היה בתנועה, הוא הבחין בנהג עושה שימוש בטלפון בזמן שהרכב בתנועה, והוא עקב אחרי הרכב עד שנעצר.

לאור זאת, לא היינו ממליצים לעשות שימוש בטלפון בזמן עמידה ברמזור.

מה לגבי שימוש בטלפון סלולרי המוכנס לתוך קסדת אופנוע?

שימוש בטלפון בתוך קסדת האופנוע -האם זו עבירה?

מה לגבי שימוש במכשיר מירס כמכשיר קשר בזמן הנהיגה?

נהג מונית עשה שימוש במכשיר המירס, החזיק אותו בידו ושוחח בו, כשהמכשיר צמוד לאוזנו השמאלית. לנהג נרשם דו"ח על שימוש בטלפון סלולרי בזמן נהיגה. בבית המשפט טען הנהג, כי החוק קובע איסור לעשות שימוש ב"טלפון נייד או נייח" בזמן הנהיגה, והוא עשה שימוש במכשיר המירס במצב מכשיר קשר, ולכן אין במעשיו אשמה. בתי המשפט נתנו כמה פסיקות סותרות בענין זה, אולם ההלכה הרווחת כיום היא, ששימוש במכשיר מירס המוחזק ביד בזמן נהיגה, גם במצב של מכשיר קשר, תיחשב עבירה. עוד על כך ניתן לקרוא במאמר – האם מותר לעשות שימוש במירס בזמן הנהיגה?

האם מותר לי לצפות בסרטונים בסלולר בזמן הנהיגה? 

לא. זו עבירה חמורה יותר, שנקראת 'שימוש בתצוגה הנראית לעיני הנהג', שהיא עבירת הזמנה לדין ולא עבירת קנס. ניתן לקרוא עוד כאן: עבירת שימוש בתצוגה הנראית לנהג.

האם ניתן להמיר עבירה של שימוש בטלפון נייד בזמן הנהיגה באזהרה? 

לא. משטרת ישראל מגדירה את העבירה כאחת מהעבירות הבטיחותיות, ולא ממירה באזהרה עבירות של שימוש בטלפון נייד בזמן הנהיגה.

—————————————————

החומרים באתר הינם לידע כללי בלבד. אין לראות באמור לעיל משום ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי, ו/או חוות דעת משפטית. בכל מקרה יש להתייעץ עם עו"ד מוסמך על מנת לקבל ייעוץ המותאם לנסיבות המיוחדת ולנתוני המקרה הספציפי וכל מקרה יש לבחון לגופו. אין בכתבה זו כדי ליצור יחסי עו"ד-לקוח בין הקוראים לבין הכותב או המשרד. כמו כן, אין להסתמך על ייעוץ שהתקבל באמצעות האתר לצורך קבלת החלטות כלשהן, לרבות בנושאים מקצועיים, רפואיים, משפטיים, אישיים או כספיים. אין לראות באתר ייעוץ משפטי או מקצועי אחר.