התקין מגני פלסטיק ברכב ועורר קרב משפטי

פורסם במקור ב-Ynet

(צילום: גלעד קוולרציק)
(צילום: גלעד קוולרציק)

ביוני 2013 עצר בוחן של משרד התחבורה רכב לבדיקה, שבתומה נמסרה לנהג הודעת איסור שימוש ברכב לפי תקנה 308 לתקנות התעבורה. הסיבה להודעה הייתה התקנת "מגינים פריקים" על חלונות הרכב, שהינם מגני רוח מפלסטיק המותקנים על גבי רכב. בנוסף, התבקש הנהג על-ידי הבוחן לגרור את רכבו למוסך ולתקן את כל הליקויים שנמצאו בו. הנהג, שנפגע מן העונש שהוטל עליו, הגיש ערר על החלטת הבוחן לביהמ"ש לתעבורה באשקלון.

בבקשתו, הנהג הציג תצלומים של הרכב וטען כי לא היה מקום לאסור עליו את השימוש בו, משום שמדובר במגינים הניתנים לפירוק ואין איסור חוקי לנוע איתם.

ביהמ"ש לתעבורה: החלטת הבוחן חסרת סמכות

רגע לפני שביהמ"ש נתן את החלטתו, העלה נציג המשטרה טענה לפיה לבית המשפט לתעבורה כלל אין סמכות לדון בתביעה. לדבריו, החלטת בוחן משרד התחבורה היא החלטה מנהלית, אשר ניתנת לתקיפה רק על-ידי הגשת עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים.

השופטת רבקה בן יששכר דחתה את טענת המשטרה, וקבלה על כך שהועלתה בסוף ההליך המשפטי ולא בתחילתו. לפיכך קיבלה את טענת הנהג וקבעה שהחלטת הבוחן ניתנה בחוסר סמכות.

המדינה סירבה לקבל את קביעת השופטת, והגישה ערר לביהמ"ש המחוזי בבאר-שבע. זאת בטענה כי לביהמ"ש לתעבורה לא הייתה סמכות להחליט את שהחליט. המדינה ביקשה גם לפתוח מחדש את נימוקי ההחלטה.

המחוזי: ביהמ"ש לתעבורה חסר סמכות

השופט אלון אינפלד קיבל את הערר, וקבע כי לביהמ"ש לתעבורה כלל לא היתה הסמכות לדון בבקשה. השופט הבדיל בין שני סוגי החלטות בדבר איסור שימוש ברכב: הראשונה, הודעת איסור שימוש ברכב שניתנת על-ידי קצין משטרה, כלי לענישה מנהלית כלפי בעל רכב ששימש לביצוע עבירה חמורה. השנייה, הודעת איסור שימוש ברכב שניתנת על-ידי שוטר או בוחן, שהינה כלי מנהלי למניעת שימוש ברכב לקוי.

במקרה האחרון, השגה על החלטת הבוחן צריכה להיות באמצעות עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים, ולא באמצעות פניה לבית המשפט לתעבורה. משכך, השופט ביטל את החלטת ביהמ"ש לתעבורה, אך זאת מבלי להביע עמדה באשר לחוקיות התקנת המיגונים הפריקים על הרכב.

להחלטה משמעות רבה, שכן לאחר שהוחלט כי החלטת בית המשפט לתעבורה ניתנה בחוסר סמכות, קביעתו של בוחן התנועה עומדת בעינה. כלומר על הרכב חל איסור תנועה כל עוד לא יתוקנו הליקויים, וימצא שהוא תקין במבחן רישוי ("טסט"). לא נפסקו הוצאות.

פרשנות: חשוב לדעת מהן סמכויות הבוחן

מדובר בהחלטה נכונה ומנומקת היטב. על הנהג היה לתקן את הליקויים או להגיש עתירה מנהלית.

בשולי הדברים יש לציין כי לא ברור מדוע במקרה זה החליט הבוחן לתת הודעת איסור שימוש ברכב על התקנת מגינים פריקים, שאינם חלק ממרכב הרכב ולכן התקנתם אינה מהווה עבירה.

תקנות התעבורה קובעות כי על הרכב ואביזריו להיות תקינים בכל עת, כך שאין בהם כדי לגרום לרעש, הפרעה, נזק או סכנה לאדם או לרכוש.

לעיתים רבות, אנו נתקלים במקרים בהם נהגים עורכים שינויים ברכב – ניסור הגג, הורדת חלקים מהמרכב, שימוש בגלגלים ללא תקן וכדומה. למען בטחון הציבור ואכיפת התקנות, הוקנתה סמכות לבוחן של רשות הרישוי או לשוטר לעצור כלי רכב לבדיקה ובמידה ויקבע כי הרכב מסוכן או שהותקנו עליו אביזרים בלתי חוקיים. כמו כן, בסמכות הבוחן לאסור את השימוש ברכב עד לתיקון הליקויים.

לעיון בפסק הדין

 

החומרים באתר הינם לידע כללי בלבד. אין לראות באמור לעיל משום ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי, ו/או חוות דעת משפטית. בכל מקרה יש להתייעץ עם עו"ד מוסמך על מנת לקבל ייעוץ המותאם לנסיבות המיוחדת ולנתוני המקרה הספציפי וכל מקרה יש לבחון לגופו. אין בכתבה זו כדי ליצור יחסי עו"ד-לקוח בין הקוראים לבין הכותב או המשרד. כמו כן, אין להסתמך על ייעוץ שהתקבל באמצעות האתר לצורך קבלת החלטות כלשהן, לרבות בנושאים מקצועיים, רפואיים, משפטיים, אישיים או כספיים. אין לראות באתר ייעוץ משפטי או מקצועי אחר.

סיפור שמתחיל בפסילת רשיון לשלושה חודשים ומסתיים בקנס ללא נקודות

 

ניידת משטרה. מתוך אתר "ויקיפדיה" http://bit.ly/16H9CUY

"אני חייב להפגש איתך, קיבלתי הודעה בדואר על כך שקיבלתי פסילה ל-3 חודשים בגלל שלא הופעתי למשפט", כך הודיע לי שחר בטלפון. קבענו פגישה במשרד. שחר הביא את ההודעות שקיבל מבית המשפט, לפיהן הוא נשפט בהיעדר בבית המשפט לתעבורה בגין עבירה של שימוש ברכב שניתנה לגביו הודעת איסור שימוש, עבירה על תקנה 308 לתקנות התעבורה, וקיבל עונש של פסילת רשיון לתקופה של 3 חודשים, פסילה על תנאי 3 חודשים ל-3 שנים וקנס בסך 1500 ש"ח.

למה לא הופעת לבית המשפט? שאלתי את שחר. שחר החל לספר את הסיפור מהתחלה. באחד הימים רכב שחר על קטנוע ברמת גן. שוטר עצר אותו לבדיקת רשיונות. השוטר ערך בדיקה של הקטנוע ומצא שאין ברשות שחר אפוד זוהר. השוטר נתן בידו של שחר הודעת איסור שימוש ברכב, בגלל חוסר באביזרי רישוי, והורה לו להגיע למשרד הרישוי, שם יוכל לחדש את רשיון הרכב של הקטנוע. שחר נאלץ לטוס לחו"ל לצרכי עבודה, ולאחר מספר שבועות, כשחזר לארץ, לקח את הקטנוע למבחן רישוי והעביר אותו טסט. לאחר מספר חודשים שוב נעצר שחר על ידי שוטר, שבדק את פרטי הקטנוע במסוף המשטרתי, והודיע לו כי הוא נוהג ברכב שניתנה לגביו הודעת איסור שימוש, והוא רושם לו דו"ח הזמנה לדין בגין העבירה הזו, ומזמין אותו לשימוע לפני קצין משטרה. בשימוע במשטרת רמת גן, סיפר שחר את כל הסיפור לקצין והראה לו שהקטנוע עבר טסט מספר חודשים לפני כן. הקצין הודיע לו שהוא מבין שלא נעברה עבירה ושהכל יבוטל.

שמח וטוב לב, חזר שחר לביתו וסבר שהכל מבוטל. לאחר מספר חודשים קיבל הודעה שהתקיים משפט בעניינו, שהוא לא התייצב לדיון, וקיבל 3 חודשי פסילת רשיון בגין שימוש ברכב שניתנה לגביו הודעת איסור שימוש, עבירה שקבוע בחוק עונש פסילת מינימום של 3 חודשים למי שמורשע בה בבית המשפט.

הודעתי לשחר שאנחנו צריכים להגיש בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהיעדרו, אולם לפני כן עליו להפקיד את רשיונו בבית המשפט. אם לא יפקיד, השופטת תסרב לדון בבקשה. נאשם שמבקש לבטל גזר דין שניתן על ידי שופט צריך קודם כל להראות שהוא מבצע את גזר הדין. שחר הפקיד את רשיונו בבית המשפט והגשנו בקשה בשמו לבטל את פסק הדין שניתן בהיעדרו. במקביל פנינו גם למשטרה והצגנו מסמכים שהקטנוע עבר טסט ונקבע שהוא תקין. המשטרה הסכימה לביטול גזר הדין, פסילת הרשיון בוטלה ונקבע דיון בבית המשפט.

בדיון בבית המשפט לתעבורה שוב הצגנו בפני התובע את המסמכים על תקינות הקטנוע, ושלכל היותר, שחר עבר עבירה של אי נשיאת אפוד זוהר ברכב. בסופו של יום הסכמנו לתקן את העבירה לעבירה של אי נשיאת רשיון נהיגה, עבירה ללא נקודות שהקנס בצידה הוא 100 ש"ח.

נשאלת השאלה מדוע השוטר שעצר את שחר בפעם הראשונה היה צריך לטרטר אותו לכל מיני מקומות, כשיכול היה להסתפק ברישום אזהרה או לכל היותר דו"ח פשוט. לא ברור מדוע השוטר קבע שהרכב לא תקין ונתן בידו של שחר "הודעה על איסור שימוש ברכב", על סמך העובדה שלא נמצא אפוד זוהר בקטנוע.

————————————————–

החומרים באתר הינם לידע כללי בלבד. אין לראות באמור לעיל משום ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי, ו/או חוות דעת משפטית. בכל מקרה יש להתייעץ עם עו"ד מוסמך על מנת לקבל ייעוץ המותאם לנסיבות המיוחדת ולנתוני המקרה הספציפי וכל מקרה יש לבחון לגופו. אין בכתבה זו כדי ליצור יחסי עו"ד-לקוח בין הקוראים לבין הכותב או המשרד. כמו כן, אין להסתמך על ייעוץ שהתקבל באמצעות האתר לצורך קבלת החלטות כלשהן, לרבות בנושאים מקצועיים, רפואיים, משפטיים, אישיים או כספיים. אין לראות באתר ייעוץ משפטי או מקצועי אחר.