חזקת הבעלות בתעבורה

מאת: עו"ד דרור כהנוביץ'

האותיות הקטנות בגב הדו"ח
האותיות הקטנות בגב הדו"ח (צילום מדו"ח משטרתי)

.

מסרתם את הרכב שלכם לאדם אחר? עובדים שלכם נוהגים ברכב החברה? אתם עלולים להסתבך בגלל עבירות שאותו אדם או עובד ביצע בזמן שנהג ברכב שלכם. עו"ד דרור כהנוביץ' מסביר איך תימנעו מצרות עם החוק.

.

מהי חזקת הבעלות?

סעיף 27ב לפקודת התעבורה קובע:

(א) נעברה עבירת תעבורה ברכב, רואים את בעל הרכב כאילו הוא נהג ברכב אותה שעה או כאילו העמידו או החנה אותו במקום שהעמדתו או חנייתו אסורה על פי חיקוק, לפי הענין, זולת אם הוכיח למי מסר את החזקה ברכב (להלן: המחזיק), או הוכח שהרכב נלקח ממנו בלי ידיעתו ובלי הסכמתו;
(ב) הוכיח בעל הרכב למי מסר את החזקה ברכב תחול החזרה האמורה בסעיף קטן (א) על המחזיק.
(ג) הוכיח המחזיק כי מסר את החזקה ברכב לאדם אחר, תחול החזקה האמורה בסעיף קטן (א) על אותו אדם.

משמעותה של חזקת הבעלות – רואים את בעל הרכב כמי שנהג ברכב בעת ביצוע העבירה או העמיד את הרכב בחניה אסורה. על בעל הרכב מוטלת החובה להוכיח שלא הוא זה שנהג ברכב בעת ביצוע העבירה, ואם לא יוכיח זאת – יחשב כמי שביצע את העבירה.

בית המשפט העליון החמיר מאוד בפרשנות שלו לחזקת הבעלות:

"ביסוד אחריות זו מונחת הגישה, כי הבעלים אמור לדעת מי נהג ברכב הלכה למעשה וכי בכוחו לשמור רישומים ראויים בעניין זה. כאשר הרכב הוא בבעלותו של בן-אדם בשר ודם, שזה רכבו היחיד, קיימת הנחה עובדתית חזקה שהוא עצמו – או אחר ברשותו – נוהג ברכב … עליו לשמור על זהות הנוהג, ואם הוא נמנע מכך, רואים אותו עצמו כאילו נהג ברכב. אחריות זו היא אחריות פלילית-אישית מוחלטת. היא אישית, שכן הבעלים נמצא אחראי בגין מחדליו באי-ידיעה על דבר זהותו של הנוהג ובאי-שמירת רישומים בעניין זה … הבעלים משתחרר מאחריותו דווקא כאשר בידו לזהות את הנוהג בפועל, … עניין לנו באחריות פלילית אישית, בעלת אופי מוחלט. האחריות היא מוחלטת, שכן הבעלים אחראי בגין עבירה שנעברה ברכב, למרות שהוא עצמו לא נהג ברכב" (ע"פ 3027/90 חברת מודיעים נ' מדינת ישראל)

אילו עבירות ניתן להחיל על בעל הרכב במסגרת חזקת הבעלות? 

העבירות הקלאסיות שבהן מוחלת חזקת הבעלות הן עבירות מצלמה, שבהן הרכב צולם על ידי מצלמה אלקטרונית, נוסע במהירות מעל למותר או עובר באור אדום. בנוסף, רוב דו"חות החניה, גם אלה שנרשמים על ידי העיריות וגם אלה שנרשמים על ידי המשטרה, ומוצמדים לשמשת הרכב, נרשמים על שם בעל הרכב.

בנוסף לעבירות אלה, ניתן להאשים את בעל הרכב בעבירות חמורות מאוד כמו תאונת דרכים או הפקרה לאחר פגיעה ואפילו גרימת מוות ברשלנות במקרים חמורים. במידה הרכב פוגע ברכב אחר או בהולך רגל ונמלט מהמקום, לעיתים כל מה שיש למשטרה הוא מספר הרכב. בתי המשפט קבעו שניתן להרשיע את בעל הרכב בעבירת תאונה או הפקרה לאחר פציעה תוך הסתמכות על חזקת הבעלות.

לענין זה פסק בית המשפט העליון:
"לשון החוק ברורה וחד משמעית, אין זה מספיק שהמבקש יוכיח שלא הוא שנהג ברכב, אלא עליו להוכיח באופן פוזיטיבי מי נהג ברכב, או למי מסר את החזקה ברכב, או להוכיח שהרכב נלקח ממנו בלי ידיעתו ובלי הסכמתו. במקרה דנן נקבע כי המבקש בחר שלא להעיד ולא מסר גרסה וסבר, כי כתוצאה מכך, ינוקו הוא ו/או הנהג שנהג ברכב וגרם לתאונה. נקבע כי לכך לא יכול בית המשפט ליתן יד שכן, תוצאה כזו עלולה לגרום למצב בלתי נסבל לפיו שני חוטאים יצאו נשכרים. עוד נקבע כי צורכי החברה היום הינם מלחמה בתאונות הדרכים ובעברייני התנועה, המסכנים את הציבור מדי יום ומדי שעה ואל לו לבית המשפט, לאפשר והתחמקויות מאימת הדין, אשר על כן נקבע כי הפרשנות שניתנה על ידי בית המשפט לתעבורה לחזקת הבעלות הינה פרשנות ראויה" (רע"פ 9/11 מאיר צמח נ' מדינת ישראל).

קיבלתי דו"ח מצלמה על מהירות או מעבר באור אדום, ולא אני זה שנהגתי ברכב. מה עלי לעשות?

אם הדו"ח נרשם על שם בעל הרכב, ולא הוא זה שנהג בעת ביצוע העבירה, על בעל הרכב לשלוח בקשה להסבת הדו"ח למשטרת ישראל. את הבקשה שולחים בדואר רשום בלבד לכתובת: משטרת ישראל, מרכז פניות נהגים ארצי, ת.ד. 120, פתח תקוה 4910002. לבקשה יש לצרף את המסמכים הבאים:
1. העתק הדו"ח.
2. תצהיר של בעל הרכב בו הוא מצהיר שלא נהג ברכב בעת ביצוע העבירה. על התצהיר להיות מאומת ע"י עורך דין.
3. תצהיר של מי שהחזיק ברכב בעת ביצוע העבירה, ובו הוא מבקש להסב את הדו"ח על שמו. על התצהיר להיות מאומת ע"י עורך דין. שימו לב שבתצהיר לא צריך להודות בעבירה, רק להודות שאדם אחר החזיק ברכב בעת ביצוע העבירה.
4. צילומי רשיונות נהיגה של בעל הרכב ושל המחזיק ברכב.

תוך כמה זמן עלי להודיע למשטרה שאדם אחר החזיק ברכב בעת ביצוע העבירה? 

סעיף 229 (א)(1) לחוק סדר הדין הפלילי קובע שאת הבקשה להסב את הדו"ח על שם מי שהחזיק ברכב יש לשלוח למשטרת ישראל בדואר רשום תוך 90 ימים מהיום שהומצאה הודעת הקנס לבעל הרכב (באתר משטרת ישראל נכתב שיש להודיע תוך 30 ימים, זו טעות). במידה ובעל הרכב לא יודיע למשטרה תוך 90 ימים, שאדם אחר החזיק ברכב, העבירה תירשם על שמו ולא ניתן יהיה להסב אותה על שם אדם אחר. מומלץ לשלוח את בקשת ההסבה מהר ככל האפשר, על מנת שלא להגיע למצב שבו עברו 90 יום והדו"ח לא הוסב.

ברכב שלי נוהגים מספר אנשים, אני לא יכול לדעת מי נהג ברכב בעת ביצוע העבירה. מה עושים?

אתה בבעיה. כמו שנכתב כאן, על בעל הרכב מוטל הנטל להוכיח שלא הוא זה שנהג ברכב. במידה ואין לו מידע מי עשה שימוש ברכב שלו, אין לו יכולת להסב את הדו"ח והדו"ח ירשם על שמו – הוא ישא בקנסות ובעונשים האחרים, ובנוסף הנקודות של משרד התחבורה ירשמו על שמו.

אני בעל חברה. ובחברה יש כמה כלי רכב, הרשומים על שמי ומספר עובדים עושים בהם שימוש. מה עלי לעשות? 

על מנת להימנע מבעיות, שיכולות לנבוע מכך שנהגים שונים עושים שימוש ברכב ולא ידוע מי נהג ברכב בעת ביצוע העבירה,  על בעל החברה להחזיק יומן נסיעות לכל רכב, שימצא במשרדי החברה. כל נהג, שלוקח רכב מהחברה, יחתום על תצהיר שהוא לקח את הרב ביום ובשעה מסוימים, והוא יודע שהוא אחראי לכל הדו"חות שירשמו על הרכב בזמן שהוא מחזיק בו. יש לצלם את רשיון הנהיגה של כל נהג ולצרף ליומן הנסיעות. כשהנהג מחזיר את הרכב, הוא חותם שהחזיר את הרכב ביום ובשעה המסוימים. כך, כשיגיע דו"ח מצלמה בדואר, ידע בעל החברה מי נהג ברכב ויוכל לשלוח בקשת הסבה על שם הנהג, בצירוף המסמכים המעידים על לקיחת הרכב והחזרתו. פעמים רבות מגיע אלינו בעל חברה ואומר שהנהג כבר פוטר או עזב את החברה ולא יהיה מוכן לחתום על תצהיר הסבה – יומן נסיעות כזה ימנע בעיה כזו.

אני בעל חברה, בחברה יש כמה כלי רכב, הרשומים על שמי. הגיע אלי דו"ח, על שם אחד מכלי הרכב הרשומים על שמי. לא אני זה שנהג ברכב, אבל בטעות שילמתי את הדו"ח. מהו דיני?

החוק קובע כי תשלום הקנס מהווה הודאה באשמה והרשעה, כך שרואים את בעל הרכב הרשום, ששילם את הקנס, כמי שהודה באשמה והורשע. לא ניתן לאחר מכן לבצע הסבה של הדו"ח במשטרה. פעמים רבות מגיעים אלינו בעלי חברות, שכלי הרכב של החברה רשומים על שמם, וקיבלו דו"חות על שמם. הדו"ח הועבר לאחד מהעובדים, על מנת שיטפל בו וימצא את מי שנהג ברכב, ובטעות הקנס שולם לפני הסבת הדו"ח. במידה והקנס שולם לפני שהדו"ח הוסב, המשטרה לא תסכים להסב את הדו"ח על שם מי שהחזיק ברכב. הדבר נמצא בסמכות של בתי המשפט לתעבורה, אולם הגשת בקשה כזו היא הליך מסובך שדורש סיוע של עורך דין.

הרכב רשום על שם החברה. כעת הגיע דו"ח המסומן כ"דו"ח תאגיד", והקנס עליו גדול פי ארבעה מהקנס המקורי. מה עושים?

מרבית כלי הרכב החדשים שנעים היום בישראל רשומים על שם חברות ליסינג וחברות אחרות, ומכונים "רכבי חברה". המשמעות היא שבאופן קבוע מחזיק ברכב אדם שאינו רשום כבעל הרכב. חברה יכולה לחוב בפלילים וניתן להטיל עליה קנסות תעבורה, והדבר שימש עובדים רבים מהתחמקות מנקודות במשרד התחבורה ומרישום הדו"ח בגליון ההרשעות שלהם –  הדו"ח היה מגיע על שם החברה, העובד היה משלם את הקנס, הדו"ח לא היה נרשם על שם העובד והנקודות היו נעלמות (לחברה אין תיק נהג לרשום עליו נקודות). לכן תיקנה הכנסת את החוק לפני כמה שנים ונקבע, שבמידה והדו"ח רשום על שם תאגיד, הקנס יהיה פי ארבעה מהקנס המקורי, למעט בעבירות חניה (סעיף 30 לפקודת התעבורה). במידה והחברה תודיע למשטרה (עם מכתב הסבה ותצהיר) מי נהג ברכב, הדו"ח יוסב על שם מי שנהג ברכב והקנס ירד לקנס המקורי.

אני בעל החברה או רשום כמנהל הפעיל של התאגיד. רכב של החברה נצפה מבצע עבירת תעבורה חמורה. איני יודע מי נהג ברכב בזמן העבירה. האם ניתן להאשים אותי כמי שביצע את העבירה? 

פקודת התעבורה מגדירה מיהו "בעל" רכב:
"בעל' – אחד מאלה: … לענין רכב הרשום על שם חבר בני אדם – מנהל פעיל, שותף או עובד מינהלי בכיר בחבר, האחראים לאותו רכב".

במידה והחברה לא מודיעה למשטרה מי נהג ברכב בעת ביצוע העבירה החמורה (תאונת דרכים, הפקרת פצוע וכו'), יכול בית המשפט לראות את המנהל הפעיל, שותף או עובד מנהלי בכיר בתאגיד, כמי שאחראי לרכב שבו בוצעה העבירה ולהרשיע אותם בביצוע העבירה. לכן חשוב מאוד לנהל יומן נסיעות לכל רכב של החברה.

קיבלתי דו"ח שהוסב על שמי מחברת ליסינג. אני לא נהגתי ברכב אלא אדם אחר. מה עלי לעשות? 

כפי שקובע סעיף 27ב (ג) לפקודת התעבורה, המחזיק ברכב, שהעבירה הוסבה על שמו, יכול לפנות למשטרה ולבקש להסב את הדו"ח על שם מי שנהג ברכב, ואז המשטרה אמורה להסב את הדו"ח על שם האדם האחר. בעבר טיפלנו במשרד במקרה שבו נרשם דו"ח על שם חברה, החברה שלחה מכתב הסבה עם פרטי העובד שמחזיק דרך קבע ברכב, אולם העובד טען שלא הוא זה שנהג ברכב באותו יום אלא עובד אחר. מכתב של העובד למשטרה נדחה, בטענה שלא ניתן לבצע הסבה כפולה של דו"ח. פניה שלנו לבית המשפט הבהירה למשטרה שניתן על פי החוק לבצע הסבה נוספת מהמחזיק ברכב לאדם אחר.

————————————–

החומרים באתר הינם לידע כללי בלבד. אין לראות באמור לעיל משום ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי, ו/או חוות דעת משפטית. בכל מקרה יש להתייעץ עם עו"ד מוסמך על מנת לקבל ייעוץ המותאם לנסיבות המיוחדת ולנתוני המקרה הספציפי וכל מקרה יש לבחון לגופו. אין בכתבה זו כדי ליצור יחסי עו"ד-לקוח בין הקוראים לבין הכותב או המשרד. כמו כן, אין להסתמך על ייעוץ שהתקבל באמצעות האתר לצורך קבלת החלטות כלשהן, לרבות בנושאים מקצועיים, רפואיים, משפטיים, אישיים או כספיים. אין לראות באתר ייעוץ משפטי או מקצועי אחר.

 

שימוש בטלפון נייד בתוך קסדת האופנוע – האם זו עבירה?

דיבורית המותקנת בקסדת האופנוע. הדרך הבטוחה והחוקית להשתמש בטלפון נייד על אופנוע.

רוכבי קטנועים רבים ושליחים משתמשים בטלפון סלולרי בזמן רכיבה, כשהטלפון הנייד תחוב בתוך הקסדה, בין הלחי לבין הקסדה. בעבר ניתנו פסיקות על ידי בתי משפט שונים, שקבעו שהדבר אינו מהווה עבירה של "שימוש" בטלפון נייד בזמן שהרכב בתנועה, משום שידיו של הרוכב מחזיקות בכידון האופנוע (ת (ת"א) 34533/02 מדינת ישראל נ' מדינה גלעד). בענין מדינה קבע בית המשפט לתעבורה בתל אביב כי אין הבדל משמעותי בין אוזניה קטנה ובין הטלפון עצמו, ובמידה והטלפון מוחזק כראוי ואינו מהווה הפרעה לנהיגת הרכב, הנהג לא עבר עבירה. הדברים התפרסמו בעיתונות ונהגים רבים סבורים כיום כי שימוש כזה בטלפון אינו מהווה עבירה.

נראה שהלכה משפטית זו השתנתה בשנים האחרונות. מספר פסיקות שניתנו לאחרונה בבית המשפט המחוזי בתל אביב ובבית המשפט לתעבורה בתל אביב קבעו כי שימוש בטלפון נייד, שתחוב בין הקסדה לבין לחיו של הרוכב מהווה עבירה.

בתיק 3027-03-12 מדינת ישראל נ' מיכאל מרק אלוני, בבית המשפט לתעבורה בתל אביב, הורשע נהג שרכב על אופנוע בתל אביב, כשטלפון נייד מוחזק בין הקסדה לבין לחיו. כב' השופט נהרי פסק:

"התכלית החקיקתית אשר בתקנות היא ללא ספק נסיון לשמור על בטחון הנהג ועוברי הדרך האחרים באופן שיישמר בטחון הנהיגה של הנהג הן במובן שלמות היכולת הגופנית לשליטה ברכב ונהיגה נוחה וחסרת הפרעות וטרדות פיזיות לגבי מכשיר הטלפון, והן במובן הריכוז הנדרש מן הנהג ביחס לכביש ומניעת הסחת דעת.

 אחיזת מכשיר טלפון גדול תחוב בין האוזן לקסדה בדרך לא דרך (חלקו בולט) מבלי להראות שהקסדה בנויה לאפשר זאת ללא פגימה ביכולות רוכב האופנוע (הנדרש למשל מן הסתם אגב נהיגה להטות ראשו במהירות ובקלות כדי לבחון תנועה מימין ומשמאל טרם סטיה או פניה), כאשר מנגד קיימים (כפי שהעיד הנאשם עצמו) פתרונות מסודרים ובטוחים יותר, איננה יכולה לטעמי לקבל את ברכת בית המשפט.

 המסר אשר צריך לטעמי לצאת מבית המשפט אל נהגי כלי רכב דו גלגליים הוא שגם הם כמובן זכאים עקרונית לאשר זכאים לו נהגי מכוניות מבחינת תקשורת בעידן של קידמה, ואולם בפרט ברכב דו גלגלי, טוב יעשו באם ידאגו לכך שאמצעי התקשורת יותקן ויתופעל בדרך שתיתן להם את הבטחון המירבי בדרכים".

בית המשפט לתעבורה בתל אביב הסתמך על פסיקה של בית המשפט המחוזי בתל אביב בערעור על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה (עפ"ת 24616-01-11 עצמוני בריטברט נ' מדינת ישראל), בו הורשע רוכב אופנוע בשימוש בטלפון נייד בזמן שהרכב היה בתנועה, כשהטלפון הנייד היה מוחזק בין הלחי לקסדה. כב' השופט רענן בן יוסף פסק:

"מי שמחזיק פלאפון בין אוזנו לקסדה ומתפעל אותו, ומדבר בו, מסכן את חייו ואת חיי הציבור לא פחות, ואין הדבר מתיישב עם תקנת התעבורה הרלוונטית. כתוב בתקנה, לא יאחז בטלפון קבוע או נייד, ולא ישתמש בהם ברכב אלא באמצעות דיבורית, כל נגיעה להפעלה או לסגירה או לכיוון או לחיזוק הפלאפון בין האוזן לקסדה מסכנת חיים סכנה של ממש, ואם כתוב בעיתון אחרת, צר לי, אך המערער לא יכול לטעון טענת הסתמכות על ידיעה עיתונאית". 

חשוב לציין שבית המשפט המחוזי לא מצא מקום להתערב בעונש שפסק בית המשפט לתעבורה על הנהג – 10 ימי פסילת רשיון נהיגה וקנס כספי כבד. נדגיש כי בית המשפט לא מחויב לקנס המקורי בדו"ח (1000 ש"ח) והוא יכול לגזור כל עונש שנראה לו הולם. במקרה זה הנהג שביקש להישפט על הדו"ח צבר עבירות תעבורה רבות, ובינהן עבירות רבות של שימוש בטלפון נייד, ולכן בית המשפט החמיר מאוד בעונשו.

לאור זאת אנו ממליצים לרוכבי האופנועים להשתמש בדיבורית, המותקנת בתוך קסדת האופנוע. זהו האמצעי החוקי והבטוח ביותר לשימוש בטלפון הנייד בזמן הנהיגה. כל שימוש אחר מהווה עבירה.

———————————————————–

החומרים באתר הינם לידע כללי בלבד. אין לראות באמור לעיל משום ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי, ו/או חוות דעת משפטית. בכל מקרה יש להתייעץ עם עו"ד מוסמך על מנת לקבל ייעוץ המותאם לנסיבות המיוחדת ולנתוני המקרה הספציפי וכל מקרה יש לבחון לגופו. אין בכתבה זו כדי ליצור יחסי עו"ד-לקוח בין הקוראים לבין הכותב או המשרד. כמו כן, אין להסתמך על ייעוץ שהתקבל באמצעות האתר לצורך קבלת החלטות כלשהן, לרבות בנושאים מקצועיים, רפואיים, משפטיים, אישיים או כספיים. אין לראות באתר ייעוץ משפטי או מקצועי אחר.

איסור העמדת רכב למכירה לפי תקנה 73

תקנה 73. איסור העמדת רכב למכירה

באחד הימים התקשרה למשרד ת'. ת' ובן זוגה, זוג סטודנטים, מתגוררים במעונות הסטודנטים בטכניון בחיפה. הם רצו למכור את הרכב הישן שלהם, והדביקו מודעה על החלון האחורי של הרכב ובה הציעו את הרכב למכירה. הרכב חנה ברחוב, סמוך למעונות ולכניסה לטכניון. באחד הימים הוצמדה לחלון הרכב הודעת תשלום קנס בסך 100 ש"ח מהמשטרת ישראל, בגין עבירה על תקנה 73 לתקנות התעבורה. "מה לעשות?", שאלה תמי. "אין מה לעשות,  העבירה היא העמדת הרכב ברחוב עם שלט למכירה, ולא משנה אם זה ליד הבית או רחוק מהבית", הסברנו לה במשרד. המקום כנראה משמש סטודנטים להחנות כלי רכב למכירה ולכן המשטרה אוכפת את האיסור באותו מקום. בסופו של דבר הנחנו את ת' כיצד לפנות למשטרה במטרה להמיר את הדוח באזהרה.

תקנה 73 לתקנות התעבורה קובעת: "לא יחנה ולא יעמיד אדם בדרך רכב המוצע למכירה או שרשיונו פקע".

'דרך' מוגדרת בפקודת התעבורה: "לרבות כל מסילה, דרך, סמטה, ככר, מעבר, גשר או מקום פתוח שיש לציבור זכות לעבור בהם".

המשמעות: אסור להעמיד או להחנות רכב (גם קטנוע או אופנוע) עם מודעת מכירה במקום ציבורי, ברחוב, על מגרש חול ציבורי פתוח או מגרש חניה ציבורי. הדבר יחשב עבירה של העמדת רכב למכירה ועלול לגרור אחריו קנס מהמשטרה או מהרשות המקומית.

מדוע תוקנה התקנה? יש רשויות מקומיות שהכניסות אליהן הפכו להיות שטח מכירה של כלי רכב. אנשים המעוניינים להציע את רכבם למכירה מעמידים את הרכב בחניות בכניסות לערים, במטרה שהעוברים והשבים יראו את המודעה ויתקשרו לקנות את הרכב. פעמים רבות החניות נחסמות על ידי סוחרי רכב, שמשתמשים בחניות כדי להציג את כלי הרכב למכירה. מי שנוסע בדרך הרמתיים בהוד השרון לא יכול שלא לשים לב לשורות כל הרכב החונים עם מודעות "למכירה" לאורך הכביש. בנוסף, התקנה באה להלחם בתופעה שבו אנשים מעמידים גרוטאות של כלי רכב ישנים ברחוב והופכים מקומות חניה למקומות אחסון – חל איסור להעמיד או להחנות רכב שרשיונו פקע בדרך ציבורית.

האם העמדת רכב למכירה אסורה רק במקום שבו מופיע שלט האוסר על כך? על פי לשון התקנה, העמדת רכב למכירה אסורה בכל דרך, לא רק במקום שבו העיריות הציבו שלטים. מטרת השלטים היא רק להדגיש את האיסור הקיים בחוק. החוק אוסר על העמדת רכב למכירה בכל דרך ציבורית.

האם מותר לי להעמיד את הרכב עם מודעה "למכירה" בחניה הפרטית של הבית? כן. התקנה מדברת כאמור על 'דרך', המוגדרת כמקום שבו לציבור יש זכות מעבר. חניה פרטית מתחת לבנין או סמוך לבית אינה מוגדרת כ'דרך' ולכן מותר להעמיד שם רכב למכירה. צריך להדגיש שלא מדובר במגרש חניה ציבורי.

אני מעוניין למכור את רכבי. כיצד אוכל להמנע מקנסות? על פי לשון התקנה, אסור העמדה או חניה של הרכב לצורך מכירה בדרך. המשמעות – בכל פעם שהנהג ירצה להחנות את הרכב, עליו להוריד את המודעה מהחלון או להסתירה. אמצעי נוח יותר הוא לפרסם את הרכב למכירה באחד מלוחות מכירת כלי הרכב המשומשים באינטרנט או בעיתונות ולא באמצעות מודעה על החלון.

אז לכם, מוכרי כלי הרכב, נאמר – הזהרו והמנעו מקנסות מיותרים.

 

——————————

החומרים באתר הינם לידע כללי בלבד. אין לראות באמור לעיל משום ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי, ו/או חוות דעת משפטית. בכל מקרה יש להתייעץ עם עו"ד מוסמך על מנת לקבל ייעוץ המותאם לנסיבות המיוחדת ולנתוני המקרה הספציפי וכל מקרה יש לבחון לגופו. אין בכתבה זו כדי ליצור יחסי עו"ד-לקוח בין הקוראים לבין הכותב או המשרד. כמו כן, אין להסתמך על ייעוץ שהתקבל באמצעות האתר לצורך קבלת החלטות כלשהן, לרבות בנושאים מקצועיים, רפואיים, משפטיים, אישיים או כספיים. אין לראות באתר ייעוץ משפטי או מקצועי אחר.

נהג זוכה מאשמה בעבירת כניסה לצומת בניגוד לחץ שסומן על הכביש

באחד הלילות בשנת 2010 נהג תומר ברכב ברחוב אלנבי בתל אביב. כשהגיע לצומת עם שדרות רוטשילד נעצר ברמזור בנתיב השמאלי. תומר הסתכל על החיצים בכביש והבין שאם ברצונו לפנות ימינה, עליו לעשות זאת מהנתיב הימני. הוא סימן לרכב מימינו שברצונו לעבור ימינה ולפנות ימינה, ונהג הרכב מימינו ויתר על זכות הקדימה ונתן לו להכנס לפניו ולפנות ימינה. לאחר כ-100 מטרים כרזה לו ניידת משטרה לעצור. אל רכבו של תומר הגיע מתנדב משטרה, שטען בפניו שהוא ביצע פניה ימינה מהנתיב השמאלי בניגוד לחץ המסומן על הכביש ורשם לו דוח קנס בסך 500 ש״ח. בצידה של עבירה זו יש גם 6 נקודות ממשרד התחבורה. תומר טען בפני השוטר המתנדב שהרכב מימינו נתן לו להכנס לפניה לפניו, וכי ביצע את הפניה מהנתיב הימני, ולא כפי שטען השוטר. השוטר ביקש ממנו לחתום על הדו"ח. תומר ביקש לראות את הדו"ח שנרשם ואת תגובת הנהג שנרשמה על ידי השוטר לפני שהוא חותם. השוטר התעצבן עליו וזרק את הדו"ח על הרצפה לפניו.

העבירה שיוחסה לתומר בדוח היא עבירה על תקנה 36(ד) לתקנות התעבורה, שקובעת:

בכביש המחולק לנתיבים שבהם סומנו חיצים המובילים לצומת, לא יכנס הנהג לצומת, לא יעבור בו ולא יצא ממנו אלא בכוון חץ שסומן בנתיב שממנו נכנס לצומת; לעניין תקנת משנה זו, "צומת" – לרבות מפגש עם כביש אחר.

תומר פנה אלינו על מנת לקבל יעוץ משפטי. הוא סיפר את סיפור המקרה, סיפר שהרכב שמימינו נתן לו להכנס לפניו כדי לפנות ימינה, סיפר על התנהגותו הגסה של השוטר כלפיו, הראה לנו שכתב למשטרה בבקשה לבטל את הדו"ח אולם המשטרה לא שעתה לטענותיו. תומר שלח בקשה להישפט והתיק נקבע לדיון בבית המשפט לתעבורה בתל אביב, לפני כב' השופטת שרית קריספין. בדיון בבית המשפט כפרתי באשמה בשם תומר, וטענתי כי רכב שהיה מימינו נתן לו להכנס לפניו, והפניה שלו ימינה לא נעשתה מהנתיב השמאלי.

בעדותו בבית המשפט לא ידע המתנדב להעיד האם הוא זה שנהג בניידת או היה נוסע, מי המתנדב שישב לצידו, היכן היה ממוקם בצומת בעת שהבחין בעבירה, מה היה המרחק בינו לבין רכב הנאשם וכמה כלי רכב הפרידו בינהם, כיצד סיכן הנאשם את כלי הרכב שנסעו לימינו. תומר העיד בבית המשפט שהרכב מימינו נתן לו להכנס לפניו בנתיב הימני, ובשום פנים ואופן לא ביצע את הפניה מהנתיב השמאלי ובניגוד לחיצים. השופטת קריספין זיכתה את תומר מהאשמה בעבירה. בהחלטתה היא כתבה שהיא נותנת אמון בעדותו של תומר בבית המשפט, בעוד שעדותו של המתנדב היתה חסרה בפרטים מהותיים.

תת"ע 12077-10-10 – לפסק הדין המלא

————————————————–

 

החומרים באתר הינם לידע כללי בלבד. אין לראות באמור לעיל משום ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי, ו/או חוות דעת משפטית. בכל מקרה יש להתייעץ עם עו"ד מוסמך על מנת לקבל ייעוץ המותאם לנסיבות המיוחדת ולנתוני המקרה הספציפי וכל מקרה יש לבחון לגופו. אין בכתבה זו כדי ליצור יחסי עו"ד-לקוח בין הקוראים לבין הכותב או המשרד. כמו כן, אין להסתמך על ייעוץ שהתקבל באמצעות האתר לצורך קבלת החלטות כלשהן, לרבות בנושאים מקצועיים, רפואיים, משפטיים, אישיים או כספיים. אין לראות באתר ייעוץ משפטי או מקצועי אחר.