פעמים רבות אנו שואלים את השאלה – מדוע כל מפגש בין נהג לשוטר בכביש מסתיים ברישום דו"ח. האם לא חשוב יותר ששוטר, בעיקר שוטר מתנדב, הרואה נהג המבצע עבירה קלה, יסביר לו את מהות העבירה והסכנה שבצידה או יפסיק את ביצוע העבירה במקום לרשום לנהג דו"ח. המקרה המתואר כאן ממחיש את הטענה הזו:

בספטמבר 2010 נהג עופר באיילון צפון. היה זה יום בוקר יום שישי. עופר נהג בנתיב השמאלי ביותר מבין שלושה נתיבים. בנתיב מימינו ומאחור ראה עופר ניידת של משטרת התנועה. לאחר נסיעה של כשני קילומטרים הורו לו השוטרים לעצור בצד הדרך ורשמו לו דו"ח בגין נהיגה שלא בצידו הימני של הכביש, עבירה לפי תקנה 35 לתקנות התעבורה. העונש הקבוע בצידה של העבירה הוא קנס בסך 250 ש"ח ו-6 נקודות.

עופר פנה אלינו במטרה לקבל יצוג משפטי. "לא עברתי את העבירה", הוא טען. "נסעתי באיילון ומימיני נסעו מכוניות. ראיתי את הרכב של השוטר מימיני ולכן לא עברתי ימינה". שלחנו בקשה להישפט בגין הדו"ח. בבית המשפט כפרנו באשמה בשמו של עופר, והדיון נקבע לישיבת הוכחות, שאליה הוזמנו שני השוטרים שנתנו לעופר את הדו"ח.

בתאריך 9.10.11 נערכה ישיבת הוכחות בתיק. השוטר הראשון, משה אלפר, מתנדב במתנ"א, העיד שראה את הנאשם נוהג בנתיב השמאלי מבין שלושה. הוא העיד שהניידת של השוטרים עברה מנתיב ימני לאמצעי, והם עקבו אחרי רכבו של הנאשם במשך שני ק"מ באיילון עד שעצרו אותו, ושנסעו כ-20 מטר מאחוריו. המתנדב השני, אורן אהרוני, העיד שנסעו אחרי הנאשם, בנתיב אמצעי, בעוד שהנאשם נוסע בנתיב שמאלי ואינו חוזר לימני. הוא נשאל כיצד הנאשם יכול היה לחזור לנתיב הימני, אם מימינו נסעה הניידת, וטען שלא הפריעו לו לחזור.

לבסוף שאלה השופטת את השוטר – "מה יותר חשוב לך במסגרת העבודה, להפסיק את העבירה או לרשום דו"ח?" הוא ענה: "להפסיק את העבירה". ואז שאלה השופטת: "מדוע לו כרזתם לו לחזור ימינה?" והוא ענה: "כנראה הוא נסע יותר מדי זמן בנתיב הקיצוני ולא חזר, אני לא יודע למה לא כרזנו לו לעבור ימינה".

בשלב זה ביקשנו לטעון "אין להשיב לאשמה". משמעות הטענה – התביעה לא הביאה ראיות כדי להוכיח את אשמת הנאשם, גם ללא צורך בעדותו של הנאשם להגנתו. הטענה שלנו היתה שהנהג היה מסכן את השוטרים אילו היה חוזר לימין וחוסם את דרכם. כב' השופטת קריספין כתבה:

"מהעדויות שנשמעו בפני לא התרשמתי כי אכן נעברה עבירה שכן, המאשימה לא יצאה ידי חובתה בפרשת התביעה בכל הנוגע להצגת הראיות… כמן כן, לא מצאתי כל טעם כלשהו שהצדיק רישום הדו"ח במקום הפסקת העבירה. באופן פשוט ומיידי באמצעות כריזה לרכב ובנסיבות אלה אני נעתרת לבקשה ומורה כי אין להשיב לאשמה. מכל האמור לעיל אני מזכה את הנאשם מהעבירה המיוחסת לו".

(תת"ע 2808-01-11)

——————————–

 

החומרים באתר הינם לידע כללי בלבד. אין לראות באמור לעיל משום ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי, ו/או חוות דעת משפטית. בכל מקרה יש להתייעץ עם עו"ד מוסמך על מנת לקבל ייעוץ המותאם לנסיבות המיוחדת ולנתוני המקרה הספציפי וכל מקרה יש לבחון לגופו. אין בכתבה זו כדי ליצור יחסי עו"ד-לקוח בין הקוראים לבין הכותב או המשרד. כמו כן, אין להסתמך על ייעוץ שהתקבל באמצעות האתר לצורך קבלת החלטות כלשהן, לרבות בנושאים מקצועיים, רפואיים, משפטיים, אישיים או כספיים. אין לראות באתר ייעוץ משפטי או מקצועי אחר.

באחד הימים בשנת 2009 יצאו חנן ואחיו, מאור, מביתם בכפר יונה לכוון מכללת "רופין". חנן היה צריך להגיע לבחינה שנקבעה לו בבוקר. בשל העובדה כי חנן היה בפסילת רשיון נהיגה, מאור נהג. הם נסעו ברכב ששייך למאור. בהגיעם לצומת השרון (בית ליד) פנו ימינה לכוון המכללה. שוטר שעמד בנתיב הימני סימן להם לעצור, אולם מאור לא הבחין בו בזמן והמשיך בנסיעה לכוון המכללה. כשהגיעו לצומת רופין פנו ימינה ונכנסו למגרש החניה של המכללה. בשל העובדה כי השעה היתה מאוחרת וחנן חשש מלאחר לבחינה, הם שכחו את הרכב בחניון כשהוא פתוח ורצו לכיתה על מנת להיבחן.

כששבו לרכב חיכו להם ליד הרכב שני שוטרים מתנדבים, שהודיעו לחנן שהוא מעוכב לחקירה בחשד לנהיגה בזמן פסילה. חנן ואחיו נלקחו לתחנת המשטרה לחקירה. בחקירה הכחיש חנן שנהג ברכב. "למה לי לנהוג, אם אחי נמצא איתי, ויש לו רשיון נהיגה תקף, ועוד ברכב שלו?" הוא שאל את השוטרים. הסבריו לא הועילו. כנגד חנן הוגש כתב אישום לבית המשפט לתעבורה בנתניה בגין נהיגה בזמן פסילה ואי ציות להוראת שוטר, שהורה לו לעצור. הרכב של מאור הוחרם ל-30 יום והופקד במגרש.

חנן פנה אלינו בבקשה לקבל יצוג משפטי. יש לציין כי עבירה של נהיגה בזמן פסילה היא עבירה שעונשה מאסר. בדקנו את התיק ואת דוחות הפעולה של שני המתנדבים שהיו במקום. מהדוחות שלהם עלו סתירות רבות, כל אחד כתב משהו אחר. לפי דוחות הפעולה, השוטרים הגיעו אל הרכב הפתוח בחניון המכללה, מצאו שם ארנקים של חנן ושל מאור, ואז הזינו את הפרטים של שניהם במסוף המשטרתי וגילו שאחד מהם נוהג בפסילה. ככל הנראה אז החליטו השוטרים שחנן הוא זה שאחז בהגה, שהרי מדוע הרכב לא עצר לפניהם? בנוסף טענו השוטרים כי שמרו על קשר עין רציף לכל אורך המרדף אחרי הרכב, מצומת השרון ועד למכללה, מה שלא אפשרי בתנאי הדרך. השוטר, העומד בצד הדרך, לא יכול לרדוף אחרי רכב, שחולף על פניו במהירות ומתרחק לכוון צפון, ועדיין לשמור על קשר עין.

בדיון ההקראה כפרנו באשמה ושני המתנדבים הוזמנו לישיבת ההוכחות להעיד. ראשית העיד המתנדב יגאל ירימי. הוא העיד שראה את הרכב חולף על פניו, העיד שראה שוני בחולצות בין הנהג לנוסע, ובנוסף העיד כי זיהה שלנהג זיפי זקן ארוכים יותר מלנוסע, לו זיפי זקן קצרים. על עדותו כתבה כב' השופטת רות רז בהכרעת הדין:

"לא שוכנעתי כי הפרטים אותם ציין העד אפשרו זיהוי מעבר לספק סביר של הנאשם כמי שנהג ברכב. הרכב חלף במהירות על פניו של העד בנסיעה אותה מתאר העד כנסיעה מהירה ופנה לנתיב הימני… קיים קושי לדעתי להבחין בפרטים מזהים של הנהג בעת נסיעה מהירה, פרטים אשר יש בהם כדי להבחין ביו לבין אחיו שישב לצידו… מדובר בפרק זמן של שניות ספורות בהן הביט העד לעבר הרכב, פרק זמן שאינו מאפשר זיהוי ממשי…"

המתנדב השני, נסיך סואץ, העיד שלא זיהה את הנהג בזמן הנסיעה, בעת שחלף על פניו. הוא תיאר בדוח שלו את ההבדלים בין חנן ומאור, אולם לא ציין את מי ראה נוהג ומי ישב לצידו. על כך כתבה כב' השופטת:

"התביעה מבססת את זיהוי הנאשם כנהג הרכב על זיהוי של עד תביעה יחיד שכן עד תביעה מס' 3, המתנדב נסיך סואץ, לא זיהה את הנאשם בעת הנהיגה… העד מתאר את ההבדל הפיסי בין שני האנשים ומתייחס לצבע החולצות שלבשו ואל זיפי הזקן, אך אינו מציין מי מבין השניים המתוארים על ידו נהג ברכב. על פי המזכר זיהה העד פרטים אלה בשלב מאוחר של האירוע, כאשר הבחין בנאשם ואחיו חוזרים אל הרכב אותו החנו בחניית מכללת רופין. מתרשומתו עולה כי לא הבחין ולא זיהה את הנאשם כמי שנהג ברכב, וזאת למרות שעמד יחד עם העד ירימי והביט אף הוא לעבר הרכב. הואיל ויש רק עד אחד מבין שני העדים שעמדו יחדיו וסימנו לטענתם לרכב לעצור, שטוען כי זהה את הנהג, יש מקום לטענה בדבר טעות בזיהוי".

כב' השופטת התייחסה לטענת השוטרים, לפיה שמרו על קשר עין רציף עם רכב הנאשם לאורך כל הדרך:

"אין מחלוקת כי לאחר שהרכב חלף על פני העדים נותק קשר העין עם הרכב, אלא שמתגלה סתירה נוספת בין גרסאות העדים לבין חידוש קשר העין עם הרכב ועם נוסעיו… מתעוררת השאלה כיצד זה הבחין העד ירימי בכך שהרכב נעצר תוך חריקת בלמים ויצירת אבק, בעוד העד נסיך לא הבחין בדבר אלא רק ראה את הרכב כשהוא במצב של עמידה. שני העדים נסעו יחד בניידת והבדלי הגרסאות הבולטים פוגעים במהימנותם…
…
סוף דבר – לא שוכנעתי מעבר לספק סביר כי הנאשם נהג ברכב ולפיכך אני מזכה אותו, מחמת הספק, מן העבירות המיוחסות לו בכתב האישום".

פל 5063-07-09 – לפסק הדין המלא

———————————–

 

החומרים באתר הינם לידע כללי בלבד. אין לראות באמור לעיל משום ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי, ו/או חוות דעת משפטית. בכל מקרה יש להתייעץ עם עו"ד מוסמך על מנת לקבל ייעוץ המותאם לנסיבות המיוחדת ולנתוני המקרה הספציפי וכל מקרה יש לבחון לגופו. אין בכתבה זו כדי ליצור יחסי עו"ד-לקוח בין הקוראים לבין הכותב או המשרד. כמו כן, אין להסתמך על ייעוץ שהתקבל באמצעות האתר לצורך קבלת החלטות כלשהן, לרבות בנושאים מקצועיים, רפואיים, משפטיים, אישיים או כספיים. אין לראות באתר ייעוץ משפטי או מקצועי אחר.