באחד הערבים בשנת 2007 נהג ישראל ברכבו באשדוד, והגיע לכיכר בשדרות הפרחים באשדוד. מעט לפני הכיכר הדליק ישראל את מיזוג האויר ברכב. ישראל נכנס לכיכר וביקש להמשיך ישר. כשהיה בערך באמצע הסיבוב בכיכר, הוא התעטש. העיטוש גרם לו לסגור את עיניו לפרק זמן של בין שניה וחצי לשתיים, והרכב נסע למעשה ללא שליטה בתוך הכיכר. ביציאה מהכיכר פגע ישראל בשתי הולכות רגל שהיו על מעבר החציה. הוא מצא את הולכות הרגל מוטלות לימין הרכב. לאחת מהולכות הרגל נגרמה חבלה של ממש – שבר בברך, והולכת הרגל השניה נחבלה כתוצאה מהמכה ברכב.

כעבור כמה דקות הגיע למקום מתנדב משטרה בניידת "אור ירוק", שערך דו"ח פעולה. ישראל סיפר למתנדב את מה שקרה לו בעת שהסתובב בכיכר, סיפר על ההתעטשות ואמר שהוא מצטער מאוד על תוצאות התאונה. ישראל נחקר במשטרה לאחר מספר ימים ע"י בוחן משטרה, שגבה את הודעתו, ובה ישראל חזר על הטענה שהתעטש בזמן הסיבוב בכיכר ולכן לא הבחין בהולכות הרגל שהיו על מעבר החציה. לטענתו של ישראל, כשנכנס לכיכר לא יכול היה להבחין בנעשה במעבר החציה מעבר לכיכר, בשל מבנה הכיכר, הגורם להפרעה בשדה הראיה, וכשהיה כבר בתוך הכיכר התעטש, ולכן לא יכול היה להבחין בהולכות הרגל.

כנגד ישראל הוגש כתב אישום לבית המשפט לתעבורה באשדוד בגין עבירות של אי מתן אפשרות להולך רגל לחצות במעבר חציה בבטחה, נהיגה רשלנית וגרימת חבלות של ממש. ישראל פנה אלינו לשם קבלת יצוג משפטי.

בדקתי את חומר החקירה והעדויות שמסרו המעורבים למשטרה. התברר כי למרות חומרת התאונה, במקום לא ביקר בוחן משטרתי, שיכול היה לערוך מדידות וצילומים של הכיכר, להשוות את העדויות של העדים השונים לממצאים בשטח, למדוד את שדה הראיה במקום, לבדוק את הרכב ועוד. הבוחן המשטרתי הסתפק בגביית עדויות מהמעורבים, ששרטטו לו, כל אחד בנפרד, את מבנה הכיכר, את מעבר החציה ואת מקום הפגיעה.

הגעתי לדיון הקראת כתב האישום וכפרתי בשם ישראל באשמה לענין האחריות לגרימת התאונה. חזרתי על טענתו של ישראל, כי התעטש בעת שהיה בתוך הכיכר ולפני מעבר החציה. טענתי טענת הגנה בפלילים שנקראת "העדר שליטה", הקבועה בסעיף 34ז לחוק העונשין:

"לא ישא אדם באחריות פלילית למעשה שעשה ולא היה בידו לבחור בין עשייתו לבין ההימנעות ממנו מחמת היעדר שליטה על תנועותיו הגופניות, לענין אותו מעשה, כמו מעשה שנעשה עקב כפייה גופנית שהעושה לא יכול להתגבר עליה, תוך תגובה רפלקטורית או עוויתית, בשעת שינה, או בשל מצב של אוטומטיזם או היפנוזה".

אדם לא יכול להימנע מהתעטשות או לעצור פעולה כזו, בנוסף התעטשות מחייבת עצימת עיניים בלתי רצונית. בשל כך, טענתי שישראל לא יכול היה להגיב להולכות הרגל, בשל ההתעטשות ועצימת העיניים הבלתי רצונית.

לדיון ההוכחות זומן הבוחן המשטרתי שגבה את העדויות ושתי הולכות הרגל. הבוחן המשטרתי אישר כי לא ביקר במקום התאונה, לא מדד את גודל הכיכר, את אורך מעבר החציה, ואישר כי בסקיצות שציירו העדים אין קנה מידה. הצגתי לבוחן את הנתונים של הכיכר ואת ההתעטשות, שארכה כשניה וחצי – שתיים, ושאלתי אותו אם מציבים את הנתונים הנכונים ועורכים חישוב של מרחקי תגובה ובלימה, האם התאונה היא בלתי נמנעת. הבוחן התפתל על דוכן העדים והתחמק מתשובה, עד שלבסוף השיב כי אינו יכול לשלול את העובדה, שההתעטשות אירעה בתוך זמן התגובה של הנהג, אולם עדיין עמד על דעתו כי התאונה היא נמנעת. הבוחן התבקש לתת הסברים כיצד חישב את החישובים שעשה, כשאין לו נתוני מדידה שבדק, אך לא יכול היה להשיב כיצד הגיע למסקנה זו.

בשל העובדה כי לא היו בידי המשטרה נתונים כלשהם לגבי שדה הראיה, הכיכר ומעבר החציה, הגשנו חוות דעת של בוחן תאונות דרכים פרטי מטעם ההגנה. הבוחן, רפי וולמרק, בוחן תאונות דרכים במשטרת ישראל בדימוס, ביקר במקום בשעות הערב, מדד את המרחקים בכיכר ואת שדה הראיה וערך צילומים במקום ביחד עם ישראל. הבוחן הגיש חוות דעת, אותה הגשנו לתביעה ולבית המשפט, ובה הוא קבע כי במידה והנהג התעטש במרכז הכיכר, לפני מעבר החציה, לאור המדידות שערך ובדיקת שדה הראיה, התאונה היא בלתי נמנעת.

שופטת בית המשפט לתעבורה באשדוד, גילת שלו, זיכתה את ישראל מחמת הספק מאחריותו לתאונה. בית המשפט פסק, שאמנם על פי ההלכה הפסוקה, על נאשם שטוען להגנה מאחריות פלילית מוטלת החובה להביא ראיות לתמוך בטענת ההגנה שלו, אולם במקרה זה, לאור העובדה כי טענת ההתעטשות נאמרה בהזדמנות הראשונה, זמן קצר לאחר התאונה, והגרסה של ישראל היתה עקבית לאורך כל ההודעות שמסר במשטרה, בית המשפט מקבל את הטענה. בנוסף התייחס בית המשפט לעדות הבוחן המשטרתי:

"הבוחן ציין כי גם אם ההתעטשות הביאה את הנאשם למצב של חוסר שליטה, הרי שעדיין היה עליו להבחין בהולכות הרגל, לפני או אחרי ההתעטשות, בעת שהיו על אי התנועה. אינני יכולה לקבל את טענותיו של הבוחן ממספר סיבות:
ראשית, הבוחן עצמו השיב מספר פעמים בחקירתו הנגדית, כי אינו יכול לשלול את טענת הנאשם, כי ההתעטשות אירעה בזמן התגובה שלו.
שנית, הבוחן לא ביקר בזירת התאונה, לא מדד את מרחק נסיעת הנאשם עד הפגיעה, או את מרחק חציית הולכות הרגל על מעברי החציה, לא בדק את מספר הנתיבים או את רוחבם, ולא ערך את בדיקת שדה הראיה במקום. במצב דברים זה, הבוחן לא יכול לומר האם הנאשם יכול היה לראות או צריך היה לראות את הולכות הרגל בעת נסיעתו בכיכר.
שלישית, וכפועל יוצא של מחדלי החקירה בתיק, הבוחן סתר את עצמו, כאשר תחילה אמר כי בעת שהנאשם נכנס לכיכר, היו הולכות הרגל על אי התנועה, אולם לאחר חישובים (על פי הערכה בלבד) אמר כי יתכן שבאותה עת היו על מעבר החציה הראשון.
במצב דברים זה, וכאשר מהתמונות שצילם מומחה ההגנה ברור, כי שדה הראיה למעבר החציה הראשון בעייתי הרבה יותר מאשר שדה הראיה לאי התנועה או למעבר החציה השני, וכאשר גם הבוחן לא יכול היה לומר היכן היו הולכות הרגל עובר להתעטשות, לא ניתן לקבל את טענתו, כי הנאשם היה צריך לראותן עובר להתעטשות.
לכל האמור לעיל יש להוסיף את עדותו של מומחה ההגנה, אשר גרס כי שדה הראיה לכוון מעבר החציה שמדרום לכיכר הינו בעייתי, בשל מבנה הכיכר וגודלה, אשר לדבריו, שדה הראיה לכוון דרום נפתח רק כשמגיעים בערך למרכזה של הכיכר.
…
בנסיבות המיוחדות של התיק, ובעיקר לאור מחדלי החקירה החמורים, כאשר בוחן לא הגיע למקום התאונה, למרות שהולכות הרגל נחבלו בה חבלות של ממש, ואף לא טרח להגיע למקום לאחר התאונה על מנת לערוך שחזור, או למסור לבית המשפט תמונת מצב מדויקת ומדודה של מקום האירוע, הרי שהמאשימה לא הציגה כל ראיה אובייקטיבית שיש בה כדי לסתור את גרסת הנאשם, שיתכן ובכל מקרה אחר היתה נדחית".

תד 1141-08 – לפסק הדין המלא

————————————-

החומרים באתר הינם לידע כללי בלבד. אין לראות באמור לעיל משום ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי, ו/או חוות דעת משפטית. בכל מקרה יש להתייעץ עם עו"ד מוסמך על מנת לקבל ייעוץ המותאם לנסיבות המיוחדת ולנתוני המקרה הספציפי וכל מקרה יש לבחון לגופו. אין בכתבה זו כדי ליצור יחסי עו"ד-לקוח בין הקוראים לבין הכותב או המשרד. כמו כן, אין להסתמך על ייעוץ שהתקבל באמצעות האתר לצורך קבלת החלטות כלשהן, לרבות בנושאים מקצועיים, רפואיים, משפטיים, אישיים או כספיים. אין לראות באתר ייעוץ משפטי או מקצועי אחר.