נהג זוכה מעבירה של אי ציות לתמרור עצור לאחר שבית המשפט קבע כי קיימות סתירות בגרסת השוטר

ניידת משטרה. אילוסטרציה. התמונה מתוך האתר הרשמי של משטרת ישראל.
משטרת התנועה. צילום אילוסטרציה. התמונה מתוך האתר הרשמי של משטרת ישראל.

 

באחד הימים בשנת 2013 נהג ר' ברכב בישוב בית אריה. ר' הגיע עם הרכב לרחוב לבונה וביקש לפנות ימינה כדי לצאת מהישוב. בכוון נסיעתו של ר' הוצב תמרור עצור. ר' עצר את הרכב לפני קו העצירה ולאחר מכן פנה ימינה. לאחר הפניה סימן לו שוטר לעצור ונתן בידו דו"ח ברירת משפט על אי ציות לתמרור עצור (תמרור 302), עבירה על תקנה 22(א) ותקנה 64(ד) לתקנות התעבורה, דו"ח שבצידו קנס בסך 250 ש"ח ורישום 4 נקודות במשרד התחבורה.

ר' שלח בקשה להישפט ויוצג על ידי משרדנו במשפט, שהתקיים בבית המשפט לתעבורה בפתח תקווה. בנסיבות הדו"ח כתב השוטר כי הבחין בר' פונה ימינה ללא עצירה כלל. לטענתו של ר' הוא עצר את הרכב לפני קו העצירה, אולם מהמקום בו עמד השוטר לא ניתן כלל לראות את קו העצירה, ולכן השוטר סבר בטעות כי הוא עבר עבירה.

תקנה 64(ד) לתקנות התעבורה קובעת את חובותיו של נהג המתקרב לתמרור עצור לפני צומת:

"נוהג רכב המתקרב לצומת שלפניו מוצב תמרור המצייין חובה לעצור, יעצור במקום שבו יוכל לראות את התנועה בדרך החוצה, ואם סומן קו עצירה – לפני קו העצירה, ויתן את זכות הקדימה לרכב אחר המתקרב או הנכנס לצומת מכביש אחר".

השוטר, רס"מ דן כהן ממשטרת מחוז ש"י, הוזמן לישיבת הוכחות בבית המשפט. בעדותו לא זכר היכן עמד כשצפה ברכב של ר', לא זכר אם במקום קיים בכלל קו עצירה, לא ידע להגיד באיזה מרחק לפני קו העצירה ראה את ר'. הוא רק טען שראה אותו נכנס לצומת בנסיעה. בנוסף טען השוטר כי יתכן והיה איתו באותו יום מתנדב משטרה שסייע לו, אבל הוא לא רשם את שמו ולא ידע להגיד מי היה איתו.

ר' העיד במשפט שהגיע עם רכבו לצומת, עצר בקו העצירה, הסתכל לצדדים והמשיך לפנות ימינה, ולאחר שפנה ימינה סימן לו השוטר לעצור. ר' העיד כי סיפר לשוטר כי הוא חלף במקום מספר דקות קודם לכן וראה את השוטר ולכן בוודאי שלא היתה לו סיבה שלא לעצור. ר' טען בעדותו כי מהנקודה בה עמד השוטר לא ניתן לראות אם עצר או לא, ובנוסף היו עוד כלי רכב לפניו, לכן השוטר לא יכול היה לראות אם עצר או לא. ר' טען כי עצר כ-2 מטרים לפני קו העצירה ואז התקדם באיטיות אל קו הצומת.

בית המשפט לתעבורה זיכה את ר' מהעבירה שיוחסה לו. כב' השופטת לאה שלזינגר שמאי כתבה בהכרעת הדין:

"בפני שתי עדויות סותרות, ואינני יכולה לקבוע גרסתו של איזה צד מדוייקת יותר. עד תביעה 1 לא זכר היכן עמד והבחין בביצוע העבירה ועל כן לא ניתן לאמת את עדותו או להפריכה ואף לא מצאתי סיוע לעדותו. לפיכך אני מזכה את הנאשם מחמת הספק מהאישום המיוחס לו של אי ציות לתמרור 302". 

 

(תת"ע 3069-12-14)

נהג זוכה מאשמת סירוב להבדק בבדיקת שכרות בעקבות קבלת טענת אין להשיב לאשמה

0b13cf1d-2c65-44f7-a39a-dc6b1f5c53f1

באחד הלילות של שנת 2009 נהג ס' במכוניתו באור עקיבא לאחר שיצא מאירוע משפחתי. שוטרים שעמדו בצד הדרך סימנו לו לעצור בצד הדרך לבדיקת שכרות אקראית. השוטרים כתבו בדוחות שלהם שס' הגיב לענין אולם מפיו נדף ריח של אלכוהול. במבחן הביצוע (בדיקת המאפיינים), כתבו השוטרים שס' עמד יציב, הלך בצורה יציבה ועבר בהצלחה מבחן הבאת אצבע לאף.

ס' נלקח אל מכשיר ה"ינשוף" כדי לבצע את הבדיקה. ס' ניסה לנשוף ללא הצלחה – המכשיר לא הצליח לתת תוצאה תקינה. השוטר החל לצעוק על ס' שהוא מכשיל את הבדיקה, וס' אמר לו: "זו הפעם הראשונה שאני נושף, אני לא מצליח לנשוף". ס' נלקח לקצין משטרה שאמר לו "אין בעיה, אתה עושה לנו עבודה קלה". כנגד ס' הוגש כתב אישום חמור בגין נהיגה בשכרות, בכך שסירב לדרישת שוטר לתת דגימת אויר נשוף, עבירה שיש בצידה עונש פסילת רשיון נהיגה לתקופה שלא תפחת מ-24 חודשים.

פקודת התעבורה קובעת חובה של נהג לציית לדרישת שוטר לתת דגימת אויר נשוף לאיתור אלכוהול, גם אם לא עבר עבירת תנועה או היה מעורב בתאונת דרכים. במידה ונהג מסרב לדרישת השוטר, קובעת פקודת התעבורה, יראו אותו כמי שנוהג בשכרות. בתי המשפט קבעו כי מי שמנסה להכשיל את הבדיקה ולא נושף כמו שצריך יחשב כמי שסירב לתת דגימת אויר נשוף.

ס' פנה אלינו לקבלת יצוג משפטי. בבית המשפט ס' כפר באשמה והתיק נקבע לדיון הוכחות, שאליו הוזמנו השוטרים להעיד. בבית המשפט העיד השוטר, רס"מ שחר חג'בי, מתוך מה שכתב בדוחות שלו, שבאותו יום עמד עם שוטרים אחרים במחסום בדיקה אקראית של כלי רכב באור עקיבא. השוטר העיד כי הנאשם נעצר על ידו לבדיקה, הוא ערך לו בדיקת "נשיפון", המשמשת לאיתור ראשוני של אלכוהול בגוף ונכשל בבדיקה, ולאחר מכן עוכב לבדיקת "ינשוף". השוטר נשאל בחקירה נגדית מדוע לא סימן שערך בדיקת "נשיפון" וענה: "טעות". עוד סתירות התגלו בעדותו של השוטר באשר לשעה שבה עוכב ס' והשעה שבה הובא אל מכשיר הינשוף, ולא יכול היה להראות כי המתינו עם ס' 15 דקות לפחות לפני בדיקת הינשוף. השוטר העיד כי ס' הכשיל שש פעמים את בדיקת הינשוף, אולם לא יכול היה להראות איפה הפלטים המודפסים של מכשיר הינשוף, המעידים על כך כי בוצעה בדיקה והמכשיר פלט תוצאה של "נשיפה אסורה". השוטר נשאל איך ס' הכשיל את הבדיקה והיכן נרשם כי ס' הכשיל את הבדיקה שש פעמים, ולא יכול היה לתת תשובה.

בסיום פרשת התביעה, עם תום שמיעת עדות השוטר, טענו טענת "אין להשיב לאשמה". משמעות הטענה – התביעה לא הציגה ראיות להוכחת אשמתו של הנאשם. גם אם נקבל את כל מה שהוצג על ידי עדי התביעה, לא יכול בית המשפט להרשיע את הנאשם, וזאת עוד לפני שהנאשם מעיד או מתחילה פרשת ההגנה.

בית המשפט לתעבורה בחדרה קיבל את טענתנו וזיכה את הנאשם. כב' השופט משה גינות כתב בפסק הדין המזכה: "עם סיום טענותיה של הסנגורית, החלטתי לאמץ את עמדתה ולפיכך אני סבור כי המאשימה לא הרימה את נטל הבאת הראיות המוטל עליה ולפיכך הנני מזכה את הנאשם מביצוע העבירה המיוחסת לו".

(תת"ע 2916-04-09)

—————————————–

החומרים באתר הינם לידע כללי בלבד. אין לראות באמור לעיל משום ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי, ו/או חוות דעת משפטית. בכל מקרה יש להתייעץ עם עו"ד מוסמך על מנת לקבל ייעוץ המותאם לנסיבות המיוחדת ולנתוני המקרה הספציפי וכל מקרה יש לבחון לגופו. אין בכתבה זו כדי ליצור יחסי עו"ד-לקוח בין הקוראים לבין הכותב או המשרד. כמו כן, אין להסתמך על ייעוץ שהתקבל באמצעות האתר לצורך קבלת החלטות כלשהן, לרבות בנושאים מקצועיים, רפואיים, משפטיים, אישיים או כספיים. אין לראות באתר ייעוץ משפטי או מקצועי אחר.

נהג אוטובוס זוכה מגרימת חבלה קשה לנוסעת

Buses02
תמונת אילוסטרציה. מתוך ויקיפדיה. רשיון שימוש חופשי CC By 2.5

 

באחד הימים של שנת 2012 נהג צ׳ באוטובוס ״אגד״ בראשון לציון. צ׳ עצר את האוטובוס בתחנה כדי להוריד נוסעים. נוסעים ירדו, הוא הסתכל במראות והחל בנסיעה. לאחר כמה מטרים של נסיעה צעקו לו נוסעים לעצור. הוא עצר את האוטובוס ואז הבחין בנוסעת ששוכבת על הכביש מאחורי הגלגל האחורי. לנוסעת נגרמה חבלה קשה ברגל שהצריכה כריתה של הרגל.

כנגד צ׳ הוגש כתב אישום לבית המשפט לתעבורה בפתח תקווה בגין נהיגה רשלנית וגרימת חבלה של ממש, אי הבטחת בטחון הנוסעים ואי פתיחת הדלתות וסגירתן בבטיחות.

צ׳ פנה למשרדנו על מנת לקבל יצוג משפטי. לטענתו של צ׳, נהג אוטובוס ותיק, הוא בדק את המראות, לא ראה איש על המדרכה או בסביבת האוטובוס והחל בנסיעה כפי שעשה אלפי פעמים בחייו. הנוסעת שנפגעה טענה כי צ׳ סגר את הדלתות והחל בנסיעה כשהיא עוד עמדה על מדרגת האוטובוס ולא הספיקה לרדת מהאוטובוס, היא נתפסה בדלת ונפלה על הכביש ונדרסה.

בדקנו את חומר החקירה ובעיקר את דוחות הבוחן המשטרתי שטיפל בתיק. מעיון בחומר החקירה התברר כי מספר חודשים אחרי התאונה, ערך הבוחן המשטרתי ניסוי באוטובוס, שהראה כי באוטובוס מותקנת מערכת המונעת נסיעה עם דלתות פתוחות. הבוחן גם בדק מה קורה כשמציבים עצם כלשהו במסלול סגירת הדלתות,ֿ ומצא כי הדלתות לא נסגרות במצב זה והאוטובוס לא מסוגל להתקדם.

למרות הניסוי שערך הבוחן, צ׳ הואשם בכך שלפני הסעת האוטובוס לא נקט אמצעי זהירות סבירים להבטחת בטחונה של הנוסעת ביציאתה מהאוטובוס, ובכך שסגר את הדלת האחורית של האוטובוס מבלי שהנוסעת סיימה לצאת מן האוטובוס ובאופן שסגירת הדלת פגעה בנוסעת והסבה לה חבלה של ממש.

בבית המשפט צ׳ כפר באשמה והתיק נקבע להוכחות לפני כב׳ השופט יהושע צימרמן. טענתו של צ׳ – הנוסעת ירדה מהאוטובוס בצורה בטוחה אל המדרכה, יצאה משדה הראיה של הנהג, ואז, מסיבה שאינה ברורה חזרה אל האוטובוס או מעדה לכוונו, כשהוא היה עסוק כבר בבדיקת המראה השמאלית ובהשתלבות בתנועה. לכן, טען צ׳, לא יכולתי לראות את הנוסעת.

הנפגעת העידה בבית המשפט וחזרה על גרסתה, לפיה הנהג סגר עליה את הדלתות האחוריות לפני שהשלימה את הירידה מהאוטובוס, מה שגרם לה ליפול ולהידרס. בית המשפט קבע כי לאור הניסוי שערך הבוחן המשטרתי, הגרסה של הנפגעת אינה אפשרית – ״הניסוי העלה כי הן כתב האישום בנקודה זו והן עדותה של הנפגעת אינם אפשריים בשל מנגנון המונע סגירת הדלת כאשר נמצא שם עצם כלשהו… בנסיבות אלה אין ספק כי טענת המאשימה כי הנאשם סגר את הדלת והחל בנסיעה עוד בהיות הנפגעת באוטובוס, או חלק מגופה באוטובוס וחלק מחוץ לאוטובוס, אינה אפשרית״, קבע בית המשפט.

מטעם ההגנה העיד פרדי הרשקוביץ, מומחה לחקירת תאונות דרכים, לשעבר ראש הבוחנים של משטרת ישראל. המומחה קבע כי הגרסה של הנאשם, לפיה הנוסעת ירדה אל המדרכה ויצאה מתחום שדה הראיה שלו ואז חזרה אל האוטובוס או מעדה אל הכביש, אפשרית. הבוחן המשטרתי מדד את שדה הראיה דרך המראה הימנית של האוטובוס ומצא כי באזור הדלת האחורית, שדה הראיה של הנהג הוא 1.20 מ׳ ימינה. האוטובוס נעצר כ-40 ס״מ מהמדרכה, כך שהנוסעת יכולה היתה לרדת ולהתרחק כ-80 ס״מ לתוך המדרכה ואז לצאת מתחום שדה הראיה של הנהג, בעת שבדק את המראה הימנית ולאחר מכן חזרה לכוון האוטובוס, בזמן שמבטו של הנהג היה מופנה למראה השמאלית. המומחה הציג טבלאות נתונים וחישובי זמנים, שמוכיחים כי תסריט כזה הוא אפשרי – ״בהינתן כי זמן חזרת הנפגעת לשדה הראיה נמוך מזמן תחילת הנסיעה, מתאפשרת היתכנותה של גרסת ההגנה ולפיה הנאשם, הביט במראה, לא ראה דבר, הביט שמאלה לשם השתלבות בנתיב הנסיעה, התחיל בנסיעה ופגע בנפגעת אשר חזרה לעבר האוטובוס. בנסיבות אלה, הרי שהתאונה בלתי נמנעת, מבחינתו של הנאשם, ועל כן יש לזכותו״, קבע בית המשפט.

כב׳ השופט צימרמן סיים את פסק הדין במילים האלה:

״התביעה האשימה את הנאשם, כמפורט בכתב האישום, בהסתמך על גרסת הנפגעת. בחלוף כשנה ומחצה (צ״ל חצי שנה, ד.כ.) ערך עד התביעה, הבוחן המשטרתי, ניסוי אשר הפריך גרסה זו, ולמרות האמור המשיכה התביעה לדבוק בגרסה זו עד לסיום המשפט כפי שהדבר בא לידי ביטוי בסיכומיה. תרחיש נוסף שיש בו כדי להביא להרשעת הנאשם הוצג במובלע ואולם כפי שנותח לעיל אין כל ראיה לתמוך בתרחיש זה אשר חורג מגדר ספקולציה שאינה יכולה לבסס הרשעה בפלילים. ההגנה מנגד הציגה תרחיש אפשרי המתבסס בין היתר על נתוני הבוחן המשטרתי. התביעה ניסתה לקעקע אפשרות זו אולם היתכנותה נותרה בעינה על אף נסיונות אלו. אמנם אין הוכחה חד משמעית כי כך היו הדברים ואולם וודאי כי תרחיש זה עולה כדי יצירת ספק סביר שיש בו כדי לזכות את הנאשם מאשמתו בפלילים״.

(ת״ד 7996-10-13)

לפסק הדין המלא

—————————————–

החומרים באתר הינם לידע כללי בלבד. אין לראות באמור לעיל משום ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי, ו/או חוות דעת משפטית. בכל מקרה יש להתייעץ עם עו"ד מוסמך על מנת לקבל ייעוץ המותאם לנסיבות המיוחדת ולנתוני המקרה הספציפי וכל מקרה יש לבחון לגופו. אין בכתבה זו כדי ליצור יחסי עו"ד-לקוח בין הקוראים לבין הכותב או המשרד. כמו כן, אין להסתמך על ייעוץ שהתקבל באמצעות האתר לצורך קבלת החלטות כלשהן, לרבות בנושאים מקצועיים, רפואיים, משפטיים, אישיים או כספיים. אין לראות באתר ייעוץ משפטי או מקצועי אחר.

נהג זוכה מאשמת אי מתן זכות קדימה בצומת

מתוך אתר משטרת ישראל police.gov.il למצולמים אין קשר לנאמר

 לאוניד נהג ברכב בצומת הרחובות דרך השלום והורודצקי בתל אביב. כשהתקרב לפניה ימינה, האט, נעצר, הבחין ברכב משמאלו שנוסע באיטיות והשתלב בתנועה. שוטר שעמד לאחר הצומת סימן לו לעצור וטען שלא ציית לתמרור "תן זכות קדימה" (תמרור 301), בכך שלא נתן זכות קדימה לרכב שהגיע משמאלו. כנגד לאוניד נרשם דו"ח הזמנה לדין בגין עבירות של אי מתן זכות קדימה בצומת ואי ציות לתמרור 301.

על עבירת אי מתן זכות קדימה בצומת, קובעת פקודת התעבורה, חייב בית המשפט לתת עונש פסילת רשיון לתקופה שלא תפחת משלושה חודשים. משטרת ישראל מגדירה עבירות כאלה כעבירות חמורות ולכן הוגש לבית המשפט כתב אישום חמור והתיק הוגדר "תיק אדום".

 מהי חובתו של נהג המתקרב לצומת או להתמזגות כבישים ומחויב לתת זכות קדימה לרכב אחר לפי תמרור? לאורך השנים הגדירו בתי המשפט מה כוללת חובת זכות קדימה – הכוונה היא, שהרכב לא יגרום לרכב השני לבלום, לסטות, להאט או כמובן לגרום לתאונה כתוצאה מההשתלבות.

לאוניד פנה אלינו לשם קבלת יצוג משפטי. בדיון בבית המשפט לתעבורה כפרנו באשמה בשמו של לאוניד. לטענתנו, הוא האט ונעצר לפני תמרור תן זכות קדימה, ראה שהרכב שמגיע משמאל נוסע לאט מספיק כך שנשאר לו מקום להשתלב בצורה בטוחה וללא הפרעה ולכן לא בוצעה עבירה.

 בדיון ההוכחות העיד השוטר שרשם את הדו"ח, רס"מ כרמי עובדיה. השוטר טען שלאוניד האט לשניה באלכסון מול קן העצירה וכעבור שנייה האיץ ופנה ימינה לנתיב השמאלי, ובמעשה זה חסם את טור כלי הרכב שפנה שמאלה מדרך השלום לרחוב הורודצקי, והרכב הראשון בטור אף נאלץ להאט עד כמעט עצירה מוחלטת כדי למנוע התנגשות.  שאלתי אותו באיזה מרחק היה הרכב שהאט בזמן שהנאשם נכנס אל הצומת. הוא ענה שהוא לא יכול להעריך מרחק ולא זוכר איפה היה רכב הנאשם בזמן שהרכב השני פנה שמאלה אל תוך הצומת. שאלתי אותו האם יתכן שהרכב השני בלם כתוצאה מהתנועות שסימן השוטר? הוא התעקש שהרכב לא נעצר בגללו. שאלתי אותו מדוע לא עצר את הרכב השני וגבה מהנהג עדות והוא ענה שהוא כשוטר רואה את העבירה ולא צריך חיזוק מאזרחים.

הנאשם העיד בבית המשפט וטען שהרכב הראשון בטור הגיע מרחוב דרך השלום, פנה שמאלה ברמזור ירוק והחל בנסיעה איטית מאוד, ולכן העריך כי הוא יכול להמשיך בנסיעה תוך התמזגות והשתלבות עם הכביש האחר ללא הפרעה. זו גם היתה תגובתו הראשונה לדבריו של השוטר, כפי שנרשמה בדו"ח.

 בית המשפט זיכה את לאוניד מהאשמות נגדו, ובכך קיבל את טענתו ודחה את טענת השוטר. בנימוקי הכרעת הדין כתב כב' השופט ויטלסון: "ראיתי לנגד עיני כי הנאשם החמיר עם עצמו, במובן זה שעצר עצירה מוחלטת לפני התמרור, הגם שלא היה מחויב לנהוג כך, מכח הוראת התמרור בכוון נסיעתו. ראיתי לעיני מצב לפיו קיים קושי מסוים בכניסה לצומת מורכב – שרק בכנף אחד שלו יש הכוונת תנועה ברמזורים, ובכוון הנאשם הדבר נשאר לשיקול דעתו של הנהג. המצב לפיו התנהגות הנאשם בכניסתו אל הצומת נבעה ונגזרה כתוצאה מאופן נהיגת הנהג האחר, שהאט ובכך "הזמין" את הנאשם כאן לנהוג, ולהכנס אל הצומת, כמתואר, אפשרית. מאחר והספק נותר, אני מזכה הנאשם מחמת הספק". 

תתע"א 1047-07-13

לפסק הדין המלא

החומרים באתר הינם לידע כללי בלבד. אין לראות באמור לעיל משום ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי, ו/או חוות דעת משפטית. בכל מקרה יש להתייעץ עם עו"ד מוסמך על מנת לקבל ייעוץ המותאם לנסיבות המיוחדת ולנתוני המקרה הספציפי וכל מקרה יש לבחון לגופו. אין בכתבה זו כדי ליצור יחסי עו"ד-לקוח בין הקוראים לבין הכותב או המשרד. כמו כן, אין להסתמך על ייעוץ שהתקבל באמצעות האתר לצורך קבלת החלטות כלשהן, לרבות בנושאים מקצועיים, רפואיים, משפטיים, אישיים או כספיים. אין לראות באתר ייעוץ משפטי או מקצועי אחר.

נהגת זוכתה מאשמת כניסה לצומת ברמזור אדום וגרימת תאונת דרכים

תאונות דרכים מתרחשות מדי יום. פעמים רבות ניגש אחד הנהגים המעורבים לנהג השני ודורש ממני להודות בפניו שהוא אשם בתאונה. לעיתים, גם בשל תחושת הבלבול שחש מי שהיה מעורב בתאונה, יש נטיה להצטער, להתנצל בפני הנהג השני, ולעיתים אף להודות באשמה בתאונה. חברות הביטוח ממליצות למבוטחים לא להודות באשמה בתאונה מיד לאחר התאונה, כשהעובדות עוד לא התבררו עד תומן והנהג מבולבל ונמצא בסערת רגשות. אך מה קורה אם הנהג המעורב הוא שוטר, או מי שנראה כשוטר, המנהל את האירוע, ומאיים על הנהג השני שאם לא יודה באחריותו לתאונה, לא יחזיר לו את רשיון הנהיגה שלו?

באחד הלילות בשנת 2009 נהגה נועה ברכבה ברחוב לה-גרדיה בתל אביב והגיעה למחלף לה גרדיה באיילון. הרמזור בכוונה של נועה דלק באור ירוק והיא נכנסה לצומת. כשהיתה בצומת נכנס מצד שמאל רוכב קטנוע וכלי הרכב התנגשו. הרוכב היה לבוש במעיל משטרה, דרש מנועה את רשיון הנהיגה שלה והחל "לנהל את האירוע". הוא הזמין שוטרים וכיוון אותם למקום. לאחר מכן פנה הרוכב אל נועה, הציג לה פתק שכתב בכתב ידו, ובו נכתב שהיא מודה שנכנסה לצומת באור אדום ודרש ממנה: "תחתמי". הרוכב, שהתגלה לאחר מכן כמתנדב משטרה שסיים משמרת, איים על נועה שאם לא תחתום לא יחזיר לה את רשיון הנהיגה שלה. נועה, שהיתה מפוחדת ומבוהלת מהתנהגות השוטר, חתמה לו על הפתק.

כנגד נועה הוגש כתב אישום לבית המשפט לתעבורה בתל אביב המייחס לה עבירות של כניסה לצומת באור אדום, נהיגה בקלות ראש וגרימת התאונה. כתב האישום כלל בתוכו סעיפים הכוללים פסילת מינימום של רשיון הנהיגה לתקופה של שלושה חודשים.

נועה פנתה אלינו לקבלת יעוץ משפטי. לדבריה, נכנסה לצומת באור ירוק והרוכב הוא זה שנכנס באדום. נועה הסבירה שחתמה על הפתק כי היתה לחוצה ומפוחדת לאחר התאונה, הרוכב נראה לה כאיש משטרה ואיים עליה. חברה של נועה שישבה עמה ברכב העידה גם במשטרה וחיזקה את גרסתה של נועה, לפיה נכנסה לצומת באור ירוק.

בבית המשפט כפרנו באשמה בשמה של נועה. טענו שנועה היא זו שנכנסה לצומת באור ירוק, והתיק נקבע לשלב הוכחות. בשלב ההוכחות העיד רוכב הקטנוע המעורב, שהגיע לדיון במדי משטרה, למרות שכלל לא היה בתפקיד. הוא העיד שדרש מנועה לחתום על הפתק. מטעם ההגנה העידו נועה וחברתה שהיתה עמה ברכב. נועה העידה:

"חשבתי שהוא שוטר, לבש מעיל של שוטרים והתחיל לצעוק עלי. הניידת הגיעה אחרי כמה דקות. אני חתמתי על הפתק, כי מאוד פחדתי ממנו, חשבתי שאני צריכה לעשות מה שהוא אומר, הייתי בסיטואציה מפחידה, לא ידעתי מה לעשות". חברתה של נועה חיזקה את גרסתה בדבר מה שהתרחש בתאונה ולאחריה.

בסופו של יום זיכה בית המשפט את נועה מגרימת התאונה. לגבי הפתק קבע בית המשפט בהכרעת דינו:

"דרך התנהלותו של המעורב כל מהלך האירוע ייתכן וגרם לנאשמת לחתום על מסמך, ללא הסכמה מלאה לכתוב בו, אלא מתוך תחושה, שאם לא תחתום, רשיונה לא יושב לב. גרסתה, כי הרשיון הושב לה מידי המעורב עצמו לאחר שחתמה – לא נסתרה. כאמור בנסיבות המקרה כאן, קשה לקבל את המסמך כהודאה באשמה. סוף דבר, מדובר בגרסה מול גרסה ועדות מול עדות, במצב זה הספק נותר, ומספק זה רשאית הנאשמת להנות. אני מזכה את הנאשמת מחמת הספק".

(ת"ד 13890-09)

—————————————-

החומרים באתר הינם לידע כללי בלבד. אין לראות באמור לעיל משום ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי, ו/או חוות דעת משפטית. בכל מקרה יש להתייעץ עם עו"ד מוסמך על מנת לקבל ייעוץ המותאם לנסיבות המיוחדת ולנתוני המקרה הספציפי וכל מקרה יש לבחון לגופו. אין בכתבה זו כדי ליצור יחסי עו"ד-לקוח בין הקוראים לבין הכותב או המשרד. כמו כן, אין להסתמך על ייעוץ שהתקבל באמצעות האתר לצורך קבלת החלטות כלשהן, לרבות בנושאים מקצועיים, רפואיים, משפטיים, אישיים או כספיים. אין לראות באתר ייעוץ משפטי או מקצועי אחר.

נהג זוכה מאשמה בעבירת כניסה לצומת בניגוד לחץ שסומן על הכביש

באחד הלילות בשנת 2010 נהג תומר ברכב ברחוב אלנבי בתל אביב. כשהגיע לצומת עם שדרות רוטשילד נעצר ברמזור בנתיב השמאלי. תומר הסתכל על החיצים בכביש והבין שאם ברצונו לפנות ימינה, עליו לעשות זאת מהנתיב הימני. הוא סימן לרכב מימינו שברצונו לעבור ימינה ולפנות ימינה, ונהג הרכב מימינו ויתר על זכות הקדימה ונתן לו להכנס לפניו ולפנות ימינה. לאחר כ-100 מטרים כרזה לו ניידת משטרה לעצור. אל רכבו של תומר הגיע מתנדב משטרה, שטען בפניו שהוא ביצע פניה ימינה מהנתיב השמאלי בניגוד לחץ המסומן על הכביש ורשם לו דוח קנס בסך 500 ש״ח. בצידה של עבירה זו יש גם 6 נקודות ממשרד התחבורה. תומר טען בפני השוטר המתנדב שהרכב מימינו נתן לו להכנס לפניה לפניו, וכי ביצע את הפניה מהנתיב הימני, ולא כפי שטען השוטר. השוטר ביקש ממנו לחתום על הדו"ח. תומר ביקש לראות את הדו"ח שנרשם ואת תגובת הנהג שנרשמה על ידי השוטר לפני שהוא חותם. השוטר התעצבן עליו וזרק את הדו"ח על הרצפה לפניו.

העבירה שיוחסה לתומר בדוח היא עבירה על תקנה 36(ד) לתקנות התעבורה, שקובעת:

בכביש המחולק לנתיבים שבהם סומנו חיצים המובילים לצומת, לא יכנס הנהג לצומת, לא יעבור בו ולא יצא ממנו אלא בכוון חץ שסומן בנתיב שממנו נכנס לצומת; לעניין תקנת משנה זו, "צומת" – לרבות מפגש עם כביש אחר.

תומר פנה אלינו על מנת לקבל יעוץ משפטי. הוא סיפר את סיפור המקרה, סיפר שהרכב שמימינו נתן לו להכנס לפניו כדי לפנות ימינה, סיפר על התנהגותו הגסה של השוטר כלפיו, הראה לנו שכתב למשטרה בבקשה לבטל את הדו"ח אולם המשטרה לא שעתה לטענותיו. תומר שלח בקשה להישפט והתיק נקבע לדיון בבית המשפט לתעבורה בתל אביב, לפני כב' השופטת שרית קריספין. בדיון בבית המשפט כפרתי באשמה בשם תומר, וטענתי כי רכב שהיה מימינו נתן לו להכנס לפניו, והפניה שלו ימינה לא נעשתה מהנתיב השמאלי.

בעדותו בבית המשפט לא ידע המתנדב להעיד האם הוא זה שנהג בניידת או היה נוסע, מי המתנדב שישב לצידו, היכן היה ממוקם בצומת בעת שהבחין בעבירה, מה היה המרחק בינו לבין רכב הנאשם וכמה כלי רכב הפרידו בינהם, כיצד סיכן הנאשם את כלי הרכב שנסעו לימינו. תומר העיד בבית המשפט שהרכב מימינו נתן לו להכנס לפניו בנתיב הימני, ובשום פנים ואופן לא ביצע את הפניה מהנתיב השמאלי ובניגוד לחיצים. השופטת קריספין זיכתה את תומר מהאשמה בעבירה. בהחלטתה היא כתבה שהיא נותנת אמון בעדותו של תומר בבית המשפט, בעוד שעדותו של המתנדב היתה חסרה בפרטים מהותיים.

תת"ע 12077-10-10 – לפסק הדין המלא

————————————————–

 

החומרים באתר הינם לידע כללי בלבד. אין לראות באמור לעיל משום ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי, ו/או חוות דעת משפטית. בכל מקרה יש להתייעץ עם עו"ד מוסמך על מנת לקבל ייעוץ המותאם לנסיבות המיוחדת ולנתוני המקרה הספציפי וכל מקרה יש לבחון לגופו. אין בכתבה זו כדי ליצור יחסי עו"ד-לקוח בין הקוראים לבין הכותב או המשרד. כמו כן, אין להסתמך על ייעוץ שהתקבל באמצעות האתר לצורך קבלת החלטות כלשהן, לרבות בנושאים מקצועיים, רפואיים, משפטיים, אישיים או כספיים. אין לראות באתר ייעוץ משפטי או מקצועי אחר.

נהג זוכה מעבירה של נהיגה שלא בצידו הימני של הכביש בעקבות קבלת טענת "אין להשיב לאשמה"

פעמים רבות אנו שואלים את השאלה – מדוע כל מפגש בין נהג לשוטר בכביש מסתיים ברישום דו"ח. האם לא חשוב יותר ששוטר, בעיקר שוטר מתנדב, הרואה נהג המבצע עבירה קלה, יסביר לו את מהות העבירה והסכנה שבצידה או יפסיק את ביצוע העבירה במקום לרשום לנהג דו"ח. המקרה המתואר כאן ממחיש את הטענה הזו:

בספטמבר 2010 נהג עופר באיילון צפון. היה זה יום בוקר יום שישי. עופר נהג בנתיב השמאלי ביותר מבין שלושה נתיבים. בנתיב מימינו ומאחור ראה עופר ניידת של משטרת התנועה. לאחר נסיעה של כשני קילומטרים הורו לו השוטרים לעצור בצד הדרך ורשמו לו דו"ח בגין נהיגה שלא בצידו הימני של הכביש, עבירה לפי תקנה 35 לתקנות התעבורה. העונש הקבוע בצידה של העבירה הוא קנס בסך 250 ש"ח ו-6 נקודות.

עופר פנה אלינו במטרה לקבל יצוג משפטי. "לא עברתי את העבירה", הוא טען. "נסעתי באיילון ומימיני נסעו מכוניות. ראיתי את הרכב של השוטר מימיני ולכן לא עברתי ימינה". שלחנו בקשה להישפט בגין הדו"ח. בבית המשפט כפרנו באשמה בשמו של עופר, והדיון נקבע לישיבת הוכחות, שאליה הוזמנו שני השוטרים שנתנו לעופר את הדו"ח.

בתאריך 9.10.11 נערכה ישיבת הוכחות בתיק. השוטר הראשון, משה אלפר, מתנדב במתנ"א, העיד שראה את הנאשם נוהג בנתיב השמאלי מבין שלושה. הוא העיד שהניידת של השוטרים עברה מנתיב ימני לאמצעי, והם עקבו אחרי רכבו של הנאשם במשך שני ק"מ באיילון עד שעצרו אותו, ושנסעו כ-20 מטר מאחוריו. המתנדב השני, אורן אהרוני, העיד שנסעו אחרי הנאשם, בנתיב אמצעי, בעוד שהנאשם נוסע בנתיב שמאלי ואינו חוזר לימני. הוא נשאל כיצד הנאשם יכול היה לחזור לנתיב הימני, אם מימינו נסעה הניידת, וטען שלא הפריעו לו לחזור.

לבסוף שאלה השופטת את השוטר – "מה יותר חשוב לך במסגרת העבודה, להפסיק את העבירה או לרשום דו"ח?" הוא ענה: "להפסיק את העבירה". ואז שאלה השופטת: "מדוע לו כרזתם לו לחזור ימינה?" והוא ענה: "כנראה הוא נסע יותר מדי זמן בנתיב הקיצוני ולא חזר, אני לא יודע למה לא כרזנו לו לעבור ימינה".

בשלב זה ביקשנו לטעון "אין להשיב לאשמה". משמעות הטענה – התביעה לא הביאה ראיות כדי להוכיח את אשמת הנאשם, גם ללא צורך בעדותו של הנאשם להגנתו. הטענה שלנו היתה שהנהג היה מסכן את השוטרים אילו היה חוזר לימין וחוסם את דרכם. כב' השופטת קריספין כתבה:

"מהעדויות שנשמעו בפני לא התרשמתי כי אכן נעברה עבירה שכן, המאשימה לא יצאה ידי חובתה בפרשת התביעה בכל הנוגע להצגת הראיות… כמן כן, לא מצאתי כל טעם כלשהו שהצדיק רישום הדו"ח במקום הפסקת העבירה. באופן פשוט ומיידי באמצעות כריזה לרכב ובנסיבות אלה אני נעתרת לבקשה ומורה כי אין להשיב לאשמה. מכל האמור לעיל אני מזכה את הנאשם מהעבירה המיוחסת לו".

(תת"ע 2808-01-11)

——————————–

 

החומרים באתר הינם לידע כללי בלבד. אין לראות באמור לעיל משום ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי, ו/או חוות דעת משפטית. בכל מקרה יש להתייעץ עם עו"ד מוסמך על מנת לקבל ייעוץ המותאם לנסיבות המיוחדת ולנתוני המקרה הספציפי וכל מקרה יש לבחון לגופו. אין בכתבה זו כדי ליצור יחסי עו"ד-לקוח בין הקוראים לבין הכותב או המשרד. כמו כן, אין להסתמך על ייעוץ שהתקבל באמצעות האתר לצורך קבלת החלטות כלשהן, לרבות בנושאים מקצועיים, רפואיים, משפטיים, אישיים או כספיים. אין לראות באתר ייעוץ משפטי או מקצועי אחר.

זיכוי מעבירת נהיגה בשכרות בשל ליקויים בעבודת השוטרים

רון עובד כמפיק אירועים בתל אביב. באחד הלילות בשנת 2008, סמוך לשעה 05:00, היה בדרכו הביתה לאחר סיום אירוע בתל אביב. הוא נעצר על ידי שוטרים ברחוב סלמה, שביקשו ממנו להתלוות אליהם לבדיקת שכרות. רון אמר להם ששתה כוסית אחת, לפני שעזב את האירוע. רון נלקח למשטרת מחוז תל אביב, שם נעשתה לו בדיקה במכשיר "ינשוף", שם התקבלה תוצאה של 325 מיקרוגרם אלכוהול לליטר אויר נשוף. רשיונו של רון נשלל ל-30 יום מנהלית ע"י קצין משטרה ורכבו הושבת לתקופה של 30 יום, וזאת עוד לפני המשפט. פקודת התעבורה מגדירה "שיכור" כמי שבליטר אויר נשוף יש למעלה מ-240 מק"ג אלכוהול. בתי המשפט העלו את הרף ל-290 מק"ג, בשל רף שגיאות של מכשיר הינשוף.

רון פנה אלינו במטרה לקבל יצוג משפטי בתיק, בשל חומרת העבירה, שיש בצידה חובת פסילה של שנתיים מינימום בפקודת התעבורה. ללא רשיון נהיגה, הוא הסביר, איני יכול לעבוד כמפיק אירועים. בדיון שנערך לפני כב' השופט צימרמן בבית המשפט לתעבורה בתל אביב כפרתי באשמה בשם רון לענין עבירת נהיגה בשכרות, והתיק נקבע לדיון הוכחות, שאליו הוזמנו השוטרים שעצרו את רון וביצעו לו את הבדיקה.

מעיון בחומר החקירה עולה, כי לפי כתב האישום, נהג רון ברכב ונעצר על ידי השוטרים בשעה 05:10, בעוד שבדיקת הינשוף נערכה בשעה 5:05. במאמר מוסגר נציין כי קיימת חובה להמתין עם הנהג ולהשגיח עליו 15 דקות לפני בדיקת הינשוף, ולוודא כי הוא אינו אוכל, אינו שותה, אינו מקיא, ולוודא כי לא עישן לפחות 5 דקות לפני הבדיקה. אם הבדיקה נערכה ב-5:05, עוד לפני שהנהג נעצר ע"י השוטרים, מנין לנו כי פלט הבדיקה שקבע שכרות ברמה של 325 מק"ג הוא אכן של הנהג שנעצר? בנוסף כתב האישום יחס לרון נהיגה ברחוב סלמה 18, המקום בו נערכה בדיקת הינשוף במטה מחוז תל אביב, בעוד שרון נעצר לבדיקה ע"י השוטרים ברח' סלמה 107. הטפסים המשטרתיים הכילו מחיקות רבות ותיקונים, שהיו תמוהים מאוד.

בדיון ההוכחות העיד השוטר שעצר את רון והעביר אותו לבדיקת הינשוף לשוטר אחר. מיד בחקירה הראשית טען השוטר כי הנהג נעצר בשעה 4:49, בעוד שרשם בכתב האישום את השעה 5:10. בחקירה הנגדית טען השוטר כי בדוח פעולה שמילא רשם את השעה הנכונה, 4:49. ביקשתי ממנו להסביר לבית המשפט מתי בדיוק הוא רשם את השעה, שהרי ידוע שהשוטרים לא מתחילים למלא את הטפסים עד שיש להם אינדיקציה או חשד לכך שהנהג שיכור. לבסוף הודה השוטר כי את השעה הוא כתב רק אחרי ביצוע בדיקת הינשוף, ולא בזמן אמת. לאחר מכן התבקש השוטר להסביר מדוע כתב שעיכב את הנהג לבדיקה בשעה 5:15, בעוד שהבדיקה נערכה ב-5:05, והודה כי השעה נרשמה בטעות. בנוסף, השוטר לא יכול היה לתת הסבר מדוע לא סימן שהודיע לנהג שאסור לו לשתות, לאכול או לעשן לפני הבדיקה. לאחר מכן הודה השוטר כי בדיקת המאפיינים, בה מתבקש הנהג לעמוד כשעיניו עצומות עם ידיים פרושות לצדדים, ללכת על קו ישר עקב בצד אגודל ולהביא אצבע לאף בעת שעיניו עצומות, נערכה אחרי בדיקת הינשוף, וזאת בניגוד לנהלי המשטרה. שאלתי אותו מי ביצע את בדיקת המאפיינים, והוא ענה שהוא ביצע, למרות שלא ידע להסביר מדוע בטפסים לא נכתב מי ביצע את הבדיקה. לסיום שאלתי את השוטר למי העביר את הנבדק לצורך בדיקת ינשוף, לאור העובדה כי לא נכתב בטפסים למי העביר – והוא ענה "לא נרשם".

לאחר מכן העיד שוטר אחר, שקיבל את הנהג מהשוטר הראשון וערך את בדיקת הינשוף לנהג. הוא העיד שאינו יודע מתי נעצר הנהג. בחקירה הנגדית שאלתי את השוטר עם מי וידא שהנהג לא אכל, לא שתה, לא הקיא, לא עישן, והוא ענה – "וידאתי עם עצמי".

בסופו של דבר, בית המשפט זיכה את הנהג מעבירת נהיגה בשכרות. בפסק הדין כתב כב' השופט צימרמן:

"תקצר היריעה מלתאר את שלל טעויותיו של עד תביעה 1…מציין העד שהנאשם הועבר לצורך נטילת דגימה לשוטר, בלא שציין פרטיו, וזאת בשעה 5:20, ושוב, נתון שהינו בלתי אפשרי, הכולל אף היעדר שם השוטר, שאליו מסר העד את הנאשם… העד אף שכח לסמן סימוני V במקומות שונים כפי שעלה מחקירתו הנגדית…מכאן עולה שלאור הכמות המרובה כל כך של טעויות בגין אירוע בודד, אין אפשרות להסתמך על תרשומותיו של שוטר זה כלל… בטופס תחקור החשוד מחיקות, ולמרבית הפליאה, דווקא בכל הנוגע לשעות עצירת הרכב ולשעת התחקור".

השופט התייחס לדרישת התביעה להרשיע את הנאשם בסעיף של נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים, לאור העובדה כי במבחן העמידה נכתב שהוא התנדנד – השופט קבע כי בשל העובדה כי בטופס בדיקת המאפיינים לא נכתב מי מהשוטרים ערך את הבדיקה, ומשכך אין אפשרות לקבוע מעבר לספק סביר כי השוטר הוא אכן זה שביצע לנאשם את בדיקת המאפיינים – "תמוה כיצד ידע העד למסור בחקירתו הנגדית שככל הנראה בדיקת המאפיינים בוצעה לאחר בדיקת הינשוף הדבר איננו עולה מהתרשומות השונות, העד לא ידע לומר מדוע הגיע למסקנה כזו, ונותר רק להעלות השערה כי העד מציין זאת כדי להביא לפתרון כלשהו, את מגוון הטעויות ברישומי השעות. למותר לציין כי הנוהג המשטרתי, המקובל מזה שנים, הינו ביצוע בדיקת מאפיינים לפני בדיקת הינשוף".

השופט התייחס לטענת עד התביעה, לפיה הנאשם נעצר לבדיקה בשעה 4:49 – "מפעיל הינשוף אינו יכול להעיד כי השגיח 15 דק' על הנאשם, וזאת על אף שכך מסר, שהרי אף אם הנאשם נעצר בשעה 4:49, הוצא על ידי עד תביעה 1 מרכבו, זוהה באמצעות תעודה מזהה, נערכה לו בדיקת נשיפון, בוצע תחקור קצר, ולא מן הנמנע שאף בדיקת המאפיינים, על ידי מאן דהוא, ונלקח ממקום העבירה, דרך שלמה 107 עד למשרדי האת"ן בדרך שלמה 18. האם כל האמור לא יארך, ולו דקות ספורות אף לשיטתה של התביעה?"

לסיכום קבע כב' השופט צימרמן: "משלא עמדה המשטרה במה שקבעה בנוהליה לגבי ביצוע בדיקת הינשוף, אין אפשרות להסתמך על תוצאות הבדיקה. אין בפנינו כל ראיה לכך שהנאשם כשל במבחני הביצוע, שהרי, אינן ראיה לכך שעד תביעה 1 הוא זה שביצע את האמור… לא ניתן לומר כי ריח אלכוהול בלבד, יחד עם אמרתו (של הנהג, ל.ג.) ולפיה שתה כוסית אחת של וודקה, יכולים להוות הוכחה מספקת לכך שהנאשם היה מצוי תחת השפעת משקאות משכרים. בנסיבות אלו, אין לי אלא לזכות את הנאשם מהמיוחס לו, וזאת מחמת הספק".

(תת"ע 32965-08 מדינת ישראל נ' רון)

לפסק הדין המלא

————————————

 

החומרים באתר הינם לידע כללי בלבד. אין לראות באמור לעיל משום ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי, ו/או חוות דעת משפטית. בכל מקרה יש להתייעץ עם עו"ד מוסמך על מנת לקבל ייעוץ המותאם לנסיבות המיוחדת ולנתוני המקרה הספציפי וכל מקרה יש לבחון לגופו. אין בכתבה זו כדי ליצור יחסי עו"ד-לקוח בין הקוראים לבין הכותב או המשרד. כמו כן, אין להסתמך על ייעוץ שהתקבל באמצעות האתר לצורך קבלת החלטות כלשהן, לרבות בנושאים מקצועיים, רפואיים, משפטיים, אישיים או כספיים. אין לראות באתר ייעוץ משפטי או מקצועי אחר.