התקין מגני פלסטיק ברכב ועורר קרב משפטי

פורסם במקור ב-Ynet

(צילום: גלעד קוולרציק)
(צילום: גלעד קוולרציק)

ביוני 2013 עצר בוחן של משרד התחבורה רכב לבדיקה, שבתומה נמסרה לנהג הודעת איסור שימוש ברכב לפי תקנה 308 לתקנות התעבורה. הסיבה להודעה הייתה התקנת "מגינים פריקים" על חלונות הרכב, שהינם מגני רוח מפלסטיק המותקנים על גבי רכב. בנוסף, התבקש הנהג על-ידי הבוחן לגרור את רכבו למוסך ולתקן את כל הליקויים שנמצאו בו. הנהג, שנפגע מן העונש שהוטל עליו, הגיש ערר על החלטת הבוחן לביהמ"ש לתעבורה באשקלון.

בבקשתו, הנהג הציג תצלומים של הרכב וטען כי לא היה מקום לאסור עליו את השימוש בו, משום שמדובר במגינים הניתנים לפירוק ואין איסור חוקי לנוע איתם.

ביהמ"ש לתעבורה: החלטת הבוחן חסרת סמכות

רגע לפני שביהמ"ש נתן את החלטתו, העלה נציג המשטרה טענה לפיה לבית המשפט לתעבורה כלל אין סמכות לדון בתביעה. לדבריו, החלטת בוחן משרד התחבורה היא החלטה מנהלית, אשר ניתנת לתקיפה רק על-ידי הגשת עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים.

השופטת רבקה בן יששכר דחתה את טענת המשטרה, וקבלה על כך שהועלתה בסוף ההליך המשפטי ולא בתחילתו. לפיכך קיבלה את טענת הנהג וקבעה שהחלטת הבוחן ניתנה בחוסר סמכות.

המדינה סירבה לקבל את קביעת השופטת, והגישה ערר לביהמ"ש המחוזי בבאר-שבע. זאת בטענה כי לביהמ"ש לתעבורה לא הייתה סמכות להחליט את שהחליט. המדינה ביקשה גם לפתוח מחדש את נימוקי ההחלטה.

המחוזי: ביהמ"ש לתעבורה חסר סמכות

השופט אלון אינפלד קיבל את הערר, וקבע כי לביהמ"ש לתעבורה כלל לא היתה הסמכות לדון בבקשה. השופט הבדיל בין שני סוגי החלטות בדבר איסור שימוש ברכב: הראשונה, הודעת איסור שימוש ברכב שניתנת על-ידי קצין משטרה, כלי לענישה מנהלית כלפי בעל רכב ששימש לביצוע עבירה חמורה. השנייה, הודעת איסור שימוש ברכב שניתנת על-ידי שוטר או בוחן, שהינה כלי מנהלי למניעת שימוש ברכב לקוי.

במקרה האחרון, השגה על החלטת הבוחן צריכה להיות באמצעות עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים, ולא באמצעות פניה לבית המשפט לתעבורה. משכך, השופט ביטל את החלטת ביהמ"ש לתעבורה, אך זאת מבלי להביע עמדה באשר לחוקיות התקנת המיגונים הפריקים על הרכב.

להחלטה משמעות רבה, שכן לאחר שהוחלט כי החלטת בית המשפט לתעבורה ניתנה בחוסר סמכות, קביעתו של בוחן התנועה עומדת בעינה. כלומר על הרכב חל איסור תנועה כל עוד לא יתוקנו הליקויים, וימצא שהוא תקין במבחן רישוי ("טסט"). לא נפסקו הוצאות.

פרשנות: חשוב לדעת מהן סמכויות הבוחן

מדובר בהחלטה נכונה ומנומקת היטב. על הנהג היה לתקן את הליקויים או להגיש עתירה מנהלית.

בשולי הדברים יש לציין כי לא ברור מדוע במקרה זה החליט הבוחן לתת הודעת איסור שימוש ברכב על התקנת מגינים פריקים, שאינם חלק ממרכב הרכב ולכן התקנתם אינה מהווה עבירה.

תקנות התעבורה קובעות כי על הרכב ואביזריו להיות תקינים בכל עת, כך שאין בהם כדי לגרום לרעש, הפרעה, נזק או סכנה לאדם או לרכוש.

לעיתים רבות, אנו נתקלים במקרים בהם נהגים עורכים שינויים ברכב – ניסור הגג, הורדת חלקים מהמרכב, שימוש בגלגלים ללא תקן וכדומה. למען בטחון הציבור ואכיפת התקנות, הוקנתה סמכות לבוחן של רשות הרישוי או לשוטר לעצור כלי רכב לבדיקה ובמידה ויקבע כי הרכב מסוכן או שהותקנו עליו אביזרים בלתי חוקיים. כמו כן, בסמכות הבוחן לאסור את השימוש ברכב עד לתיקון הליקויים.

לעיון בפסק הדין

 

החומרים באתר הינם לידע כללי בלבד. אין לראות באמור לעיל משום ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי, ו/או חוות דעת משפטית. בכל מקרה יש להתייעץ עם עו"ד מוסמך על מנת לקבל ייעוץ המותאם לנסיבות המיוחדת ולנתוני המקרה הספציפי וכל מקרה יש לבחון לגופו. אין בכתבה זו כדי ליצור יחסי עו"ד-לקוח בין הקוראים לבין הכותב או המשרד. כמו כן, אין להסתמך על ייעוץ שהתקבל באמצעות האתר לצורך קבלת החלטות כלשהן, לרבות בנושאים מקצועיים, רפואיים, משפטיים, אישיים או כספיים. אין לראות באתר ייעוץ משפטי או מקצועי אחר.

השאיר מפתחות על כסא הרכב והורשע בגרימת מוות ברשלנות

פורסם במקור ב-Ynet

בעל רכב, שהשאיר את מפתחות רכבו על כסא הרכב, ואלו ניטלו בידי אדם לא ידוע, אשר נהג ברכב בפראות, פצע שני אנשים וגרם למותה של אישה נוספת, הורשע בעבירה של גרימת מוות ברשלנות. עו"ד לאה גולדמן תוהה- האם מוצדק להטיל אחריות על בעל רכב רק כי לא השכיל לשמור על מפתחות רכבו?

באחד הימים של קיץ 2012 התרחשה קטטה בין בני שתי חמולות יריבות באחת העיירות בדרום הארץ. תושב המקום, שהגיע אותה שעה לביתו, חנה את רכבו והשאיר את המפתחות על כסא הרכב. אדם, שזהותו לא ידועה, נכנס לרכב, נטל את המפתחות, ופתח בנסיעה פרועה לעבר הניצים. בנסיעה זו דרס שני אנשים ופצע אותם.

לאחר מכן, החל אותו אדם לנסוע במהירות אחורה, ואז דרס למוות את אחותו של הנאשם, ונמלט מהמקום.

למרות שזהות הנהג לא הייתה ידועה לנאשם או למשטרה, ולמרות שלא הוא שנהג ברכב, הוגש לבית המשפט המחוזי בבאר שבע כתב אישום חמור מאד כנגד בעל הרכב, בו יוחסו לו מספר עבירות של חבלה ברשלנות וגרימת מוות בנהיגה רשלנית.

לטענת המדינה, הנאשם התרשל בכך שהשאיר את מפתחות הרכב על הכסא, ובכך אפשר את ביצוע העבירות. בדיון בבית המשפט טען נציג הפרקליטות כי מעשיו של הנאשם מהווים רשלנות ברמה גבוהה, משום שכלי רכב הוא כשלעצמו כלי פוגעני, והותרת המפתחות בתוכו כמוה כהותרת כלי נשק בציבור.

הנאשם הודה במיוחס לו במסגרת הסדר טיעון, שכלל מחיקה של חלק מהעבירות, וביקש להקל בעונשו. בדיון הזכיר סנגורו, כי במעשה מסוג זה יכול לחטוא כל אדם מן השורה, נורמטיבי ככל שיהיה, וכי מדובר לכל היותר ברשלנות ברמה הנמוכה. הוא ביקש להתחשב בכך שהנאשם כואב את מות אחותו, שהיתה קרובה אליו וגידל אותה כאם, תוך שהזכיר כי מדובר בביש מזל נוראי.

כבוד השופט אלון אינפלד התלבט באשר לעונש הראוי במקרה זה. נקבע, כי הותרת המפתחות ברכב, כשבחוץ מתלבה אירוע אלימות, מהווה נסיבה לחומרה, המגבירה במידה מסוימת את עוצמת הרשלנות. כך גם העובדה שהנאשם נכנס לביתו ולא שמר על קשר עין עם הרכב.

יחד עם זאת, השופט דחה את טענת המדינה שמדובר ברשלנות ברמה גבוהה, "… מוטלת חובה על בעל הרכב והמשתמש בו כדין, למנוע כל שימוש שאינו כדין. אך יחד עם זאת, הסיכון לגוף ולנפש, הנובע מהפקרת כלי רכב, נמוך משמעותית מהסיכון הכרוך בהפקרת נשק, ואף העונש ראוי להיות לו חמור פחות", כתב השופט.

בסופו של יום נגזרו על הנאשם 3 חודשי עבודות שירות, מאסר, 4 חודשי מאסר על תנאי ורשיון הנהיגה שלו נפסל לחצי שנה.

 הרחבת אחריותם של בעלי רכבים?

נראה שעל פניו, הקל בית המשפט בעונשו של הנאשם, ואף גזר עליו עונש הפחות מעונש המינימום בגין עבירה של גרימת מוות ברשלנות (שישה חודשי מאסר).

עם זאת, המקרה מעורר שאלות קשות באשר להרחבת אחריותו של בעל הרכב. אמנם פקודת התעבורה מטילה על בעל הרכב חובה לנקוט בכל האמצעים הסבירים כדי למנוע ממי שאינו מורשה לנהוג, ליטול את הרכב ולנהוג בו, אולם המקרים היחידים שבהם הוגשו כתבי אישום במקרים כאלה היו, כשהיה מדובר בבן משפחה, שלא היה מורשה לנהוג, ונטל את מפתחות הרכב שהושארו ללא השגחה. כאן מדובר על אדם שלמעשה גנב את הרכב מבעל הרכב, דרס אנשים ברחוב ונמלט. לא זכור מקרה שבו רכב נגנב והיה מעורב בתאונה, ובעל הרכב הואשם באחריות לתאונה בכך שלא שמר מספיק טוב על מפתחות הרכב.

ת"פ 17682-09-12 מדינת ישראל נ' מסעד קרינאוי

לפסק הדין המלא

החומרים באתר הינם לידע כללי בלבד. אין לראות באמור לעיל משום ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי, ו/או חוות דעת משפטית. בכל מקרה יש להתייעץ עם עו"ד מוסמך על מנת לקבל ייעוץ המותאם לנסיבות המיוחדת ולנתוני המקרה הספציפי וכל מקרה יש לבחון לגופו. אין בכתבה זו כדי ליצור יחסי עו"ד-לקוח בין הקוראים לבין הכותב או המשרד. כמו כן, אין להסתמך על ייעוץ שהתקבל באמצעות האתר לצורך קבלת החלטות כלשהן, לרבות בנושאים מקצועיים, רפואיים, משפטיים, אישיים או כספיים. אין לראות באתר ייעוץ משפטי או מקצועי אחר.

נהג שהוכה ונעצר על ידי שוטרים זוכה מעבירת נהיגה בשכרות מטעמים של הגנה מן הצדק

 

ד', עודך דין במקצועו, נהג ברכב שבו ברחוב הרכבת באחד הלילות בשנת 2011. לצידו של ד' ישבה אשתו. שוטר שעמד בצד הדרך סימן לו לעצור וביקש ממנו לערוך בדיקת שכרות. השוטר ביקש ממנו לצאת מהרכב ולהיבדק במכשיר הנשיפון, המשמש כאינדיקציה ראשונית לשכרות. ד' ניסה לנשוף במכשיר אולם לא הצליח. השוטר פנה אליו ואמר: "אני רואה שאתה מכשיל את הבדיקה" וביקש ממנו להתלוות אליו הצידה. השוטר לקח את ד' כ-10 מטר הצידה ואמר לו: "אתה חושב שאתה חכם?" והחל לקלל אותו. ד' הודיע לשוטר שהוא עורך דין, ביקש להקליט את השיחה בינהם והוציא מכיסו את מכשיר הטלפון הנייד שלו. השוטר בתגובה הפיל מידו את מכשיר הטלפון והחל להכות אותו. תוך 10 שניות מצא את עצמו ד' אזוק באזיקים ומובל לניידת. ד' הושאר במשך מספר שעות במושב האחורי של הניידת, כשהאזיקים מכאיבים לפרקי ידיו. לאחר מכן נלקח ד' לתחנת המשטרה, ובמשך לילה שלם השוטרים איימו עליו שהם יסבכו אותו בתיק פלילי ושהוא יאבד את רשיון עורך הדין שלו. בבוקר שוחרר ד' מהמעצר.

כנגד ד' הוגש כתב אישום בגין נהיגה בשכרות, בכך שסירב להיבדק בבדיקת "ינשוף", המשמש לאיתור כמות האלכוהול באויר הנשוף. במקביל הוגש נגדו כתב אישום לבית משפט השלום בעבירות של הכשלת שוטר בכך שסירב לבדיקת שכרות ועבירות של איומים והעלבת עובד ציבור.

ד' פנה אלינו על מנת לקבל יצוג משפטי בבית המשפט לתעבורה. בבית המשפט כפרנו באשמה בעבירת הנהיגה בשכרות. לטענתנו, ד' לא סירב לבדיקת שכרות והשוטרים הפעילו כנגדו כח פיזי ללא סמכות ושלא לצורך.

בבית המשפט העיד השוטר שעצר את ד'. עדותו היה מבולבלת ומגומגמת. העד לא יכול היה להסביר את הסתירות בין הדברים שכתב. מצד אחד כתב העד שאחרי שהנאשם לא הצליח לבצע בדיקת נשיפון הוא עצר אותו, כבל אותו באזיקים והושיב אותו בניידת, ומצד שני כתב העד כי לאחר שלא הצליח לנשוף בנשיפון, הנאשם הובא לבדיקת "ינשוף" ושם סירב לבדיקה. בית המשפט לתעבורה זיכה את ד' מהאשמה של נהיגה בשכרות, אולם הרשיע אותו בעבירה מופחתת של נהיגה תחת השפעת אלכוהול, וגזר עליו פסילת רשיון לתקופה של חודשיים.

הגשנו ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב. לטענתנו, בית המשפט לתעבורה שגה כאשר מצד אחד קבע כי הוא אינו מאמין לשוטר שהנאשם סירב לבדיקה, ומצד שני בחר להרשיע את הנאשם בנהיגה תחת השפעת אלכוהול.

בית המשפט המחוזי קיבל את טענתנו זיכה את ד' מכל האישומים נגדו. בפסק הדין כתב כבוד השופט רענן בן יוסף:

"אומר, שקריאת פרוטוקול בית משפט קמא, עיון בהליך כולו, מעוררת בו חלחלה…" 

בית המשפט המחוזי התייחס לעובדה כי כנגד ד' הוגשו שני כתבי אישום שונים בגין אותה עבירה בבתי משפט שונים וקבע עובדה זו מספיקה כדי לזכות את הנאשם מטעמים של הגנה מן הצדק:

"הנני חושב, וציינתי בעבר במקרים רבים, שיש בכך שמגישים נגד אדם בשל אותן עובדות ונסיבות שני כתבי אישום שונים בפני שני בתי משפט, מעשה שלא יעשה. המערער נזקק לשכור פעמיים עורכי דין, להתייצב בפני שני שופטים, שצריכים לשמוע את אותן ראיות שוב ושוב…". 

הגנה מן הצדק הינה דוקטרינה משפטית חדשה יחסית, שנקלטה בישראל בשנים האחרונות. בית המשפט העליון קבע שבמידה והגשת כתב האישום או ניהול ההליך הפלילי עומדים בסתיררה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית, יש לבטל את האישומים כנגד הנאשם. במקרה זה, בית המשפט המחוזי קבע שעצם הגשת שני כתבי אישום לשני בתי משפט שונים בגין אותו מקרה מנוגדת לעקרונות של צדק והגינות משפטית.

בנוסף קבע בית המשפט המחוזי כי הפעלת הכח כנגד ד' היתה ללא סמכות ולכן המעצר של ד' היה מעצר לא חוקי. נזכיר כי השוטר הודיע לד' שהוא מעוכב לבדיקת שכרות. עיכוב על ידי שוטר לא נותן בידי השוטר סמכות להפעיל כח. רק לאחר שהשוטר מודיע לחשוד שהוא עצור יש סמכות להפעיל כנגדו כח סביר אם החשוד מתנגד למעצר. במקרה זה הפעלת הכח היתה מיד לאחר שהודיעו לד' שהוא מעוכב, והוא נעצר לאחר הפעלת הכח, ולכן, קבע בית המשפט המחוזי, הפעלת הכח לא היתה חוקית.

לסיכום קבע כב' השופט רענן בן יוסף:  "בנסיבות, כפי שתוארו לעיל, הנני סובר שבלשון המעטה לא היתה הצדקה להרשיע את המערער בדין והנני מזכה אותו". 

(עפ"ת 43601-04-13)

—————————————–

החומרים באתר הינם לידע כללי בלבד. אין לראות באמור לעיל משום ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי, ו/או חוות דעת משפטית. בכל מקרה יש להתייעץ עם עו"ד מוסמך על מנת לקבל ייעוץ המותאם לנסיבות המיוחדת ולנתוני המקרה הספציפי וכל מקרה יש לבחון לגופו. אין בכתבה זו כדי ליצור יחסי עו"ד-לקוח בין הקוראים לבין הכותב או המשרד. כמו כן, אין להסתמך על ייעוץ שהתקבל באמצעות האתר לצורך קבלת החלטות כלשהן, לרבות בנושאים מקצועיים, רפואיים, משפטיים, אישיים או כספיים. אין לראות באתר ייעוץ משפטי או מקצועי אחר.

שימוש בטלפון נייד בתוך קסדת האופנוע – האם זו עבירה?

דיבורית המותקנת בקסדת האופנוע. הדרך הבטוחה והחוקית להשתמש בטלפון נייד על אופנוע.

רוכבי קטנועים רבים ושליחים משתמשים בטלפון סלולרי בזמן רכיבה, כשהטלפון הנייד תחוב בתוך הקסדה, בין הלחי לבין הקסדה. בעבר ניתנו פסיקות על ידי בתי משפט שונים, שקבעו שהדבר אינו מהווה עבירה של "שימוש" בטלפון נייד בזמן שהרכב בתנועה, משום שידיו של הרוכב מחזיקות בכידון האופנוע (ת (ת"א) 34533/02 מדינת ישראל נ' מדינה גלעד). בענין מדינה קבע בית המשפט לתעבורה בתל אביב כי אין הבדל משמעותי בין אוזניה קטנה ובין הטלפון עצמו, ובמידה והטלפון מוחזק כראוי ואינו מהווה הפרעה לנהיגת הרכב, הנהג לא עבר עבירה. הדברים התפרסמו בעיתונות ונהגים רבים סבורים כיום כי שימוש כזה בטלפון אינו מהווה עבירה.

נראה שהלכה משפטית זו השתנתה בשנים האחרונות. מספר פסיקות שניתנו לאחרונה בבית המשפט המחוזי בתל אביב ובבית המשפט לתעבורה בתל אביב קבעו כי שימוש בטלפון נייד, שתחוב בין הקסדה לבין לחיו של הרוכב מהווה עבירה.

בתיק 3027-03-12 מדינת ישראל נ' מיכאל מרק אלוני, בבית המשפט לתעבורה בתל אביב, הורשע נהג שרכב על אופנוע בתל אביב, כשטלפון נייד מוחזק בין הקסדה לבין לחיו. כב' השופט נהרי פסק:

"התכלית החקיקתית אשר בתקנות היא ללא ספק נסיון לשמור על בטחון הנהג ועוברי הדרך האחרים באופן שיישמר בטחון הנהיגה של הנהג הן במובן שלמות היכולת הגופנית לשליטה ברכב ונהיגה נוחה וחסרת הפרעות וטרדות פיזיות לגבי מכשיר הטלפון, והן במובן הריכוז הנדרש מן הנהג ביחס לכביש ומניעת הסחת דעת.

 אחיזת מכשיר טלפון גדול תחוב בין האוזן לקסדה בדרך לא דרך (חלקו בולט) מבלי להראות שהקסדה בנויה לאפשר זאת ללא פגימה ביכולות רוכב האופנוע (הנדרש למשל מן הסתם אגב נהיגה להטות ראשו במהירות ובקלות כדי לבחון תנועה מימין ומשמאל טרם סטיה או פניה), כאשר מנגד קיימים (כפי שהעיד הנאשם עצמו) פתרונות מסודרים ובטוחים יותר, איננה יכולה לטעמי לקבל את ברכת בית המשפט.

 המסר אשר צריך לטעמי לצאת מבית המשפט אל נהגי כלי רכב דו גלגליים הוא שגם הם כמובן זכאים עקרונית לאשר זכאים לו נהגי מכוניות מבחינת תקשורת בעידן של קידמה, ואולם בפרט ברכב דו גלגלי, טוב יעשו באם ידאגו לכך שאמצעי התקשורת יותקן ויתופעל בדרך שתיתן להם את הבטחון המירבי בדרכים".

בית המשפט לתעבורה בתל אביב הסתמך על פסיקה של בית המשפט המחוזי בתל אביב בערעור על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה (עפ"ת 24616-01-11 עצמוני בריטברט נ' מדינת ישראל), בו הורשע רוכב אופנוע בשימוש בטלפון נייד בזמן שהרכב היה בתנועה, כשהטלפון הנייד היה מוחזק בין הלחי לקסדה. כב' השופט רענן בן יוסף פסק:

"מי שמחזיק פלאפון בין אוזנו לקסדה ומתפעל אותו, ומדבר בו, מסכן את חייו ואת חיי הציבור לא פחות, ואין הדבר מתיישב עם תקנת התעבורה הרלוונטית. כתוב בתקנה, לא יאחז בטלפון קבוע או נייד, ולא ישתמש בהם ברכב אלא באמצעות דיבורית, כל נגיעה להפעלה או לסגירה או לכיוון או לחיזוק הפלאפון בין האוזן לקסדה מסכנת חיים סכנה של ממש, ואם כתוב בעיתון אחרת, צר לי, אך המערער לא יכול לטעון טענת הסתמכות על ידיעה עיתונאית". 

חשוב לציין שבית המשפט המחוזי לא מצא מקום להתערב בעונש שפסק בית המשפט לתעבורה על הנהג – 10 ימי פסילת רשיון נהיגה וקנס כספי כבד. נדגיש כי בית המשפט לא מחויב לקנס המקורי בדו"ח (1000 ש"ח) והוא יכול לגזור כל עונש שנראה לו הולם. במקרה זה הנהג שביקש להישפט על הדו"ח צבר עבירות תעבורה רבות, ובינהן עבירות רבות של שימוש בטלפון נייד, ולכן בית המשפט החמיר מאוד בעונשו.

לאור זאת אנו ממליצים לרוכבי האופנועים להשתמש בדיבורית, המותקנת בתוך קסדת האופנוע. זהו האמצעי החוקי והבטוח ביותר לשימוש בטלפון הנייד בזמן הנהיגה. כל שימוש אחר מהווה עבירה.

———————————————————–

החומרים באתר הינם לידע כללי בלבד. אין לראות באמור לעיל משום ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי, ו/או חוות דעת משפטית. בכל מקרה יש להתייעץ עם עו"ד מוסמך על מנת לקבל ייעוץ המותאם לנסיבות המיוחדת ולנתוני המקרה הספציפי וכל מקרה יש לבחון לגופו. אין בכתבה זו כדי ליצור יחסי עו"ד-לקוח בין הקוראים לבין הכותב או המשרד. כמו כן, אין להסתמך על ייעוץ שהתקבל באמצעות האתר לצורך קבלת החלטות כלשהן, לרבות בנושאים מקצועיים, רפואיים, משפטיים, אישיים או כספיים. אין לראות באתר ייעוץ משפטי או מקצועי אחר.