האם לא הגיע הזמן לבטל את חזקת המסירה של דברי דואר בעבירות קנס?

מאת: עו"ד דרור כהנוביץ'

בלגן בדואר ישראל. התמונה באדיבות אתר כלכליסט
בלגן בדואר ישראל. התמונה באדיבות אתר "כלכליסט" www.calcalist.co.il

בעבירות תעבורה, אותן מגדיר המחוקק "עבירות קלות", המדינה עושה לעצמה חיים קלים ולא נדרשת להוכיח מסירה בפועל של דבר הדואר. לאור הבלגן ב"דואר ישראל", לא הגיע הזמן לשנות את החוק? 

בהליכים המשפטיים נודעת חשיבות רבה למסירה והמצאה של מסמכים בין הצדדים – בין התובע לנתבע, בין הנתבע לתובע, ובין בית המשפט לצדדים. החשיבות של המסירה המשפטית היא להבטיח, שצד יהיה מיודע לגבי קיום ההליכים ויוכל להתייצב לדיונים, לטעון טענות, ולהגיש מסמכים במועד לפי דרישת בית המשפט או הצד שכנגד.

לדוגמה – אדם מגיש תביעה כנגד אדם אחר. אם לא נוודא שכתב התביעה מומצא לידו של הנתבע, כיצד אחר כך נוכל לטעון שהנתבע לא התייצב לדיון ולא הגיש כתב הגנה ולכן ויתר על זכותו לטעון טענות? לכן בית המשפט ירצה לראות את אישור המסירה לפני שיפנה לתת פסק דין כנגד הנתבע.

בעבירות קנס, המדינה עשתה לעצמה "חיים קלים" בנושא מסירות משפטיות:

תקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי קובעת:

"בעבירות תעבורה שעליהן חל סעיף 239א ובעבירות קנס, רואים אם ההודעה על ביצוע העבירה, ההודעה לתשלום קנס או ההזמנה למשפט לענין עבירת הקנס כאילו הומצאה כדין גם בלא חתימה על אישור המסירה, אם חלפו חמישה עשר ימים מיום שנשלחה בדואר רשום, זולת אם הוכיח הנמען שלא קיבל את ההודעה או ההזמנה מסיבות שאינן תלויות בו ולא עקב הימנעותו מלקבלן". 

המשמעות – בעבירות תעבורה שאינן תאונות דרכים, מספיק שמשטרת ישראל תראה לבית המשפט ששלחה את ההזמנה לדין לכתובתו של הנאשם, כדי לקבל גזר דין מרשיע בהיעדר הנאשם. המדינה לא חייבת להוכיח שהנמען אכן קיבל את ההודעה, סירב לקבל אותה או לא התייבצ לדואר לדרוש את דבר הדואר הרשום (סירוב לקבל דואר רשום או דואר רשום שחוזר בציון "לא נדרש" נחשב כמסירה לפי חוק סדר הדין הפלילי). מדוע המדינה עושה לעצמה "הנחה" בנושא המסירות – המדינה נדרשת למסור אלפים רבים של דוחות כל חודש לאזרחים, ורבים מהאזרחים נמנעים מלקחת דואר רשום, במחשבה שאם לא לקחו, אז הדו"ח לא הגיע אליהם ולכן יבוטל. לכן נקבעה חזקת המסירה, שבה מספיק להוכיח שדבר הדואר נשלח לנמען.

מתי יש חשיבות למסירת ההזמנה לדין בעבירות קנס?
ברוב הפעמים, הדו"ח נכתב על ידי השוטר, שנותן לאזרח עותק ממנו, או דו"ח ברירת משפט או הזמנה לדין, תלוי בסוג העבירה. אם העבירה צולמה על ידי מצלמה אלקטרונית, הדו"ח מופק על שם בעל הרכב ונשלח לכתובתו הרשומה במשרד הפנים, ואז יש חשיבות למסירה המשפטית, שאם לא ישולם הקנס במועד, הוא יצבור ריבית פיגורים. בנוסף, לעיתים בוחר הנהג לבקש להישפט על עבירת הקנס, ואז הזמנה לדין נשלחת אליו על ידי המשטרה. אם לא נוודא שההזמנה אכן הגיעה לנהג, הוא ישפט בהיעדר והוא עלול לקבל עונש חמור יותר מהקנס המקורי.

בעיות ואי סדרים "בדואר ישראל"
לאחרונה התגלו ממצאי דו"ח ביקורת שערך משרד התקשורת בבית המיון המרכזי של "דואר ישראל" בתל אביב (כתבה מאתר "כלכליסט"). בביקורת התגלו ממצאים חמורים – עשרות עגלות מלאות בדברי דואר רשום מהחודשים האחרונים, שהמתינו למשלוח ואיש לא שלח אותם, עשרות שקי דואר של דואר כמותי שהתגלו במקלט במבנה והוסתרו שם ועוד חריגות חמורות מרשיון הדואר.

למשרדנו פנו בחודשים האחרונים מספר לקוחות שטענו שלא קיבלו הזמנות לדין ונשפטו בהיעדר. פנינו לבתי המשפט, חלק מהשופטים קיבלו את הטענה שדבר הדואר לא התקבל, אולם שופטים אחרים בחרו שלא לקבל את הטענה, בנימוק שהמשטרה לא צריכה להוכיח שדבר הדואר התקבל, מספיק להראות שהוא נשלח לכתובתו של הנאשם.

לבטל את חזקת המסירה
נשאלת השאלה, לאור המצב העגום והבעיות שמתגלות ב"דואר ישראל", האם אין מקום לבטל את חזקת המסירה ולדרוש ממדינת ישראל להוכיח קבלה של דברי הדואר בכל תיק? לדעתנו יש מקום לרפורמה כזו, גם אם היא תגרום ל"כאב ראש" למשטרה, בגלל הצורך לעקוב אחרי דברי הדואר.

———————————————

החומרים באתר הינם לידע כללי בלבד. אין לראות באמור לעיל משום ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי, ו/או חוות דעת משפטית. בכל מקרה יש להתייעץ עם עו"ד מוסמך על מנת לקבל ייעוץ המותאם לנסיבות המיוחדת ולנתוני המקרה הספציפי וכל מקרה יש לבחון לגופו. אין בכתבה זו כדי ליצור יחסי עו"ד-לקוח בין הקוראים לבין הכותב או המשרד. כמו כן, אין להסתמך על ייעוץ שהתקבל באמצעות האתר לצורך קבלת החלטות כלשהן, לרבות בנושאים מקצועיים, רפואיים, משפטיים, אישיים או כספיים. אין לראות באתר ייעוץ משפטי או מקצועי אחר.

חזקת הבעלות בתעבורה

מאת: עו"ד דרור כהנוביץ'

האותיות הקטנות בגב הדו"ח
האותיות הקטנות בגב הדו"ח (צילום מדו"ח משטרתי)

.

מסרתם את הרכב שלכם לאדם אחר? עובדים שלכם נוהגים ברכב החברה? אתם עלולים להסתבך בגלל עבירות שאותו אדם או עובד ביצע בזמן שנהג ברכב שלכם. עו"ד דרור כהנוביץ' מסביר איך תימנעו מצרות עם החוק.

.

מהי חזקת הבעלות?

סעיף 27ב לפקודת התעבורה קובע:

(א) נעברה עבירת תעבורה ברכב, רואים את בעל הרכב כאילו הוא נהג ברכב אותה שעה או כאילו העמידו או החנה אותו במקום שהעמדתו או חנייתו אסורה על פי חיקוק, לפי הענין, זולת אם הוכיח למי מסר את החזקה ברכב (להלן: המחזיק), או הוכח שהרכב נלקח ממנו בלי ידיעתו ובלי הסכמתו;
(ב) הוכיח בעל הרכב למי מסר את החזקה ברכב תחול החזרה האמורה בסעיף קטן (א) על המחזיק.
(ג) הוכיח המחזיק כי מסר את החזקה ברכב לאדם אחר, תחול החזקה האמורה בסעיף קטן (א) על אותו אדם.

משמעותה של חזקת הבעלות – רואים את בעל הרכב כמי שנהג ברכב בעת ביצוע העבירה או העמיד את הרכב בחניה אסורה. על בעל הרכב מוטלת החובה להוכיח שלא הוא זה שנהג ברכב בעת ביצוע העבירה, ואם לא יוכיח זאת – יחשב כמי שביצע את העבירה.

בית המשפט העליון החמיר מאוד בפרשנות שלו לחזקת הבעלות:

"ביסוד אחריות זו מונחת הגישה, כי הבעלים אמור לדעת מי נהג ברכב הלכה למעשה וכי בכוחו לשמור רישומים ראויים בעניין זה. כאשר הרכב הוא בבעלותו של בן-אדם בשר ודם, שזה רכבו היחיד, קיימת הנחה עובדתית חזקה שהוא עצמו – או אחר ברשותו – נוהג ברכב … עליו לשמור על זהות הנוהג, ואם הוא נמנע מכך, רואים אותו עצמו כאילו נהג ברכב. אחריות זו היא אחריות פלילית-אישית מוחלטת. היא אישית, שכן הבעלים נמצא אחראי בגין מחדליו באי-ידיעה על דבר זהותו של הנוהג ובאי-שמירת רישומים בעניין זה … הבעלים משתחרר מאחריותו דווקא כאשר בידו לזהות את הנוהג בפועל, … עניין לנו באחריות פלילית אישית, בעלת אופי מוחלט. האחריות היא מוחלטת, שכן הבעלים אחראי בגין עבירה שנעברה ברכב, למרות שהוא עצמו לא נהג ברכב" (ע"פ 3027/90 חברת מודיעים נ' מדינת ישראל)

אילו עבירות ניתן להחיל על בעל הרכב במסגרת חזקת הבעלות? 

העבירות הקלאסיות שבהן מוחלת חזקת הבעלות הן עבירות מצלמה, שבהן הרכב צולם על ידי מצלמה אלקטרונית, נוסע במהירות מעל למותר או עובר באור אדום. בנוסף, רוב דו"חות החניה, גם אלה שנרשמים על ידי העיריות וגם אלה שנרשמים על ידי המשטרה, ומוצמדים לשמשת הרכב, נרשמים על שם בעל הרכב.

בנוסף לעבירות אלה, ניתן להאשים את בעל הרכב בעבירות חמורות מאוד כמו תאונת דרכים או הפקרה לאחר פגיעה ואפילו גרימת מוות ברשלנות במקרים חמורים. במידה הרכב פוגע ברכב אחר או בהולך רגל ונמלט מהמקום, לעיתים כל מה שיש למשטרה הוא מספר הרכב. בתי המשפט קבעו שניתן להרשיע את בעל הרכב בעבירת תאונה או הפקרה לאחר פציעה תוך הסתמכות על חזקת הבעלות.

לענין זה פסק בית המשפט העליון:
"לשון החוק ברורה וחד משמעית, אין זה מספיק שהמבקש יוכיח שלא הוא שנהג ברכב, אלא עליו להוכיח באופן פוזיטיבי מי נהג ברכב, או למי מסר את החזקה ברכב, או להוכיח שהרכב נלקח ממנו בלי ידיעתו ובלי הסכמתו. במקרה דנן נקבע כי המבקש בחר שלא להעיד ולא מסר גרסה וסבר, כי כתוצאה מכך, ינוקו הוא ו/או הנהג שנהג ברכב וגרם לתאונה. נקבע כי לכך לא יכול בית המשפט ליתן יד שכן, תוצאה כזו עלולה לגרום למצב בלתי נסבל לפיו שני חוטאים יצאו נשכרים. עוד נקבע כי צורכי החברה היום הינם מלחמה בתאונות הדרכים ובעברייני התנועה, המסכנים את הציבור מדי יום ומדי שעה ואל לו לבית המשפט, לאפשר והתחמקויות מאימת הדין, אשר על כן נקבע כי הפרשנות שניתנה על ידי בית המשפט לתעבורה לחזקת הבעלות הינה פרשנות ראויה" (רע"פ 9/11 מאיר צמח נ' מדינת ישראל).

קיבלתי דו"ח מצלמה על מהירות או מעבר באור אדום, ולא אני זה שנהגתי ברכב. מה עלי לעשות?

אם הדו"ח נרשם על שם בעל הרכב, ולא הוא זה שנהג בעת ביצוע העבירה, על בעל הרכב לשלוח בקשה להסבת הדו"ח למשטרת ישראל. את הבקשה שולחים בדואר רשום בלבד לכתובת: משטרת ישראל, מרכז פניות נהגים ארצי, ת.ד. 120, פתח תקוה 4910002. לבקשה יש לצרף את המסמכים הבאים:
1. העתק הדו"ח.
2. תצהיר של בעל הרכב בו הוא מצהיר שלא נהג ברכב בעת ביצוע העבירה. על התצהיר להיות מאומת ע"י עורך דין.
3. תצהיר של מי שהחזיק ברכב בעת ביצוע העבירה, ובו הוא מבקש להסב את הדו"ח על שמו. על התצהיר להיות מאומת ע"י עורך דין. שימו לב שבתצהיר לא צריך להודות בעבירה, רק להודות שאדם אחר החזיק ברכב בעת ביצוע העבירה.
4. צילומי רשיונות נהיגה של בעל הרכב ושל המחזיק ברכב.

תוך כמה זמן עלי להודיע למשטרה שאדם אחר החזיק ברכב בעת ביצוע העבירה? 

סעיף 229 (א)(1) לחוק סדר הדין הפלילי קובע שאת הבקשה להסב את הדו"ח על שם מי שהחזיק ברכב יש לשלוח למשטרת ישראל בדואר רשום תוך 90 ימים מהיום שהומצאה הודעת הקנס לבעל הרכב (באתר משטרת ישראל נכתב שיש להודיע תוך 30 ימים, זו טעות). במידה ובעל הרכב לא יודיע למשטרה תוך 90 ימים, שאדם אחר החזיק ברכב, העבירה תירשם על שמו ולא ניתן יהיה להסב אותה על שם אדם אחר. מומלץ לשלוח את בקשת ההסבה מהר ככל האפשר, על מנת שלא להגיע למצב שבו עברו 90 יום והדו"ח לא הוסב.

ברכב שלי נוהגים מספר אנשים, אני לא יכול לדעת מי נהג ברכב בעת ביצוע העבירה. מה עושים?

אתה בבעיה. כמו שנכתב כאן, על בעל הרכב מוטל הנטל להוכיח שלא הוא זה שנהג ברכב. במידה ואין לו מידע מי עשה שימוש ברכב שלו, אין לו יכולת להסב את הדו"ח והדו"ח ירשם על שמו – הוא ישא בקנסות ובעונשים האחרים, ובנוסף הנקודות של משרד התחבורה ירשמו על שמו.

אני בעל חברה. ובחברה יש כמה כלי רכב, הרשומים על שמי ומספר עובדים עושים בהם שימוש. מה עלי לעשות? 

על מנת להימנע מבעיות, שיכולות לנבוע מכך שנהגים שונים עושים שימוש ברכב ולא ידוע מי נהג ברכב בעת ביצוע העבירה,  על בעל החברה להחזיק יומן נסיעות לכל רכב, שימצא במשרדי החברה. כל נהג, שלוקח רכב מהחברה, יחתום על תצהיר שהוא לקח את הרב ביום ובשעה מסוימים, והוא יודע שהוא אחראי לכל הדו"חות שירשמו על הרכב בזמן שהוא מחזיק בו. יש לצלם את רשיון הנהיגה של כל נהג ולצרף ליומן הנסיעות. כשהנהג מחזיר את הרכב, הוא חותם שהחזיר את הרכב ביום ובשעה המסוימים. כך, כשיגיע דו"ח מצלמה בדואר, ידע בעל החברה מי נהג ברכב ויוכל לשלוח בקשת הסבה על שם הנהג, בצירוף המסמכים המעידים על לקיחת הרכב והחזרתו. פעמים רבות מגיע אלינו בעל חברה ואומר שהנהג כבר פוטר או עזב את החברה ולא יהיה מוכן לחתום על תצהיר הסבה – יומן נסיעות כזה ימנע בעיה כזו.

אני בעל חברה, בחברה יש כמה כלי רכב, הרשומים על שמי. הגיע אלי דו"ח, על שם אחד מכלי הרכב הרשומים על שמי. לא אני זה שנהג ברכב, אבל בטעות שילמתי את הדו"ח. מהו דיני?

החוק קובע כי תשלום הקנס מהווה הודאה באשמה והרשעה, כך שרואים את בעל הרכב הרשום, ששילם את הקנס, כמי שהודה באשמה והורשע. לא ניתן לאחר מכן לבצע הסבה של הדו"ח במשטרה. פעמים רבות מגיעים אלינו בעלי חברות, שכלי הרכב של החברה רשומים על שמם, וקיבלו דו"חות על שמם. הדו"ח הועבר לאחד מהעובדים, על מנת שיטפל בו וימצא את מי שנהג ברכב, ובטעות הקנס שולם לפני הסבת הדו"ח. במידה והקנס שולם לפני שהדו"ח הוסב, המשטרה לא תסכים להסב את הדו"ח על שם מי שהחזיק ברכב. הדבר נמצא בסמכות של בתי המשפט לתעבורה, אולם הגשת בקשה כזו היא הליך מסובך שדורש סיוע של עורך דין.

הרכב רשום על שם החברה. כעת הגיע דו"ח המסומן כ"דו"ח תאגיד", והקנס עליו גדול פי ארבעה מהקנס המקורי. מה עושים?

מרבית כלי הרכב החדשים שנעים היום בישראל רשומים על שם חברות ליסינג וחברות אחרות, ומכונים "רכבי חברה". המשמעות היא שבאופן קבוע מחזיק ברכב אדם שאינו רשום כבעל הרכב. חברה יכולה לחוב בפלילים וניתן להטיל עליה קנסות תעבורה, והדבר שימש עובדים רבים מהתחמקות מנקודות במשרד התחבורה ומרישום הדו"ח בגליון ההרשעות שלהם –  הדו"ח היה מגיע על שם החברה, העובד היה משלם את הקנס, הדו"ח לא היה נרשם על שם העובד והנקודות היו נעלמות (לחברה אין תיק נהג לרשום עליו נקודות). לכן תיקנה הכנסת את החוק לפני כמה שנים ונקבע, שבמידה והדו"ח רשום על שם תאגיד, הקנס יהיה פי ארבעה מהקנס המקורי, למעט בעבירות חניה (סעיף 30 לפקודת התעבורה). במידה והחברה תודיע למשטרה (עם מכתב הסבה ותצהיר) מי נהג ברכב, הדו"ח יוסב על שם מי שנהג ברכב והקנס ירד לקנס המקורי.

אני בעל החברה או רשום כמנהל הפעיל של התאגיד. רכב של החברה נצפה מבצע עבירת תעבורה חמורה. איני יודע מי נהג ברכב בזמן העבירה. האם ניתן להאשים אותי כמי שביצע את העבירה? 

פקודת התעבורה מגדירה מיהו "בעל" רכב:
"בעל' – אחד מאלה: … לענין רכב הרשום על שם חבר בני אדם – מנהל פעיל, שותף או עובד מינהלי בכיר בחבר, האחראים לאותו רכב".

במידה והחברה לא מודיעה למשטרה מי נהג ברכב בעת ביצוע העבירה החמורה (תאונת דרכים, הפקרת פצוע וכו'), יכול בית המשפט לראות את המנהל הפעיל, שותף או עובד מנהלי בכיר בתאגיד, כמי שאחראי לרכב שבו בוצעה העבירה ולהרשיע אותם בביצוע העבירה. לכן חשוב מאוד לנהל יומן נסיעות לכל רכב של החברה.

קיבלתי דו"ח שהוסב על שמי מחברת ליסינג. אני לא נהגתי ברכב אלא אדם אחר. מה עלי לעשות? 

כפי שקובע סעיף 27ב (ג) לפקודת התעבורה, המחזיק ברכב, שהעבירה הוסבה על שמו, יכול לפנות למשטרה ולבקש להסב את הדו"ח על שם מי שנהג ברכב, ואז המשטרה אמורה להסב את הדו"ח על שם האדם האחר. בעבר טיפלנו במשרד במקרה שבו נרשם דו"ח על שם חברה, החברה שלחה מכתב הסבה עם פרטי העובד שמחזיק דרך קבע ברכב, אולם העובד טען שלא הוא זה שנהג ברכב באותו יום אלא עובד אחר. מכתב של העובד למשטרה נדחה, בטענה שלא ניתן לבצע הסבה כפולה של דו"ח. פניה שלנו לבית המשפט הבהירה למשטרה שניתן על פי החוק לבצע הסבה נוספת מהמחזיק ברכב לאדם אחר.

————————————–

החומרים באתר הינם לידע כללי בלבד. אין לראות באמור לעיל משום ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי, ו/או חוות דעת משפטית. בכל מקרה יש להתייעץ עם עו"ד מוסמך על מנת לקבל ייעוץ המותאם לנסיבות המיוחדת ולנתוני המקרה הספציפי וכל מקרה יש לבחון לגופו. אין בכתבה זו כדי ליצור יחסי עו"ד-לקוח בין הקוראים לבין הכותב או המשרד. כמו כן, אין להסתמך על ייעוץ שהתקבל באמצעות האתר לצורך קבלת החלטות כלשהן, לרבות בנושאים מקצועיים, רפואיים, משפטיים, אישיים או כספיים. אין לראות באתר ייעוץ משפטי או מקצועי אחר.

 

עבירת שימוש בתצוגה הנראית לנהג

מאת: עו"ד דרור כהנוביץ'

מערכות מולטימדיה משולבות בנגני די.וי.די היו מקובלות בעשור הקודם, וכיום הן פחות אופנתיות. למרות זאת, יש עדיין כלי רכב בישראל בהם מותקנת מערכת כזו עם מסכים קדמיים או אחוריים. כיום הטלפון הסלולרי או הטאבלט החליפו את נגני הדי.וי.די ברוב המכוניות. מנסיוננו, קיימת אי בהירות בציבור לגבי תקנות התעבורה המתייחסות לשימוש בתצוגה כזו בזמן נהיגה.

 

תקנה 28א לתקנות התעבורה קובעת:

(א) ברכב מנועי המצוי בנסיעה לא תופעל תצוגה הנראית ממושב הנהג, יותקן ברכב מנגנון לניתוקה בהיות הרכב בנסיעה ולא ינהג בו אדם אלא אם נותקה התצוגה כאמור.
(ב) האמור בתקנת משנה (א) לא יחול על תצוגה המיועדת לבקרה או ניווט של הרכב או על מערכות תצוגה בכלי רכב המשמשים את משטרת ישראל או את שירות הבטחון הכללי לצורך מילוי תפקידם או את צבא הגנה לישראל למטרה ביטחונית.
(ג) על אף האמור בתקנה זו, רשאי השר ליתן היתר להפעלה למטרה בטיחותית של תצוגה הנראית לנהג גם בעת נסיעת הרכב, ובלבד שהתצוגה אינה מחייבת צפייה רצופה בה והנהג ברכב בשבו מותקנת התצוגה כאמור קיבל הכשרה לשימוש בה תוך כדי נהיגה. 

אני נוהג ברכב עם מערכת מולטימדיה, מה מותר לי להציג בנסיעה?
המחוקק התיר לנהוג ברכב עם מסך תצוגה הנראה לנהג, הפועל במצב של ניווט או בקרה על הרכב. זה יכול להיות גם תצוגה של הרדיו או של עטיפת האלבום או השיר המתנגן כעת. בית המשפט זיכה נהג, שהפעיל את התצוגה במצב של טלפון, מעבירה זו, בטענה כי הדבר דומה מאוד להצגה של הדיבורית או הרדיו. 

נהגתי ברכב עם תצוגה הנראית לנהג ועצר אותי שוטר, מהו דיני?
על עבירה זו קיימת חובה לתת הזמנה לדין, כך שתוזמן לבית המשפט. לא מדובר בעבירת קנס (ברירת משפט). נתקלנו במקרים שבהם בתי המשפט השונים גזרו עונש של פסילת רשיון נהיגה במקרים כאלה. 

מהו אות 'מנגנון ניתוק בהיות הרכב בנסיעה' המוגדר בחוק?

יש מכוניות שבהן מותקנת מערכת אוטומטית שמנתקת את המסך הקדמי בתצוגת סרט, הנראה לעיני הנהג, בזמן שתיבת ההילוכים משולבת בהילוך קדמי או אחורי. אם אין מערכת זו, בדרך כלל יש במערכות השונות כפתור מיוחד (לעיתים מסומן בסימון של לילה או ירח). במידה והמסך פועל במצב תצוגה הנראית לנהג, על הנהג ללחוץ על הכפתור לפני תחילת הנסיעה.

האם תצוגה של הדיסק המתנגן במערכת, רשימת השירים, או השיר המתנגן, במסך הנראה לנהג, חוקית? 
על יסוד אותו פסק דין שצוטט לעיל, שבו נהג זוכה מעבירת שימוש בתצוגה הנראית לנהג, כשהפעיל את המסך במצב של טלפון, ניתן לקבוע שסביר שבית המשפט יקבע כי זו תצוגה מותרת, משום שהיא אינה מחייבת צפיה רצופה של הנהג בזמן הנסיעה, והיא דומה לתצוגה של מערכות שמע רגילות של רכב.

מה הדין לגבי מצלמה הפועלת בנסיעה לאחור, והתצוגה נראית לנהג? 
זהו אחד השימושים הבטיחותיים של מערכות התצוגה, וכמובן שהוא מותר. מותר לנהג להסתכל במסך המציג את מה שמתרחש מאחורי הרכב בזמן הנסיעה לאחור.

הטלפון הנייד שלי או הטאבלט מותקן ברכב במתקן הצמדה לחלון או ללוח השעונים. מה מותר לי להציג בטלפון? 
דינם של טלפון או טאבלט המותקנים ברכב דומה למסך תצוגה – אסור להציג סרטים או תצוגת וידאו, שיחות וידאו וכדומה. מותר להציג תצוגת ניווט, טלפון, או ניגון שירים.

ברכבי מותקנת מצלמה לתיעוד הנסיעה עם מסך הנראה לנהג. האם מותר להפעיל את המצלמה והמסך בזמן הנהיגה?
כן. סביר להניח, לאור פרשנות פסיקת בתי המשפט, כי מדובר בתצוגה בטיחותית, שאינה מחייבת צפיה רצופה של הנהג בזמן הנסיעה.

הטלפון הנייד שלי מותקן במתקן הצמדה לרכב ומחובר לדיבורית. בזמן הנסיעה צפיתי בסרטון או האזנתי למוסיקה מיוטיוב. מה דיני? 

אם הטלפון נמצא מול הנהג, והתצוגה נראית לעיניו, אתה עלול לקבל דו"ח הזמנה לדין על עבירת שימוש בתצוגה הנראית לנהג. לנהג אסור לצפות בסרטונים בזמן הנהיגה. מותר להשתמש בטלפון במתקן ההצמדה להצגת תכנת ניווט, כמו "waze".

בזמן הנהיגה, חבר שישב לידי החזיק את הטלפון שלו והראה לי סרטון שבו צפה. האם זה מותר? 

לא. אסור לנהג לנהוג כשיש תצוגה שנראית לעיניו. הנהג צפוי לקבל הזמנה לדין בגין העבירה הזו. משרדנו טיפל במספר מקרים בהם נעצר נהג לאחר ששוטר הבחין שנוסע שישב לידו מחזיק את הטלפון כך שהתצוגה נראית לנהג, והטלפון הציג סרטון. אותם נהגים קיבלו דו"ח הזמנה לדין לבית המשפט. אם נוסע יושב לידכם בזמן הנהיגה וצופה בסרטונים, בקשו ממנו שלא יציג בפניכם את הסרטון בזמן הנהיגה.

במסך המקורי של הרכב הותקנה לי מערכת "אנדרואיד" או דומה שמאפשרת התקנת אפליקציות. התקנתי אפליקציית יוטיוב, האם ניתן לעשות בה שימוש בזמן הנהיגה?

גם שימוש זה אסור. לנהג אסור לצפות בסרטונים בזמן הנהיגה.

—————–

החומרים באתר הינם לידע כללי בלבד. אין לראות באמור לעיל משום ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי, ו/או חוות דעת משפטית. בכל מקרה יש להתייעץ עם עו"ד מוסמך על מנת לקבל ייעוץ המותאם לנסיבות המיוחדת ולנתוני המקרה הספציפי וכל מקרה יש לבחון לגופו. אין בכתבה זו כדי ליצור יחסי עו"ד-לקוח בין הקוראים לבין הכותב או המשרד. כמו כן, אין להסתמך על ייעוץ שהתקבל באמצעות האתר לצורך קבלת החלטות כלשהן, לרבות בנושאים מקצועיים, רפואיים, משפטיים, אישיים או כספיים. אין לראות באתר ייעוץ משפטי או מקצועי אחר.

נהג זוכה מאשמת אי מתן זכות קדימה בצומת

מתוך אתר משטרת ישראל police.gov.il למצולמים אין קשר לנאמר

 לאוניד נהג ברכב בצומת הרחובות דרך השלום והורודצקי בתל אביב. כשהתקרב לפניה ימינה, האט, נעצר, הבחין ברכב משמאלו שנוסע באיטיות והשתלב בתנועה. שוטר שעמד לאחר הצומת סימן לו לעצור וטען שלא ציית לתמרור "תן זכות קדימה" (תמרור 301), בכך שלא נתן זכות קדימה לרכב שהגיע משמאלו. כנגד לאוניד נרשם דו"ח הזמנה לדין בגין עבירות של אי מתן זכות קדימה בצומת ואי ציות לתמרור 301.

על עבירת אי מתן זכות קדימה בצומת, קובעת פקודת התעבורה, חייב בית המשפט לתת עונש פסילת רשיון לתקופה שלא תפחת משלושה חודשים. משטרת ישראל מגדירה עבירות כאלה כעבירות חמורות ולכן הוגש לבית המשפט כתב אישום חמור והתיק הוגדר "תיק אדום".

 מהי חובתו של נהג המתקרב לצומת או להתמזגות כבישים ומחויב לתת זכות קדימה לרכב אחר לפי תמרור? לאורך השנים הגדירו בתי המשפט מה כוללת חובת זכות קדימה – הכוונה היא, שהרכב לא יגרום לרכב השני לבלום, לסטות, להאט או כמובן לגרום לתאונה כתוצאה מההשתלבות.

לאוניד פנה אלינו לשם קבלת יצוג משפטי. בדיון בבית המשפט לתעבורה כפרנו באשמה בשמו של לאוניד. לטענתנו, הוא האט ונעצר לפני תמרור תן זכות קדימה, ראה שהרכב שמגיע משמאל נוסע לאט מספיק כך שנשאר לו מקום להשתלב בצורה בטוחה וללא הפרעה ולכן לא בוצעה עבירה.

 בדיון ההוכחות העיד השוטר שרשם את הדו"ח, רס"מ כרמי עובדיה. השוטר טען שלאוניד האט לשניה באלכסון מול קן העצירה וכעבור שנייה האיץ ופנה ימינה לנתיב השמאלי, ובמעשה זה חסם את טור כלי הרכב שפנה שמאלה מדרך השלום לרחוב הורודצקי, והרכב הראשון בטור אף נאלץ להאט עד כמעט עצירה מוחלטת כדי למנוע התנגשות.  שאלתי אותו באיזה מרחק היה הרכב שהאט בזמן שהנאשם נכנס אל הצומת. הוא ענה שהוא לא יכול להעריך מרחק ולא זוכר איפה היה רכב הנאשם בזמן שהרכב השני פנה שמאלה אל תוך הצומת. שאלתי אותו האם יתכן שהרכב השני בלם כתוצאה מהתנועות שסימן השוטר? הוא התעקש שהרכב לא נעצר בגללו. שאלתי אותו מדוע לא עצר את הרכב השני וגבה מהנהג עדות והוא ענה שהוא כשוטר רואה את העבירה ולא צריך חיזוק מאזרחים.

הנאשם העיד בבית המשפט וטען שהרכב הראשון בטור הגיע מרחוב דרך השלום, פנה שמאלה ברמזור ירוק והחל בנסיעה איטית מאוד, ולכן העריך כי הוא יכול להמשיך בנסיעה תוך התמזגות והשתלבות עם הכביש האחר ללא הפרעה. זו גם היתה תגובתו הראשונה לדבריו של השוטר, כפי שנרשמה בדו"ח.

 בית המשפט זיכה את לאוניד מהאשמות נגדו, ובכך קיבל את טענתו ודחה את טענת השוטר. בנימוקי הכרעת הדין כתב כב' השופט ויטלסון: "ראיתי לנגד עיני כי הנאשם החמיר עם עצמו, במובן זה שעצר עצירה מוחלטת לפני התמרור, הגם שלא היה מחויב לנהוג כך, מכח הוראת התמרור בכוון נסיעתו. ראיתי לעיני מצב לפיו קיים קושי מסוים בכניסה לצומת מורכב – שרק בכנף אחד שלו יש הכוונת תנועה ברמזורים, ובכוון הנאשם הדבר נשאר לשיקול דעתו של הנהג. המצב לפיו התנהגות הנאשם בכניסתו אל הצומת נבעה ונגזרה כתוצאה מאופן נהיגת הנהג האחר, שהאט ובכך "הזמין" את הנאשם כאן לנהוג, ולהכנס אל הצומת, כמתואר, אפשרית. מאחר והספק נותר, אני מזכה הנאשם מחמת הספק". 

תתע"א 1047-07-13

לפסק הדין המלא

החומרים באתר הינם לידע כללי בלבד. אין לראות באמור לעיל משום ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי, ו/או חוות דעת משפטית. בכל מקרה יש להתייעץ עם עו"ד מוסמך על מנת לקבל ייעוץ המותאם לנסיבות המיוחדת ולנתוני המקרה הספציפי וכל מקרה יש לבחון לגופו. אין בכתבה זו כדי ליצור יחסי עו"ד-לקוח בין הקוראים לבין הכותב או המשרד. כמו כן, אין להסתמך על ייעוץ שהתקבל באמצעות האתר לצורך קבלת החלטות כלשהן, לרבות בנושאים מקצועיים, רפואיים, משפטיים, אישיים או כספיים. אין לראות באתר ייעוץ משפטי או מקצועי אחר.

התקין מגני פלסטיק ברכב ועורר קרב משפטי

פורסם במקור ב-Ynet

(צילום: גלעד קוולרציק)
(צילום: גלעד קוולרציק)

ביוני 2013 עצר בוחן של משרד התחבורה רכב לבדיקה, שבתומה נמסרה לנהג הודעת איסור שימוש ברכב לפי תקנה 308 לתקנות התעבורה. הסיבה להודעה הייתה התקנת "מגינים פריקים" על חלונות הרכב, שהינם מגני רוח מפלסטיק המותקנים על גבי רכב. בנוסף, התבקש הנהג על-ידי הבוחן לגרור את רכבו למוסך ולתקן את כל הליקויים שנמצאו בו. הנהג, שנפגע מן העונש שהוטל עליו, הגיש ערר על החלטת הבוחן לביהמ"ש לתעבורה באשקלון.

בבקשתו, הנהג הציג תצלומים של הרכב וטען כי לא היה מקום לאסור עליו את השימוש בו, משום שמדובר במגינים הניתנים לפירוק ואין איסור חוקי לנוע איתם.

ביהמ"ש לתעבורה: החלטת הבוחן חסרת סמכות

רגע לפני שביהמ"ש נתן את החלטתו, העלה נציג המשטרה טענה לפיה לבית המשפט לתעבורה כלל אין סמכות לדון בתביעה. לדבריו, החלטת בוחן משרד התחבורה היא החלטה מנהלית, אשר ניתנת לתקיפה רק על-ידי הגשת עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים.

השופטת רבקה בן יששכר דחתה את טענת המשטרה, וקבלה על כך שהועלתה בסוף ההליך המשפטי ולא בתחילתו. לפיכך קיבלה את טענת הנהג וקבעה שהחלטת הבוחן ניתנה בחוסר סמכות.

המדינה סירבה לקבל את קביעת השופטת, והגישה ערר לביהמ"ש המחוזי בבאר-שבע. זאת בטענה כי לביהמ"ש לתעבורה לא הייתה סמכות להחליט את שהחליט. המדינה ביקשה גם לפתוח מחדש את נימוקי ההחלטה.

המחוזי: ביהמ"ש לתעבורה חסר סמכות

השופט אלון אינפלד קיבל את הערר, וקבע כי לביהמ"ש לתעבורה כלל לא היתה הסמכות לדון בבקשה. השופט הבדיל בין שני סוגי החלטות בדבר איסור שימוש ברכב: הראשונה, הודעת איסור שימוש ברכב שניתנת על-ידי קצין משטרה, כלי לענישה מנהלית כלפי בעל רכב ששימש לביצוע עבירה חמורה. השנייה, הודעת איסור שימוש ברכב שניתנת על-ידי שוטר או בוחן, שהינה כלי מנהלי למניעת שימוש ברכב לקוי.

במקרה האחרון, השגה על החלטת הבוחן צריכה להיות באמצעות עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים, ולא באמצעות פניה לבית המשפט לתעבורה. משכך, השופט ביטל את החלטת ביהמ"ש לתעבורה, אך זאת מבלי להביע עמדה באשר לחוקיות התקנת המיגונים הפריקים על הרכב.

להחלטה משמעות רבה, שכן לאחר שהוחלט כי החלטת בית המשפט לתעבורה ניתנה בחוסר סמכות, קביעתו של בוחן התנועה עומדת בעינה. כלומר על הרכב חל איסור תנועה כל עוד לא יתוקנו הליקויים, וימצא שהוא תקין במבחן רישוי ("טסט"). לא נפסקו הוצאות.

פרשנות: חשוב לדעת מהן סמכויות הבוחן

מדובר בהחלטה נכונה ומנומקת היטב. על הנהג היה לתקן את הליקויים או להגיש עתירה מנהלית.

בשולי הדברים יש לציין כי לא ברור מדוע במקרה זה החליט הבוחן לתת הודעת איסור שימוש ברכב על התקנת מגינים פריקים, שאינם חלק ממרכב הרכב ולכן התקנתם אינה מהווה עבירה.

תקנות התעבורה קובעות כי על הרכב ואביזריו להיות תקינים בכל עת, כך שאין בהם כדי לגרום לרעש, הפרעה, נזק או סכנה לאדם או לרכוש.

לעיתים רבות, אנו נתקלים במקרים בהם נהגים עורכים שינויים ברכב – ניסור הגג, הורדת חלקים מהמרכב, שימוש בגלגלים ללא תקן וכדומה. למען בטחון הציבור ואכיפת התקנות, הוקנתה סמכות לבוחן של רשות הרישוי או לשוטר לעצור כלי רכב לבדיקה ובמידה ויקבע כי הרכב מסוכן או שהותקנו עליו אביזרים בלתי חוקיים. כמו כן, בסמכות הבוחן לאסור את השימוש ברכב עד לתיקון הליקויים.

לעיון בפסק הדין

 

החומרים באתר הינם לידע כללי בלבד. אין לראות באמור לעיל משום ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי, ו/או חוות דעת משפטית. בכל מקרה יש להתייעץ עם עו"ד מוסמך על מנת לקבל ייעוץ המותאם לנסיבות המיוחדת ולנתוני המקרה הספציפי וכל מקרה יש לבחון לגופו. אין בכתבה זו כדי ליצור יחסי עו"ד-לקוח בין הקוראים לבין הכותב או המשרד. כמו כן, אין להסתמך על ייעוץ שהתקבל באמצעות האתר לצורך קבלת החלטות כלשהן, לרבות בנושאים מקצועיים, רפואיים, משפטיים, אישיים או כספיים. אין לראות באתר ייעוץ משפטי או מקצועי אחר.

סיפור שמתחיל בפסילת רשיון לשלושה חודשים ומסתיים בקנס ללא נקודות

 

ניידת משטרה. מתוך אתר "ויקיפדיה" http://bit.ly/16H9CUY

"אני חייב להפגש איתך, קיבלתי הודעה בדואר על כך שקיבלתי פסילה ל-3 חודשים בגלל שלא הופעתי למשפט", כך הודיע לי שחר בטלפון. קבענו פגישה במשרד. שחר הביא את ההודעות שקיבל מבית המשפט, לפיהן הוא נשפט בהיעדר בבית המשפט לתעבורה בגין עבירה של שימוש ברכב שניתנה לגביו הודעת איסור שימוש, עבירה על תקנה 308 לתקנות התעבורה, וקיבל עונש של פסילת רשיון לתקופה של 3 חודשים, פסילה על תנאי 3 חודשים ל-3 שנים וקנס בסך 1500 ש"ח.

למה לא הופעת לבית המשפט? שאלתי את שחר. שחר החל לספר את הסיפור מהתחלה. באחד הימים רכב שחר על קטנוע ברמת גן. שוטר עצר אותו לבדיקת רשיונות. השוטר ערך בדיקה של הקטנוע ומצא שאין ברשות שחר אפוד זוהר. השוטר נתן בידו של שחר הודעת איסור שימוש ברכב, בגלל חוסר באביזרי רישוי, והורה לו להגיע למשרד הרישוי, שם יוכל לחדש את רשיון הרכב של הקטנוע. שחר נאלץ לטוס לחו"ל לצרכי עבודה, ולאחר מספר שבועות, כשחזר לארץ, לקח את הקטנוע למבחן רישוי והעביר אותו טסט. לאחר מספר חודשים שוב נעצר שחר על ידי שוטר, שבדק את פרטי הקטנוע במסוף המשטרתי, והודיע לו כי הוא נוהג ברכב שניתנה לגביו הודעת איסור שימוש, והוא רושם לו דו"ח הזמנה לדין בגין העבירה הזו, ומזמין אותו לשימוע לפני קצין משטרה. בשימוע במשטרת רמת גן, סיפר שחר את כל הסיפור לקצין והראה לו שהקטנוע עבר טסט מספר חודשים לפני כן. הקצין הודיע לו שהוא מבין שלא נעברה עבירה ושהכל יבוטל.

שמח וטוב לב, חזר שחר לביתו וסבר שהכל מבוטל. לאחר מספר חודשים קיבל הודעה שהתקיים משפט בעניינו, שהוא לא התייצב לדיון, וקיבל 3 חודשי פסילת רשיון בגין שימוש ברכב שניתנה לגביו הודעת איסור שימוש, עבירה שקבוע בחוק עונש פסילת מינימום של 3 חודשים למי שמורשע בה בבית המשפט.

הודעתי לשחר שאנחנו צריכים להגיש בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהיעדרו, אולם לפני כן עליו להפקיד את רשיונו בבית המשפט. אם לא יפקיד, השופטת תסרב לדון בבקשה. נאשם שמבקש לבטל גזר דין שניתן על ידי שופט צריך קודם כל להראות שהוא מבצע את גזר הדין. שחר הפקיד את רשיונו בבית המשפט והגשנו בקשה בשמו לבטל את פסק הדין שניתן בהיעדרו. במקביל פנינו גם למשטרה והצגנו מסמכים שהקטנוע עבר טסט ונקבע שהוא תקין. המשטרה הסכימה לביטול גזר הדין, פסילת הרשיון בוטלה ונקבע דיון בבית המשפט.

בדיון בבית המשפט לתעבורה שוב הצגנו בפני התובע את המסמכים על תקינות הקטנוע, ושלכל היותר, שחר עבר עבירה של אי נשיאת אפוד זוהר ברכב. בסופו של יום הסכמנו לתקן את העבירה לעבירה של אי נשיאת רשיון נהיגה, עבירה ללא נקודות שהקנס בצידה הוא 100 ש"ח.

נשאלת השאלה מדוע השוטר שעצר את שחר בפעם הראשונה היה צריך לטרטר אותו לכל מיני מקומות, כשיכול היה להסתפק ברישום אזהרה או לכל היותר דו"ח פשוט. לא ברור מדוע השוטר קבע שהרכב לא תקין ונתן בידו של שחר "הודעה על איסור שימוש ברכב", על סמך העובדה שלא נמצא אפוד זוהר בקטנוע.

————————————————–

החומרים באתר הינם לידע כללי בלבד. אין לראות באמור לעיל משום ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי, ו/או חוות דעת משפטית. בכל מקרה יש להתייעץ עם עו"ד מוסמך על מנת לקבל ייעוץ המותאם לנסיבות המיוחדת ולנתוני המקרה הספציפי וכל מקרה יש לבחון לגופו. אין בכתבה זו כדי ליצור יחסי עו"ד-לקוח בין הקוראים לבין הכותב או המשרד. כמו כן, אין להסתמך על ייעוץ שהתקבל באמצעות האתר לצורך קבלת החלטות כלשהן, לרבות בנושאים מקצועיים, רפואיים, משפטיים, אישיים או כספיים. אין לראות באתר ייעוץ משפטי או מקצועי אחר.

בוטל כתב אישום נגד נהג שהואשם בזיגזוג בין נתיבים

פורסם במקור באתר פסק דין

באחד הלילות בשנת 2012 נהג גיא ברכב ברחוב מנחם בגין בתל אביב. הוא ניסה למצוא את דרכו באמצעות אפליקציית "וייז" שהיתה מותקנת בטלפון הנייד שלו. הוא לא היה בטוח אם הוא צריך להצמד ימינה או שמאלה כדי להמשיך ולכן עבר מהנתיב הימני לשמאלי, וכשהבין שטעה חזר לנתיב הימני. רכב משטרה ובו שני שוטרים מתנדבים, שנסע אחריו סימן לו לעצור. גיא טען בפני השוטר שהוא הסתכל על ה"וייז" ולא היה בטוח אם לנסוע ימינה או שמאלה ולכן עבר נתיבים. כנגד גיא נרשם דוח בגין נהיגה בחוסר זהירות, עבירה על תקנה 21(ג) לתקנות התעבורה, קנס בסך 500 ₪ ו-6 נקודות.

 גיא פנה אלינו על מנת לקבל יצוג משפטי. בבית המשפט לתעבורה בתל אביב כפרנו באשמה בשמו של גיא. לטענתנו, גיא לא "זיגזג" בכביש, כמו שטען השוטר שנסע אחריו, אלא החליף נתיבים בצורה בטוחה.  העובדה שהשוטר מציין בדו"ח שלו שהכביש היה ריק ממכוניות בשעה 02:20 בלילה, שלא היו מכוניות לפניו או מאחוריו, חיזקה את טענתו של גיא שלא עבר עבירה.

 לדיון ההוכחות התייצב השוטר שערך את הדו"ח. הוא העיד שלא הוא נהג ברכב המשטרתי, אלא שוטר אחר, שלא ראה את העבירה. שאלתי אותו על דוכן העדים מדוע לא כתב בדו"ח שלו שהיה עמו שוטר נוסף, שלא כתב דבר על האירוע, וכיצד זה שהשוטר, שנהג ברכב מאחורי רכב הנאשם, לא הצליח עבירה של זגזוג בכביש ריק מכלי רכב. בנוסף ביקשתי מהשוטר להסביר כיצד הוא כותב "עקפתי את הרכב", כשהוא למעשה לא נהג ברכב. השוטר גמגם והסביר שהוא הורה לשוטר שנהג בניידת לעקוף את הרכב של הנאשם וכרז לו לעצור.

הקשיתי על השוטר ושאלתי אותו: "למה לא כתבת שהוא לא אותת? אני אומרת לך שהטענה שלו שהוא עבר מנתיב לנתיב עם איתות, לאחר שהוא בדק שאין כל כלי רכב, תראה לי איפה כתבת שהוא עבר נתיב מנתיב בזגזוג בלי איתות?", והוא ענה בפשטות: "לא". המשכתי להקשות עליו: היה איתך עוד שוטר, אתה גם לא כתבת מה הפעולה של הנהג עשתה לכם, כניידת, הפריעה לכם, גרמה לכם לבלום או להאט, לא היה כזה דבר? לא כתבת את זה?". השוטר נאלץ להודות שלנהיגה של הנאשם לא היתה השפעה על הניידת שנסעה מאחוריו.

 בשלב זה, לאור מה שהעיד השוטר, פנתה כבוד השופטת שרית קריספין אל התובע המשטרתי והציעה לו שהתביעה תבטל את כתב האישום. התובע יצא להתייעצות וחזר והודיע שהתביעה מבקשת לבטל את האישום כנגד גיא.

 פעמים רבות אנו נתקלים בדו"חות שנכתבו על ידי מתנדבים בצורה רשלנית, ופעמים רבות על מקרים שלא היו צריכים להסתיים בדו"ח. במידה והמתנדב סבור שנהג נוהג בחוסר זהירות, הוא יכול להורות לו לעצור, להסביר לו את מעשיו ולהזהיר אותו. לא כל מפגש בין שוטר לאזרח חייב להסתיים בדו"ח.

(תת"ע 2163-03-13)

———————————-

החומרים באתר הינם לידע כללי בלבד. אין לראות באמור לעיל משום ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי, ו/או חוות דעת משפטית. בכל מקרה יש להתייעץ עם עו"ד מוסמך על מנת לקבל ייעוץ המותאם לנסיבות המיוחדת ולנתוני המקרה הספציפי וכל מקרה יש לבחון לגופו. אין בכתבה זו כדי ליצור יחסי עו"ד-לקוח בין הקוראים לבין הכותב או המשרד. כמו כן, אין להסתמך על ייעוץ שהתקבל באמצעות האתר לצורך קבלת החלטות כלשהן, לרבות בנושאים מקצועיים, רפואיים, משפטיים, אישיים או כספיים. אין לראות באתר ייעוץ משפטי או מקצועי אחר.

שימוש בטלפון נייד בתוך קסדת האופנוע – האם זו עבירה?

דיבורית המותקנת בקסדת האופנוע. הדרך הבטוחה והחוקית להשתמש בטלפון נייד על אופנוע.

רוכבי קטנועים רבים ושליחים משתמשים בטלפון סלולרי בזמן רכיבה, כשהטלפון הנייד תחוב בתוך הקסדה, בין הלחי לבין הקסדה. בעבר ניתנו פסיקות על ידי בתי משפט שונים, שקבעו שהדבר אינו מהווה עבירה של "שימוש" בטלפון נייד בזמן שהרכב בתנועה, משום שידיו של הרוכב מחזיקות בכידון האופנוע (ת (ת"א) 34533/02 מדינת ישראל נ' מדינה גלעד). בענין מדינה קבע בית המשפט לתעבורה בתל אביב כי אין הבדל משמעותי בין אוזניה קטנה ובין הטלפון עצמו, ובמידה והטלפון מוחזק כראוי ואינו מהווה הפרעה לנהיגת הרכב, הנהג לא עבר עבירה. הדברים התפרסמו בעיתונות ונהגים רבים סבורים כיום כי שימוש כזה בטלפון אינו מהווה עבירה.

נראה שהלכה משפטית זו השתנתה בשנים האחרונות. מספר פסיקות שניתנו לאחרונה בבית המשפט המחוזי בתל אביב ובבית המשפט לתעבורה בתל אביב קבעו כי שימוש בטלפון נייד, שתחוב בין הקסדה לבין לחיו של הרוכב מהווה עבירה.

בתיק 3027-03-12 מדינת ישראל נ' מיכאל מרק אלוני, בבית המשפט לתעבורה בתל אביב, הורשע נהג שרכב על אופנוע בתל אביב, כשטלפון נייד מוחזק בין הקסדה לבין לחיו. כב' השופט נהרי פסק:

"התכלית החקיקתית אשר בתקנות היא ללא ספק נסיון לשמור על בטחון הנהג ועוברי הדרך האחרים באופן שיישמר בטחון הנהיגה של הנהג הן במובן שלמות היכולת הגופנית לשליטה ברכב ונהיגה נוחה וחסרת הפרעות וטרדות פיזיות לגבי מכשיר הטלפון, והן במובן הריכוז הנדרש מן הנהג ביחס לכביש ומניעת הסחת דעת.

 אחיזת מכשיר טלפון גדול תחוב בין האוזן לקסדה בדרך לא דרך (חלקו בולט) מבלי להראות שהקסדה בנויה לאפשר זאת ללא פגימה ביכולות רוכב האופנוע (הנדרש למשל מן הסתם אגב נהיגה להטות ראשו במהירות ובקלות כדי לבחון תנועה מימין ומשמאל טרם סטיה או פניה), כאשר מנגד קיימים (כפי שהעיד הנאשם עצמו) פתרונות מסודרים ובטוחים יותר, איננה יכולה לטעמי לקבל את ברכת בית המשפט.

 המסר אשר צריך לטעמי לצאת מבית המשפט אל נהגי כלי רכב דו גלגליים הוא שגם הם כמובן זכאים עקרונית לאשר זכאים לו נהגי מכוניות מבחינת תקשורת בעידן של קידמה, ואולם בפרט ברכב דו גלגלי, טוב יעשו באם ידאגו לכך שאמצעי התקשורת יותקן ויתופעל בדרך שתיתן להם את הבטחון המירבי בדרכים".

בית המשפט לתעבורה בתל אביב הסתמך על פסיקה של בית המשפט המחוזי בתל אביב בערעור על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה (עפ"ת 24616-01-11 עצמוני בריטברט נ' מדינת ישראל), בו הורשע רוכב אופנוע בשימוש בטלפון נייד בזמן שהרכב היה בתנועה, כשהטלפון הנייד היה מוחזק בין הלחי לקסדה. כב' השופט רענן בן יוסף פסק:

"מי שמחזיק פלאפון בין אוזנו לקסדה ומתפעל אותו, ומדבר בו, מסכן את חייו ואת חיי הציבור לא פחות, ואין הדבר מתיישב עם תקנת התעבורה הרלוונטית. כתוב בתקנה, לא יאחז בטלפון קבוע או נייד, ולא ישתמש בהם ברכב אלא באמצעות דיבורית, כל נגיעה להפעלה או לסגירה או לכיוון או לחיזוק הפלאפון בין האוזן לקסדה מסכנת חיים סכנה של ממש, ואם כתוב בעיתון אחרת, צר לי, אך המערער לא יכול לטעון טענת הסתמכות על ידיעה עיתונאית". 

חשוב לציין שבית המשפט המחוזי לא מצא מקום להתערב בעונש שפסק בית המשפט לתעבורה על הנהג – 10 ימי פסילת רשיון נהיגה וקנס כספי כבד. נדגיש כי בית המשפט לא מחויב לקנס המקורי בדו"ח (1000 ש"ח) והוא יכול לגזור כל עונש שנראה לו הולם. במקרה זה הנהג שביקש להישפט על הדו"ח צבר עבירות תעבורה רבות, ובינהן עבירות רבות של שימוש בטלפון נייד, ולכן בית המשפט החמיר מאוד בעונשו.

לאור זאת אנו ממליצים לרוכבי האופנועים להשתמש בדיבורית, המותקנת בתוך קסדת האופנוע. זהו האמצעי החוקי והבטוח ביותר לשימוש בטלפון הנייד בזמן הנהיגה. כל שימוש אחר מהווה עבירה.

———————————————————–

החומרים באתר הינם לידע כללי בלבד. אין לראות באמור לעיל משום ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי, ו/או חוות דעת משפטית. בכל מקרה יש להתייעץ עם עו"ד מוסמך על מנת לקבל ייעוץ המותאם לנסיבות המיוחדת ולנתוני המקרה הספציפי וכל מקרה יש לבחון לגופו. אין בכתבה זו כדי ליצור יחסי עו"ד-לקוח בין הקוראים לבין הכותב או המשרד. כמו כן, אין להסתמך על ייעוץ שהתקבל באמצעות האתר לצורך קבלת החלטות כלשהן, לרבות בנושאים מקצועיים, רפואיים, משפטיים, אישיים או כספיים. אין לראות באתר ייעוץ משפטי או מקצועי אחר.

כתב אישום נגד רוכב אופנוע בגין עקיפה משמאל לקו הפרדה רצוף בוטל

בשנת 2010 רכב גבי על האופנוע שלו באיילון דרום ליד בית החולים וולפסון. גבי רכב בנתיב השמאלי והבחין באמבולנס מאחוריו, שהדליק סירנה ואורות מהבהבים. גבי מילא את חובתו וסטה לשול השמאלי על מנת לפנות את הדרך לאמבולנס. כשסטה לשמאל עצר אותו שוטר, שטען שהוא רכב על השוליים השמאליים של הכביש, ונתן בידו דוח הזמנה לדין בגין עבירה של עקיפת רכב משמאל לקו הפרדה רצוף, עבירה על תקנה 47(ה)(5) לתקנות התעבורה.

גבי פנה אלינו על מנת לקבל יצוג משפטי. בדקנו את התיק. בנסיבות הדו"ח כתב השוטר "ראיתי את האופנוע הנ"ל מגיע לעברי משמאל לקו הפרדה רצוף מסומן היטב… הגיע אלי תוך כדי שאני מסמן לו לעצור… מאחוריו נסע אמבולנס". בדברי הנהג כתב השוטר את הדברים שאמר לו גבי: "אני פניתי את הדרך לרכב חירום והצלה".

תקנה 93 לתקנות התעבורה קובעת:
היה רכב הבטחון מתקרב, ינהגו עוברי הדרך שבה הוא עובר או עומד לעבור לפי הוראות אלה:
א. נוהגי רכב ומוליכי בעלי חיים – יתנו זכות קדימה לרכב הבטחון ויטו מיד את כלי רכבם או את בעל החיים למקום קרוב ככל האפשר לשפת הכביש הימנית ורחוק מצומת ויעצרו שם עד שרכב הבטחון יעבור
.

נכון שהחובה של גבי היתה לעצור קרוב ככל האפשר לשפת הכביש הימנית, אולם במקרה זה לא יכול היה לסטות ימינה כי מימינו היו כלי רכב שנעו במהירות, והאמבולנס נע בנתיב השמאלי מאחוריו, אז גבי נאלץ לסטות שמאלה. בכל מקרה, לא ברור מדוע בחר השוטר להאשים את גבי בעקיפה משמאל לקו הפרדה רצוף. לכל היותר "אשם" גבי בנסיעה על השול.

בדיון בבית המשפט לתעבורה הצגתי בפני השופט את הדברים שכתב השוטר, שאישר שאחרי הנהג נסע אמבולנס, ודברי הנהג שאומר שפינה את הדרך לרכב הצלה. השופט הורה לנו לתביעה לשבת ולהידבר והתיק נקבע לתזכורת צדדים. בפגישה מול התביעות הצגתי את טענותיו של גבי והדברים שכתב השוטר ולבסוף החליטה המשטרה לבטל את כתב האישום כנגד גבי.

(תת"ע 418-03-11)

—————————————–

החומרים באתר הינם לידע כללי בלבד. אין לראות באמור לעיל משום ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי, ו/או חוות דעת משפטית. בכל מקרה יש להתייעץ עם עו"ד מוסמך על מנת לקבל ייעוץ המותאם לנסיבות המיוחדת ולנתוני המקרה הספציפי וכל מקרה יש לבחון לגופו. אין בכתבה זו כדי ליצור יחסי עו"ד-לקוח בין הקוראים לבין הכותב או המשרד. כמו כן, אין להסתמך על ייעוץ שהתקבל באמצעות האתר לצורך קבלת החלטות כלשהן, לרבות בנושאים מקצועיים, רפואיים, משפטיים, אישיים או כספיים. אין לראות באתר ייעוץ משפטי או מקצועי אחר.

האם מותר לעשות שימוש במירס בזמן הנהיגה?

החלטתי לכתוב את הרשומה הזו בעקבות שאלה שהפנה אלי אחד הגולשים, נהג הסעות, שעושה שימוש לאורך היום במכשיר המירס ומקבל דוחות משוטרים על שימוש בטלפון נייד בזמן הנהיגה. החוק מבחין בין טלפון נייד, שבו ניתן לעשות שימוש בזמן הנהיגה רק באמצעות דיבורית, לבין שימוש במכשיר קשר, שמותר להחזיק ביד בזמן הנהיגה. הבעיה היא, שמכשיר המירס הוא מכשיר דו-שימושי: הוא יכול לשמש כטלפון וגם יכול לשמש במצב "ווקי-טוקי" לשיחות חד כיווניות בין משתמשים. רוב משתמשי המירס הם נהגים מקצועיים – נהגי אוטובוס, משאיות ורכבי הסעה, שעושים שימוש במירס במצב "ווקי-טוקי" בזמן הנהיגה. נשאלת השאלה האם מכשיר המירס נחשב מכשיר קשר, ולכן מותר לעשות שימוש בו בנהיגה במצב ווקי-טוקי ללא דיבורית, או שהוא נחשב טלפון נייד, ולכן אסור בשימוש ללא דיבורית.

תקנה 28 לתקנות התעבורה קובעת:
(א)  נוהג רכב חייב להחזיק בידיו את ההגה או הכידון כל עוד הרכב בתנועה; אולם רשאי הוא להסיר יד אחת מן ההגה או הכידון אם עליו לעשות בה דבר להבטחת פעולתו התקינה של הרכב או לקיום כללי התנועה.

(ב)  (1)   בעת שהרכב בתנועה, הנוהג ברכב –
(א)   לא יאחז בטלפון קבוע או נייד, ולא ישתמש בהם ברכב אלא באמצעות דיבורית;
(ב)   לא ישלח או יקרא מסרון (s.m.s);
(2)   בתקנת משנה זו –
"דיבורית" – התקן המאפשר שימוש בטלפון בלא אחיזה בו ובלבד שאם ההתקן מצוי בטלפון, הטלפון יונח ברכב באופן יציב המונע את נפילתו;
"טלפון" – מכשיר המיועד לתקשורת אשר קיימים בו לחצנים לחיוג.

עוד על עבירת שימוש בטלפון נייד בזמן הנהיגה כאן

בעבר חברת מירס שיווקה מכשירים ניידים עם דיבורית, שכללה לחצן ווקי-טוקי שהותקן על ידית ההילוכים או על ההגה, והנהג יכול היה לעשות שימוש בדיבורית ללא הורדת הידיים מההגה. כיום הופסק שיווק המכשירים עם הדיבוריות, והנהג חייב להחזיק את הטלפון ביד על מנת ללחוץ על לחצן הדיבור בעת הנהיגה, מה שהופך את המעשה לעבירה לפי תקנות התעבורה. יודגש כי הקנס על שימוש בטלפון נייד בנהיגה עומד היום על 1000 ש"ח, וכנגד הנהג נרשמות 4 נקודות במשרד התחבורה בגין העבירה.

בשנת 2001 ניתן פסק דין בבית המשפט לתעבורה בירושלים בתיק 4933/00 מדינת ישראל נ' מוסטפה דבש. כתב האישום ייחס לנאשם עבירה של שימוש בטלפון נייד בזמן הנהיגה. במקרה זה היה מדובר במכשיר "מירס", והנהג טען שעשה שימוש במכשיר במצב "ווקי-טוקי" ולכן אין במעשה עבירה. בית המשפט לתעבורה זיכה את הנהג מהעבירה שיוחסה לו בכתב האישום, וזיכה נאשמים נוספים שהמתינו להכרעה בנושא. בפסק הדין כתב כב' השופט אביטל חן:

"אין לערוך הבחנה בין מכשיר קשר שהינו רק מכשיר קשר לבין מכשיר קשר היכול לשמש כמכשיר טלפון. מכשיר מירס בכשירותו כמכשיר קשר הינו מכשיר קשר לכל דבר וענין. שיחה במכשיר קשר אינה מהווה עבירה לפי הוראות תקנה 28(ב) לתקנות התעבורה".

השופט העיר שיכול להיות שהיה מקום להרשיע את הנהג בעבירה של אי החזקת הגה בשתי ידיים לפי תקנה 28(א), אולם הוא נמנע מלעשות זאת מטעמי מדיניות משפטית. פסיקות דומות לפסיקה זו ניתנו על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' השופט עודד מודריק) בע"פ 71434/02 ו 4189/98. בית המשפט המחוזי בתל אביב קבע שהאיסור הקבוע בתקנה 28(ב) אינו כולל שימוש במכשיר מירס כמכשיר קשר.

השאלה חזרה ועלתה לפני בית המשפט העליון. ברע"פ 7593/07 פלוני נ' התובע הצבאי הראשי נדון עניינו של נהג ברכב צבאי, ששוחח במהלך הנהיגה במכשיר "מירס", אותו אחז בידו. החייל הורשע בבית הדין הצבאי לערעורים, ובית המשפט העליון, מפי כב' הנשיאה דורית בייניש, אישר את פסיקת בית הדין הצבאי לערעורים, וקבע כי יש לראות את מכשיר המירס כ"טלפון נייד" לפי הגדרתו בתקנה 28, ולכן השימוש בו אסור בזמן הנהיגה ללא דיבורית. בית המשפט העליון נימק את הפסיקה בכך שהפרשנות התכליתית של תקנה 28 מחייבת איסור של החזקת טלפון ביד בזמן הנהיגה.

מאז 2008, עת נתן בית המשפט העליון את הפסיקה האחרונה והמחייבת בשאלה זו, מרשיעים בתי המשפט לתעבורה נהגים שעשו שימוש במכשיר המירס כמכשיר קשר ("ווקי-טוקי") ואחזו את המכשיר ביד בזמן הנהיגה. כאמור, נהגים אלה הם בעיקר נהגים מקצועיים, קשי יום, שעושים שימוש במירס לצורך עבודתם. המעסיקים לא תמיד מודעים לעובדה כי השימוש הזה אסור בנהיגה ולא תמיד מיידעים את הנהג בדבר האיסור. פעמים רבות נהגים אלה מגיעים לבתי משפט עם דוחות על שימוש במירס ומקבלים עונשים כבדים יותר מהקנס המקורי, הכוללים כפל קנס, פסילה על תנאי ואפילו פסילת רשיון בפועל. לכן אנו מייעצים למי שמחזיק במכשיר מירס לא לעשות שימוש במירס בזמן הנהיגה ללא דיבורית.

בנוסף, אנו פונים לחברת "מירס" לנסות למצוא פתרון טכנולוגי לטלפונים החדשים, שיאפשר שימוש במכשיר במצב ווקי-טוקי מבלי להסיר את הידיים מההגה או לפחות להזהיר את המשתמשים על כך ששימוש כזה מהווה עבירה.

—————————————

 

החומרים באתר הינם לידע כללי בלבד. אין לראות באמור לעיל משום ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי, ו/או חוות דעת משפטית. בכל מקרה יש להתייעץ עם עו"ד מוסמך על מנת לקבל ייעוץ המותאם לנסיבות המיוחדת ולנתוני המקרה הספציפי וכל מקרה יש לבחון לגופו. אין בכתבה זו כדי ליצור יחסי עו"ד-לקוח בין הקוראים לבין הכותב או המשרד. כמו כן, אין להסתמך על ייעוץ שהתקבל באמצעות האתר לצורך קבלת החלטות כלשהן, לרבות בנושאים מקצועיים, רפואיים, משפטיים, אישיים או כספיים. אין לראות באתר ייעוץ משפטי או מקצועי אחר.