פורסם במקור ב-Ynet

ביוני 2013 עצר בוחן של משרד התחבורה רכב לבדיקה, שבתומה נמסרה לנהג הודעת איסור שימוש ברכב לפי תקנה 308 לתקנות התעבורה. הסיבה להודעה הייתה התקנת "מגינים פריקים" על חלונות הרכב, שהינם מגני רוח מפלסטיק המותקנים על גבי רכב. בנוסף, התבקש הנהג על-ידי הבוחן לגרור את רכבו למוסך ולתקן את כל הליקויים שנמצאו בו. הנהג, שנפגע מן העונש שהוטל עליו, הגיש ערר על החלטת הבוחן לביהמ"ש לתעבורה באשקלון.

בבקשתו, הנהג הציג תצלומים של הרכב וטען כי לא היה מקום לאסור עליו את השימוש בו, משום שמדובר במגינים הניתנים לפירוק ואין איסור חוקי לנוע איתם.

ביהמ"ש לתעבורה: החלטת הבוחן חסרת סמכות

רגע לפני שביהמ"ש נתן את החלטתו, העלה נציג המשטרה טענה לפיה לבית המשפט לתעבורה כלל אין סמכות לדון בתביעה. לדבריו, החלטת בוחן משרד התחבורה היא החלטה מנהלית, אשר ניתנת לתקיפה רק על-ידי הגשת עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים.

השופטת רבקה בן יששכר דחתה את טענת המשטרה, וקבלה על כך שהועלתה בסוף ההליך המשפטי ולא בתחילתו. לפיכך קיבלה את טענת הנהג וקבעה שהחלטת הבוחן ניתנה בחוסר סמכות.

המדינה סירבה לקבל את קביעת השופטת, והגישה ערר לביהמ"ש המחוזי בבאר-שבע. זאת בטענה כי לביהמ"ש לתעבורה לא הייתה סמכות להחליט את שהחליט. המדינה ביקשה גם לפתוח מחדש את נימוקי ההחלטה.

המחוזי: ביהמ"ש לתעבורה חסר סמכות

השופט אלון אינפלד קיבל את הערר, וקבע כי לביהמ"ש לתעבורה כלל לא היתה הסמכות לדון בבקשה. השופט הבדיל בין שני סוגי החלטות בדבר איסור שימוש ברכב: הראשונה, הודעת איסור שימוש ברכב שניתנת על-ידי קצין משטרה, כלי לענישה מנהלית כלפי בעל רכב ששימש לביצוע עבירה חמורה. השנייה, הודעת איסור שימוש ברכב שניתנת על-ידי שוטר או בוחן, שהינה כלי מנהלי למניעת שימוש ברכב לקוי.

במקרה האחרון, השגה על החלטת הבוחן צריכה להיות באמצעות עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים, ולא באמצעות פניה לבית המשפט לתעבורה. משכך, השופט ביטל את החלטת ביהמ"ש לתעבורה, אך זאת מבלי להביע עמדה באשר לחוקיות התקנת המיגונים הפריקים על הרכב.

להחלטה משמעות רבה, שכן לאחר שהוחלט כי החלטת בית המשפט לתעבורה ניתנה בחוסר סמכות, קביעתו של בוחן התנועה עומדת בעינה. כלומר על הרכב חל איסור תנועה כל עוד לא יתוקנו הליקויים, וימצא שהוא תקין במבחן רישוי ("טסט"). לא נפסקו הוצאות.

פרשנות: חשוב לדעת מהן סמכויות הבוחן

מדובר בהחלטה נכונה ומנומקת היטב. על הנהג היה לתקן את הליקויים או להגיש עתירה מנהלית.

בשולי הדברים יש לציין כי לא ברור מדוע במקרה זה החליט הבוחן לתת הודעת איסור שימוש ברכב על התקנת מגינים פריקים, שאינם חלק ממרכב הרכב ולכן התקנתם אינה מהווה עבירה.

תקנות התעבורה קובעות כי על הרכב ואביזריו להיות תקינים בכל עת, כך שאין בהם כדי לגרום לרעש, הפרעה, נזק או סכנה לאדם או לרכוש.

לעיתים רבות, אנו נתקלים במקרים בהם נהגים עורכים שינויים ברכב – ניסור הגג, הורדת חלקים מהמרכב, שימוש בגלגלים ללא תקן וכדומה. למען בטחון הציבור ואכיפת התקנות, הוקנתה סמכות לבוחן של רשות הרישוי או לשוטר לעצור כלי רכב לבדיקה ובמידה ויקבע כי הרכב מסוכן או שהותקנו עליו אביזרים בלתי חוקיים. כמו כן, בסמכות הבוחן לאסור את השימוש ברכב עד לתיקון הליקויים.

לעיון בפסק הדין

 

החומרים באתר הינם לידע כללי בלבד. אין לראות באמור לעיל משום ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי, ו/או חוות דעת משפטית. בכל מקרה יש להתייעץ עם עו"ד מוסמך על מנת לקבל ייעוץ המותאם לנסיבות המיוחדת ולנתוני המקרה הספציפי וכל מקרה יש לבחון לגופו. אין בכתבה זו כדי ליצור יחסי עו"ד-לקוח בין הקוראים לבין הכותב או המשרד. כמו כן, אין להסתמך על ייעוץ שהתקבל באמצעות האתר לצורך קבלת החלטות כלשהן, לרבות בנושאים מקצועיים, רפואיים, משפטיים, אישיים או כספיים. אין לראות באתר ייעוץ משפטי או מקצועי אחר.

פוסט מאת עו"ד דרור כהנוביץ'.

כתבנו כאן בעבר כנגד פרוייקט מצלמות המהירות, המוצבות ברובן בכבישים בין עירוניים, ואוכפות עבירות של נהיגה במהירות מעל למותר. לדעתנו, הצבת מצלמות לאכיפת עבירת מהירות בכבישים בין עירוניים לא תשיג את המטרה של הפחתה בתאונות הדרכים. אין טעם באכיפה של עבירת מהירות בדרך בין עירונית רחבה וסלולה היטב. אין משמעות רבה לעובדה שנהג נוהג במהירות של 120 קמ"ש בכביש 4 או בכביש 2, בדרך ישרה ורחבה עם שניים או שלושה נתיבים לכל כיוון. זה לא מסוכן יותר מנהיגה במהירות של 90 קמ"ש באותה דרך.

מתי מהירות מופרזת תהיה מסוכנת?

בחנו היטב את התמונה הבאה:

השתתפתי בהדרכת נהיגה של חברת "מסלולים", בהדרכתו של און יעקובסון. במהלך יום ההדרכה, ערכנו ניסוי מרחק בלימה.

שימו לב לתוצאות של ניסוי הבלימה. הרכב האיץ בכל פעם למהירות שונה, וכשהגיע לאבן הראשונה, המסומנת "נקודת הבלימה", הנהג בלם בצורה החזקה ביותר תוך הפעלת מערכת ה-ABS. במהירות של 50 קמ"ש מדדנו מרחק בלימה של כ-9 צעדים.

כשהגברנו את המהירות ל-70 קמ"ש וביצענו את אותו ניסוי בלימה, מרחק הבלימה הכפיל את עצמו ל-18 צעדים, מרחק כפול למעשה.

מדוע זה קורה? מדוע כשהעלנו את המהירות ב-20 קמ"שׁ בסך הכל, מרחק הבלימה הוכפל? התשובה טמונה אי שם בשיעורי הפיסיקה של בית הספר התיכון. גוף נע ניחן באנרגיה קינטית, שניתן לחשב אותה באמצעות הנוסחה הבאה (מתוך ויקיפדיה):

עבור גוף נקודתי שמסתו ומהירותו , האנרגיה הקינטית היא:

כלומר, האנרגיה הקינטית עומדת ביחס ישר למסה וביחס ריבועי למהירותו. מסת הרכב נשארת קבועה, אולם הגדלת המהירות מגדילה את האנרגיה הקינטית של הרכב בריבוע. לכן תוספת של 20 קמ"ש, המהווה תוספת של 40% למהירות, הכפילה את האנרגיה הקינטית של הרכב, ולכן נדרש לו מרחק כפול על מנת לבלום ולהגיע למצב עמידה.

הנהיגה בדרך עירונית מחייבת את הנהג להגיב לאירועים והפתעות רבים – הולכי רגל, צמתים, רמזורים, מעברי חציה, כלי רכב אחרים, מכשולים ועוד. כעת דמיינו בקו תשעת הצעדים את הולך הרגל שלנו, שהתפרץ לכביש, והנהג המופתע בולם בחוזקה. במידה והנהג נוהג במהירות של 50 קמ"ש, הרכב יעצר ממש לפניו והולך הרגל לא יפגע. במידה והרכב נע במהירות של 70 קמ"ש, הרכב יפגע בהולך הרגל וימשיך לנוע עוד כ-9 צעדים. באיזו מהירות יפגע הרכב בהולך הרגל? הרי קבענו שלרכב נדרשים תשעה צעדים כדי לבלום ממהירות של 50 קמ"ש, ולכן הרכב ימשיך ינוע במהירות של כ-50 קמ"ש בנקודת הפגיעה בהולך הרגל, כי נותרו לו עוד כ-9 צעדים לבלום ולהיעצר. המשמעות של פגיעה בהולך רגל במהירות של 50 קמ"ש היא פגיעה קשה עד קטלנית. הולך הרגל יפגע ברגליו מפגוש הרכב, פלג הגוף העליון יוטח במכסה המנוע, ראשו יפגע בשמשה הקדמית וינפץ אותה.

לכן השמירה על המהירות החוקית היא קריטית בעיקר בדרכים עירוניות, כשהסיכוי שהנהג יופתע על ידי הולך רגל או רכב אחר ויאלץ לבצע בלימת חירום, הוא גדול. באזורים מועדים לפורענות, כמו ליד בתי ספר, ליד תחנות אוטובוס ומעברי חציה, על הנהג להתאים את מהירות הנסיעה ולהאט עוד מתחת למהירות החוקית על מנת לצפות מצבים שעלולים להפתיע אותו.
זכרו, תוספת של 20 קמ"ש למהירות הכפילה את מרחק הבלימה. זה ההבדל בין כמעט תאונה לתאונה עם תוצאות קשות או קטלניות.

———————————–

החומרים באתר הינם לידע כללי בלבד. אין לראות באמור לעיל משום ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי, ו/או חוות דעת משפטית. בכל מקרה יש להתייעץ עם עו"ד מוסמך על מנת לקבל ייעוץ המותאם לנסיבות המיוחדת ולנתוני המקרה הספציפי וכל מקרה יש לבחון לגופו. אין בכתבה זו כדי ליצור יחסי עו"ד-לקוח בין הקוראים לבין הכותב או המשרד. כמו כן, אין להסתמך על ייעוץ שהתקבל באמצעות האתר לצורך קבלת החלטות כלשהן, לרבות בנושאים מקצועיים, רפואיים, משפטיים, אישיים או כספיים. אין לראות באתר ייעוץ משפטי או מקצועי אחר.

פורסם במקור באתר פסק דין

באחד הלילות בשנת 2012 נהג גיא ברכב ברחוב מנחם בגין בתל אביב. הוא ניסה למצוא את דרכו באמצעות אפליקציית "וייז" שהיתה מותקנת בטלפון הנייד שלו. הוא לא היה בטוח אם הוא צריך להצמד ימינה או שמאלה כדי להמשיך ולכן עבר מהנתיב הימני לשמאלי, וכשהבין שטעה חזר לנתיב הימני. רכב משטרה ובו שני שוטרים מתנדבים, שנסע אחריו סימן לו לעצור. גיא טען בפני השוטר שהוא הסתכל על ה"וייז" ולא היה בטוח אם לנסוע ימינה או שמאלה ולכן עבר נתיבים. כנגד גיא נרשם דוח בגין נהיגה בחוסר זהירות, עבירה על תקנה 21(ג) לתקנות התעבורה, קנס בסך 500 ₪ ו-6 נקודות.

 גיא פנה אלינו על מנת לקבל יצוג משפטי. בבית המשפט לתעבורה בתל אביב כפרנו באשמה בשמו של גיא. לטענתנו, גיא לא "זיגזג" בכביש, כמו שטען השוטר שנסע אחריו, אלא החליף נתיבים בצורה בטוחה.  העובדה שהשוטר מציין בדו"ח שלו שהכביש היה ריק ממכוניות בשעה 02:20 בלילה, שלא היו מכוניות לפניו או מאחוריו, חיזקה את טענתו של גיא שלא עבר עבירה.

 לדיון ההוכחות התייצב השוטר שערך את הדו"ח. הוא העיד שלא הוא נהג ברכב המשטרתי, אלא שוטר אחר, שלא ראה את העבירה. שאלתי אותו על דוכן העדים מדוע לא כתב בדו"ח שלו שהיה עמו שוטר נוסף, שלא כתב דבר על האירוע, וכיצד זה שהשוטר, שנהג ברכב מאחורי רכב הנאשם, לא הצליח עבירה של זגזוג בכביש ריק מכלי רכב. בנוסף ביקשתי מהשוטר להסביר כיצד הוא כותב "עקפתי את הרכב", כשהוא למעשה לא נהג ברכב. השוטר גמגם והסביר שהוא הורה לשוטר שנהג בניידת לעקוף את הרכב של הנאשם וכרז לו לעצור.

הקשיתי על השוטר ושאלתי אותו: "למה לא כתבת שהוא לא אותת? אני אומרת לך שהטענה שלו שהוא עבר מנתיב לנתיב עם איתות, לאחר שהוא בדק שאין כל כלי רכב, תראה לי איפה כתבת שהוא עבר נתיב מנתיב בזגזוג בלי איתות?", והוא ענה בפשטות: "לא". המשכתי להקשות עליו: היה איתך עוד שוטר, אתה גם לא כתבת מה הפעולה של הנהג עשתה לכם, כניידת, הפריעה לכם, גרמה לכם לבלום או להאט, לא היה כזה דבר? לא כתבת את זה?". השוטר נאלץ להודות שלנהיגה של הנאשם לא היתה השפעה על הניידת שנסעה מאחוריו.

 בשלב זה, לאור מה שהעיד השוטר, פנתה כבוד השופטת שרית קריספין אל התובע המשטרתי והציעה לו שהתביעה תבטל את כתב האישום. התובע יצא להתייעצות וחזר והודיע שהתביעה מבקשת לבטל את האישום כנגד גיא.

 פעמים רבות אנו נתקלים בדו"חות שנכתבו על ידי מתנדבים בצורה רשלנית, ופעמים רבות על מקרים שלא היו צריכים להסתיים בדו"ח. במידה והמתנדב סבור שנהג נוהג בחוסר זהירות, הוא יכול להורות לו לעצור, להסביר לו את מעשיו ולהזהיר אותו. לא כל מפגש בין שוטר לאזרח חייב להסתיים בדו"ח.

(תת"ע 2163-03-13)

———————————-

החומרים באתר הינם לידע כללי בלבד. אין לראות באמור לעיל משום ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי, ו/או חוות דעת משפטית. בכל מקרה יש להתייעץ עם עו"ד מוסמך על מנת לקבל ייעוץ המותאם לנסיבות המיוחדת ולנתוני המקרה הספציפי וכל מקרה יש לבחון לגופו. אין בכתבה זו כדי ליצור יחסי עו"ד-לקוח בין הקוראים לבין הכותב או המשרד. כמו כן, אין להסתמך על ייעוץ שהתקבל באמצעות האתר לצורך קבלת החלטות כלשהן, לרבות בנושאים מקצועיים, רפואיים, משפטיים, אישיים או כספיים. אין לראות באתר ייעוץ משפטי או מקצועי אחר.