פרוייקט מצלמות המהירות החדש – האם זו הדרך הנכונה למנוע תאונות דרכים?

בעקבות ראיון שנתתי לתכנית "ערב חדש" ב-22.1.12:

משרד התחבורה ומשטרת ישראל הכריזו על הפעלת פרוייקט מצלמות המהירות החדש, המכונה "פרוייקט א-3", במסגרתו יוצבו בכבישי ישראל מאות מצלמות מסוג "גאטסו", שיחליפו את מצלמות המולטנובה הישנות. חלק מהמצלמות יוצבו בצמתים, במטרה לאכוף עבירה של כניסה לצומת באור אדום ונסיעה במהירות מעל למותר בחוק, וחלק יוצבו בצידי הדרכים ויאכפו נהיגה במהירות מעל למותר. מצלמות הרמזור מסוגלות גם לאכוף גם נהיגה במהירות מופרזת. לפי הפרסומים, יכוונו המצלמות החדשות לרף אכיפה נמוך יחסית, כ-5 עד 10 קמ"ש מעל למותר, בהשוואה למצלמות הישנות. מצלמת הגאטסו פועלת באמצאות שני פסי דריכה, המותקנים בכביש, ולא באמצעות קרניים אלקטרוניות, מה שמקשה על גילוי המצלמות באמצעות גלאי רדאר או גלאי לייזר, המותקן במכונית. באמצעות לחצני הדריכה, מסוגלת המצלמה לצלם בו זמנית כלי רכב הנוסעים במקביל בנתיבים שונים, ולקבוע מי מהם נסע במהירות מופרזת. חלק מן המצלמות מותקנות בניידות סמויות, החונות בשולי הדרך ומחוברות לקופסת שליטה ולפסי הדריכה בכביש.

המצלמות הישנות, מסוג "מולטנובה" היו מצלמות פילם, שפעלו באמצעות שתי קרניים אלקטרוניות, שחייבו ביקור של טכנאי במקום, הוצאת סרט הצילום והעברתו לפיתוח לפני משלוח הדוחות לנהגים, תהליך שארך חודשים רבים, ובמידה וסרט הצילום נגמר במצלמה, היא היתה מפסיקה לצלם. בנוסף, המצלמות הישנות היו מכוונות לאכיפת מהירות גבוהה יחסית (רף אכיפה של 129 קמ"ש במקום 90, לדוגמה), על מנת שלא לגמור את סרט הצילום מהר מדי. במידה ושני כלי רכב נסעו במקביל בשני נתיבים שונים, לא היה ניתן להפיק דו"ח כי לא היה ניתן לקבוע מי מכלי הרכב שצולמו עבר את העבירה.

המצלמות החדשות הן דיגיטליות, מחוברות למוקד שליטה, שמקבל את התמונה מיד לאחר הצילום. מפעילת פרוייקט המצלמות, חברת "מל"מ-תים", טוענת כי ביכולתה להפיק דו"ח ולשלוח אותו לבעל הרכב תוך 96 שעות מביצוע העבירה.

משטרת ישראל והרשות הלאומית לבטיחות בדרכים סומכים את ידיהם על הפרוייקט וטוענים כי הוא יסייע להפחתת שיעור ההרוגים בתאונות הדרכים. לטענתם, אכיפת עבירות המהירות תביא לירידה חדה במהירות הנסיעה ותתרום להפחתה בתאונות, בעיקר בתאונות הקטלניות. נשאלת השאלה האם מאות מליוני השקלים שהושקעו בפרוייקט השאפתני והיקר אכן יביאו את התוצאה המקווה.

הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים טוענת כי מהירות היא הגורם העיקרי לתאונות הדרכים. לטענת הרשות והמשטרה, המהירות המופרזת גורמת ל-60% מהתאונות.  Cבדיקה מעמיקה יותר של הנתונים שמציגה המשטרה מראה כי מישהו החליט לכופף קצת את הסטטיסטיקה על מנת להצדיק את פרוייקט הצבת המצלמות. הנתון של מהירות כגורם ל-60% מהתאונות מבוסס על מחקר שמראה ש-60% מהמורשעים בתאונות דרכים קטלניות, נמצא אצלם הרשעה בגין מהירות מופרזת בעברם, לא מהירות כגורם לתאונה.

אם בודקים את נתוני המשטרה בשנת 2009, עולה שרק 7 נהגים מתוך 516, שהיו מעורבים בתאונות קטלניות ב-2009, נהגו במהירות מעל למותר בחוק. אם נחשב זאת באחוזים, נמצא שמהירות מופרזת לפי החוק מהווה גורם ל-2% בלבד מהתאונות הקטלניות. לפי נתוני המשטרה ב-2009, הגורמים העיקריים לתאונות הדרכים בישראל היו סטיה מנתיב (9.3%), מהירות ביחס לנסיבות (5.4%) ואי מתן זכות קדימה להולך רגל במעבר חציה (5.3%). רוב העבירות האלה כלל לא נאכפות בשגרה על ידי משטרת ישראל.

צריך להפריד בין שני מושגים: מהירות מופרזת לפי החוק ומהירות מופרזת ביחס לנסיבות או לתנאי הדרך. מהירות מופרזת לפי החוק היא עבירה שלא נמצא קשר ישיר בינה לבין תאונות הדרכים. כל מי שנוהג בכבישים המהירים בישראל יכול לראות שמהירות הנסיעה הממוצעת או מהירות השיוט בכבישים אלה עולה פעמים רבות על המותר בחוק. מהירות מופרזת בתנאי הדרך היא עבירה שונה, שכמעט שאינה נאכפת על ידי המשטרה, ומשמשת רק לקביעת גורם התאונה בדיעבד, כאין ראיות אחרות לקבוע מהירות מופרזת לפי החוק. צריך להדגיש – נהג יכול לגרום לתאונה קטלנית גם במהירות של 40 קמ"ש בדרך עירונית, אולם במידה ולא תגרם תאונה, המשטרה כלל לא תבדוק האם נהיגתו היתה במהירות מופרזת לתנאי הדרך. יתרה מכך, מצלמות המהירות לא  מסוגלות לאכוף עבירה של מהירות מופרזת ביחס לנסיבות.

שאלה נוספת שצריכה להשאל היא האם העלות של הפרוייקט, המוערכת בחצי מיליארד ש"ח לאורך 10 שנים, לפי הפרסומים בעיתונות, מוצדקת לאור העובדה שלא ברור האם הפרוייקט יסייע להפחתת שיעור תאונות הדרכים. הרי בסכום האדיר הזה היה ניתן לממן תשתית סלחנית לנהג, שתכלול גדרות הפרדה, הפרדה מפלסית בין כבישים למסילות רכבת, מחלפים ומעגלי תנועה בערים. הדוגמאות שפורטו כאן הוכחו מחקרית כגורמים לאפס תאונות קטלניות במקומות שהוצבו. לדוגמה, בקטע הדרומי של כביש 90, מאילת צפונה, הופרדו שני הנתיבים בגדר בטיחות למשך 50 ק"מ. בקטע זה לא נרשמו מאז תאונות קטלניות. בשנת 1988 נהרג ח"כ מיכה רייסר וח"כ דליה איציק נפצעה קשה בתאונה בכביש מס' 1, שנגרמה עקב סטיה מנתיב הנסיעה שגרמה להתנגשות חזיתית. התאונה היוותה גורם מדרבן לרשויות לקדם את נושא גדר ההפרדה בין הנתיבים, ומאז שנבנתה הגדר לא נרשמו בכביש 1 תאונות חזיתיות. בניה של מעגלי תנועה בצמתים הוכחה מחקרית כמפחיתה את שיעור התאונות בצומת ב-57%.

בנוסף, בסכומים האדירים שהושקעו במצלמות היה ניתן לממן קניה של ניידות משטרה ולהוסיף מאות תקנים של שוטרים למשטרת התנועה. המצוקה התקציבית במשטרה כיום כל כך קשה, שבסופי שבוע רוב פעילות האכיפה של משטרת ישראל בדרכים מתבססת על פעילות של מתנדבים. תוספת של ניידות ושוטרים, שהיתה מגבירה את נוכחות המשטרה בכבישים, היתה תורמת תרומה גדולה יותר להרתעת הנהגים.

שיקול נוסף נגד הצבת מצלמות המהירות קשור גם הוא בהרתעה, והוא השיקול של גמול מיידי לנהג העבריין. כשהאכיפה נעשית על ידי שוטר, באמצעות ממל"ז או דבורה, הנהג נעצר על ידי השוטר במקום, נרשם לו דו"ח, ובמקרה של מהירות גבוהה הוא מוזמן לשימוע בפני קצין משטרה, שבסמכותו לפסול את רשיון הנהיגה ל-30 יום לפני המשפט. מצלמת מהירות מצלמת את הרכב, לא את הנהג, והדו"ח מופק לבעל הרכב. רוב כלי הרכב החדשים שעלו על כבישי ישראל בשנים האחרונות הם רכבי ליסינג וכלי רכב הרשומים על שם חברה או תאגיד אחר. המשמעות היא שרוב כלי הרכב אינם רשומים על שם מי שמחזיק בהם בפועל. במקרה כזה, הדו"ח נשלח לחברה, ורק במידה והנהג מעוניין להסב את הדו"ח על שמו, נשלחת הודעת הסבה למשטרה, שמסבה את הדו"ח על שם מי שנהג ברכב. הנהג יכול גם להסב את הדו"ח על שם מישהו אחר מטעמו, בדרך כלל בן משפחה או חבר, שיקח על עצמו את העבירה, ועל ידי כך להתחמק מרישום ההרשעה על שמו ורישום הנקודות במשרד הרישוי. אין כאן אפקט הרתעתי של עצירת הרכב, בדיקת הנהג ופסילה מנהלית.

ענין נוסף הוא המקומות שבהם יוצבו המצלמות. לפי הרשימה שפורסמה עד כה, הוצבו המצלמות בכבישים המהירים, כאלה שיש בהם גדר הפרדה בין המסלולים, שבהם הנסיעה בטוחה יחסית ולכן מהירות הנסיעה גבוהה יותר. המצלמות הוצבו בקטעים ישרים, שבהם שיעור התאונות הוא קטן יחסית ומהירות הנסיעה גבוהה יחסית. חוסר המיתאם בין התאונות לבין מקום הצבת המצלמות מרמז כי השיקול היה להציב את המצלמות במקומות שבהם ניתן יהיה להפיק יותר דוחות, ולא במקומות שבהם רצוי להפחית את מהירות הנסיעה בגלל שיעור תאונות גבוה. האם מטרת הפרוייקט האמיתית הוא למלא את קופת האוצר במזומנים שיגיעו מהקנסות?

לפי הפירסומים בעיתונות, אמורות המצלמות החדשות להפיק אלפי דוחות תעבורה לנהגים מדי יום. בהנחה שרק חלק מהדוחות יהיו דוחות הזמנה לדין, מדובר על מאות כתבי אישום ביום, מה שיגביר את העומס על שופטי התעבורה, שכבר היום כורעים תחת נטל התיקים. בתי המשפט לתעבורה יסתמו מרוב כתבי אישום שיוגשו נגד נהגים. העומס יגרום לכך שמשפטים ידחו ויקבעו מועדים רחוקים מאוד לדיונים, ויותר מכך – במטרה להקל על העומס ילחצו השופטים על הצדדים להגיע להסדרי טיעון מקלים, מה שיפגע בהרתעת העבריינים.

עבירת המהירות נאכפת על ידי המשטרה באחוזים הולכים וגדלים בעיקר כי היא קלה יחסית לאכיפה על ידי מכשור אלקטרוני. קשה יותר, לדוגמה, להציב עשרות ניידות גלויות וסמויות בכביש הערבה שיאכפו עבירות של סטיה מנתיב נסיעה, אי שמירת מרחק ועקיפה מסוכנת. עולה עוד יותר לממן גדר הפרדה בין המסלולים לאורך כביש 90, שכאמור, תמנע את רוב התאונות הקשות בכביש. לכן לא נראה שפרוייקט המצלמות השאפתני יתרום להפחתה בשיעור תאונות הדרכים או יפחית את כמות ההרוגים בתאונות. נראה שמטרת הפרוייקט היא כלכלית, לאור העובדה כי משרד האוצר והמשרד לבטחון פנים צופים הכנסה לאוצר המדינה של כ-875 מליון ש"ח בשנה מהדוחות שירשמו. רף האכיפה של המצלמות, אותו המשטרה מסרבת לפרסם, ניתן לכוון ממרכז השליטה, כך שבמידה והמצלמות לא יעמדו ביעדים השנתיים יוכל מישהו במרכז הבקרה לכוון את המצלמות לאכיפת מהירות נמוכה יותר כדי להעלות את שיעור הקנסות.

לאחרונה גם פורסם נייר עמדה של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, המבוסס על מחקרים שנערכו בעולם, המצביע על עלייה בשיעור התאונות בצמתים בהם הוצבה מצלמת רמזור, כתוצאה מבלימות חירום. בנוסף נמצא כי מצלמות מוסוות לא הועילו להפחתת שיעור התאונות בקטעים בהם הן הוצבו.

————————————————-

 

החומרים באתר הינם לידע כללי בלבד. אין לראות באמור לעיל משום ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי, ו/או חוות דעת משפטית. בכל מקרה יש להתייעץ עם עו"ד מוסמך על מנת לקבל ייעוץ המותאם לנסיבות המיוחדת ולנתוני המקרה הספציפי וכל מקרה יש לבחון לגופו. אין בכתבה זו כדי ליצור יחסי עו"ד-לקוח בין הקוראים לבין הכותב או המשרד. כמו כן, אין להסתמך על ייעוץ שהתקבל באמצעות האתר לצורך קבלת החלטות כלשהן, לרבות בנושאים מקצועיים, רפואיים, משפטיים, אישיים או כספיים. אין לראות באתר ייעוץ משפטי או מקצועי אחר.

נהיגה עם רשיון זר בישראל – סקירה

עו"ד דרור כהנוביץ'

 

אני ישראלי לשעבר שחי בחו"ל. עזבתי את ישראל לפני מספר שנים ולא חידשתי את רשיון הנהיגה הישראלי שלי. יש לי רשיון תקף ממדינה אחרת. כעת הגעתי לחופשה בישראל. האם מותר לי לנהוג עם רשיון הנהיגה הזר שלי?

תקנה 567 לתקנות התעבורה קובעת:
567.  מי שאינו תושב ישראל ואינו תושב אזור כהגדרתו בתקנה 578 ובידו רישיון נהיגה זר בר תוקף, יראו אותו כבעל רישיון נהיגה בר תוקף בישראל בדרגה המקבילה לדרגת רישיון הנהיגה שלו, אם נתקיימו בו כל אלה:
(1) תנאי הגיל האמורים בתקנות 188 עד 190;
(1א) הוא אינו פסול מלקבל רשיון נהיגה בישראל, ואם יש לו רשיון נהיגה שניתן לפי סעיף 11 לפקודה – הוא אינו פסול מלהחזיק בו.
(2) אם הוא נוהג רכב כאמור –
(א) בתקנות 176 עד 181 – שהותו בישראל, מיום כניסתו האחרונה, אינה עולה על שנה, אלא אם כן הוא יצא מישראל במשך תקופה זו ליותר משלושה חודשים, באופן מצטבר;
(ב) בתקנות 182 עד 185 – שהותו בישראל, מיום כניסתו האחרונה, אינה עולה באופן מצטבר על שלושה חודשים.

(2) לעניין תקנה זו "כניסתו האחרונה" – כניסתו האחרונה לישראל שברצוף לפניה שהה מחוץ לישראל שלושה חודשים רצופים לפחות.

(תקנות 176 עד 181 מתייחסות לרשיון לרכב פרטי ולאופנוע – A ו-B, תקנות 182 – 185 מתייחסות לרכב כבד ורכב ציבורי).

מכאן שיש כמה תנאים מצטברים המאפשרים לישראלי שאינו תושב ישראל לנהוג בישראל עם רשיון זה:
1. יש לו רשיון זר תקף.
2. הוא לא נפסל מלהחזיק רשיון נהיגה בישראל.
3. שהותו בישראל, מיום כניסתו האחרונה, אינה עולה על שנה, אלא אם כן יצא מישראל במשך שלושה חודשים ברציפות בתוך תקופה של שנה, או במילים אחרות: מותר לנהג כזה לנהוג בישראל במשך שנה מיום כניסתו האחרונה עם הרשיון הזר. יציאה של 3 חודשים ברציפות מחוץ לגבולות ישראל מאפסת את התקופה שבה ניתן לנהוג לשנה נוספת.
4. נהג רכב כבד ורכב ציבורי – יכול לנהוג עם רשיון זר במשך 3 חודשים בלבד מיום כניסתו האחרונה לישראל.

חוברת ההוראות לשוטרי התנועה מפרטת תחת הפרק "אכיפה כנגד רשיון נהיגה זר":
1. שוטר העוצר נהג, שהינו תושב ישראל, תייר, או עולה חדש המציג רשיון נהיגה זר בתוקף, יבדוק בדרכונו את מועד כניסתו האחרונה לישראל.
א. אם במועד עצירת הרכב ע"י השוטר, טרם חלפה שנה מיום כניסתו האחרונה של הנהג לישראל – אין לדווח נגדו.
ב. אם חלפה יותר משנה, יש להתייחס לתאריך של חלוף שנה ביום כניסתו האחרונה כמועד פקיעת רשיון הנהיגה ולדווח בהתאם:
1. אם במועד הדו"ח הינו עד 6 חודשים מיום חלוף שנה ממועד כניסתו האחרונה – ברירת משפט.
2. אם מועד הדו"ח הוא מעל 6 חודשים מיום חלוף שנה ממועד כניסתו האחרונה – הזמנה לדין.

הבעיה היא שלמעשה שוטרים לא בודקים את הדרכון, ופעמים רבות בדרכון אין חותמות כניסה ויציאה. הם בודקים את מספר תעודת הזהות של הנהג, מוצאים שרשיונו הישראלי לא חודש במשך תקופה ארוכה ומוסרים בידו הזמנה לדין. השוטרים מעדיפים שבית המשפט יתמודד עם הטענות ויחליט האם יש כאן עבירה או לא.

אלינו למשרד מגיעים מדי פעם מקרים כאלה של ישראלים תושבי חוץ, שהגיעו לישראל לחופשה ונהגו עם הרשיון הזר שלהם. בבית המשפט אנו מציגים מסמכים על כך שמרכז חייו של הנאשם אינו בישראל, ופעמים רבות הדבר מביא לסגירת התיק. 

בתיק 21098/03 מדינת ישראל נ' אבי לוין (תעבורה תל אביב, פסק דיון מיום 22.12.03) זיכה כב' השופט איזקסון נאשם שהואשם בנהיגה עם רשיון נהיגה לא תקף. הנאשם טען שהוא תושב בריטניה המחזיק ברשיון נהיגה בריטי תקף, ולכן לא נדרש לרשיון נהיגה ישראלי. לפי רישומי רשות האוכלוסין, שהה הנאשם בישראל בשנה שקדמה לעבירה במשך 147 ימים במצטבר. בית המשפט זיכה את הנאשם וקבע כי למרות שהנאשם לא נכנס לגדר התנאים שנקבעו בתקנה 567 לתקנות התעבורה, יש מקום לראות ברשיון הנהיגה הזר שלו רשיון תקף. בהמשך פסק הדין ביקר בית המשפט את הרציונל מאחורי תקנה 567 וקבע אין מקום לתקנה כזו בספר החוקים בישראל כיום:

"תקנה 567 מקפלת בין שורותיה, התנכרות לרשיון נהיגה, המוצא ע"י מדינות העולם. רק בתנאים המפורטים בתקנה, יהא רשיון כזה תקף. איני יודע כיצד מתייחסות אומות העולם, ביחוד באירופה, באמריקה ובמדינות המפותחות, לרשיון נהיגה המוצא ע"י מדינת ישראל, או לרשיון נהיגה של המדינות שמניתי לעיל, בינן לבין עצמן. לטעמי אין זה אפילו חשוב […] המדינה צריכה לברך על בואם של יהודים הבאים ארצה ממקומות מושבות במדינות הים, לעיתים תכופות ושומרים על קשר רצוף עם מדינת ישראל […] מדוע ישראלים אלו בבואם ארצה מעת לעת, חייבים להסתובב עם שעון עצר, שיבטיח להם כי לא יחרגו מהמועדים הנקובים בתקנה 567??? מדוע שהממסד המופקד על התחבורה לא ישאף לאפשר לישראלים אלה לבוא ארצה ללא מגבלת זמן?
[…]
תמהני אם לעת הזאת, כאשר בתוך שעות אחדות יכול אדם לנוע מהכתא להתם, מכדור הארץ המערבי למזרחי ומהצפוני לדרומי כאשר אירועים מועברים באמצעי תקשורת לוויינים מקצה תבל לקצהו, בזמן אמת יש עוד מקום לתקנה מיושנת וגרוטסקית, המביאה בכנפיה אך לקלקול?" 

למרות זאת לא בוטלה התקנה והיא בתוקף גם כיום.

בעיה נוספת שעלולה להתעורר היא עניין הביטוח. במקרה של תאונה ברכב, חברת הביטוח מבקשת לראות רשיון תקף. במקרים רבים, אם ישראלי מציג בפני חברת הביטוח רשיון זר, החברה מסרבת לשלם את הפיצוי לנפגעים, בטענה שהנהג לא נהג עם רשיון תקף ולכן הביטוח לא תקף. גם כאן ידרש הליך משפטי אזרחי ארוך שבו יקבע בית המשפט האם יש רשיון בר תוקף או לא. בפסק הדין בענין אבי לוין העיר בית המשפט:

"כבר עתה נכון יהיה להעיר במאמר מוסגר, שלעיתים נהיגה בלא רשיון נהיגה ישראל, על פי תנאי תקנה 567, מקפלת בתוכה, העדר של כיסוי ביטוחי, גם אם פוליסת הביטוח שולמה כדת ובמועד. לכך יכולות להיות השלכות דרמטיות בפן האזרחי של תאונות הדרכים".

בשל כך, המלצתנו לישראלים החיים בחו"ל ומגיעים לישראל – אם אין בידכם רשיון נהיגה ישראלי תקף, אל תנהגו בישראל. אם אתם מגיעים לישראל לחופשות שנתיות, תטרחו ותוציאו מחדש רשיון ישראלי, ותדאגו שיהיה בישראל מישהו שיקבל עבורכם את הדואר וידאג לתשלום אגרת חידוש הרשיון. זה ימנע בעיות ועיכובים עם המשטרה וחברות הביטוח.

אני עולה חדש או תושב חוזר המחזיק ברשיון נהיגה זר. האם מותר לי לנהוג עם הרשיון הזר בישראל?

תקנה 567א לתקנות התעבורה קובעת: (שימו לב – מדובר בעדכון של התקנה מינואר 2018)

רישיון נהיגה לתושב ישראל ששהה מחוץ לישראל
567א.    תושב ישראל אשר שהה מחוץ לישראל במשך תקופה של שנה רצופה אחת לפחות, בשנתיים שלפני יום כניסתו האחרונה לישראל, ובידו רישיון נהיגה זר בר-תוקף, יראו אותו כבעל רישיון נהיגה בר-תוקף בישראל, ברכב המתאים לדרגת רישיון הנהיגה הזר שלו, בתנאים האמורים בפסקאות (1) ו-(1א) שבתקנה 567(א), למשך שנה אחת מיום כניסתו האחרונה לישראל; לעניין תקנה זו, "כניסתו האחרונה לישראל" – שלפניה הוא שהה מחוץ לישראל תקופה של 14 ימים רצופים.

המשמעות – תושב ישראל או עולה חדש, ששהו מחוץ לישראל במשך שנה רצופה אחת לפחות בשנתיים שקדמו ליום הכניסה לישראל, יכולים לנהוג בישראל במשך שנה אחת עם הרשיון הזר, בהתאם לדרגת הרישוי שלהם.

גם כאן עלולה להתעורר בעיה לתושבים חוזרים שבעבר היה להם רשיון נהיגה ישראלי שפקע ונוהגים עם רשיון זר – נתקלנו במקרים בהם שוטרים לא בודקים את מעמדו של הנהג בישראל, מתעלמים מהעובדה שהוא תושב חוזר ורשאי לנהוג בישראל עם רשיון זר למשך שנה ונותנים בידו הזמנה לדין.

לקריאה נוספת: כתב אישום נגד תושב חוזר שנהג ברשיון זר בוטל

אנו ממליצים לתושבים חוזרים ולעולים חדשים לבצע הליך של המרת הרשיון הזר לרשיון ישראלי מהר ככל האפשר. ניתן לבצע המרה של הרשיון בתוך שנה מיום הכניסה לישראל. לאחר שנה משרד הרישוי מסרב לבצע המרה ודורש מהנהגים מבחן עיוני ומעשי כתנאי לקבלת רשיון ישראלי. לתושב חוזר יומר רק רישיון זר קבוע שהוצא לפחות 6 חודשים לפני הכניסה לארץ. פרטים נוספים על הליך המרת רשיון נהיגה באתר רשות הרישוי.

המלצתנו לעולים חדשים או לתושבים חוזרים – נהגו בישראל עם רשיון ישראלי תקף, גם אם טרם חלפה שנה מיום כניסתכם האחרון לישראל. זה ימנע בעיות עם המשטרה ובעיקר בעיות עם חברות הביטוח.

————————————-

 

החומרים באתר הינם לידע כללי בלבד. אין לראות באמור לעיל משום ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי, ו/או חוות דעת משפטית. בכל מקרה יש להתייעץ עם עו"ד מוסמך על מנת לקבל ייעוץ המותאם לנסיבות המיוחדת ולנתוני המקרה הספציפי וכל מקרה יש לבחון לגופו. אין בכתבה זו כדי ליצור יחסי עו"ד-לקוח בין הקוראים לבין הכותב או המשרד. כמו כן, אין להסתמך על ייעוץ שהתקבל באמצעות האתר לצורך קבלת החלטות כלשהן, לרבות בנושאים מקצועיים, רפואיים, משפטיים, אישיים או כספיים. אין לראות באתר ייעוץ משפטי או מקצועי אחר.