השאיר מפתחות על כסא הרכב והורשע בגרימת מוות ברשלנות

פורסם במקור ב-Ynet

בעל רכב, שהשאיר את מפתחות רכבו על כסא הרכב, ואלו ניטלו בידי אדם לא ידוע, אשר נהג ברכב בפראות, פצע שני אנשים וגרם למותה של אישה נוספת, הורשע בעבירה של גרימת מוות ברשלנות. עו"ד לאה גולדמן תוהה- האם מוצדק להטיל אחריות על בעל רכב רק כי לא השכיל לשמור על מפתחות רכבו?

באחד הימים של קיץ 2012 התרחשה קטטה בין בני שתי חמולות יריבות באחת העיירות בדרום הארץ. תושב המקום, שהגיע אותה שעה לביתו, חנה את רכבו והשאיר את המפתחות על כסא הרכב. אדם, שזהותו לא ידועה, נכנס לרכב, נטל את המפתחות, ופתח בנסיעה פרועה לעבר הניצים. בנסיעה זו דרס שני אנשים ופצע אותם.

לאחר מכן, החל אותו אדם לנסוע במהירות אחורה, ואז דרס למוות את אחותו של הנאשם, ונמלט מהמקום.

למרות שזהות הנהג לא הייתה ידועה לנאשם או למשטרה, ולמרות שלא הוא שנהג ברכב, הוגש לבית המשפט המחוזי בבאר שבע כתב אישום חמור מאד כנגד בעל הרכב, בו יוחסו לו מספר עבירות של חבלה ברשלנות וגרימת מוות בנהיגה רשלנית.

לטענת המדינה, הנאשם התרשל בכך שהשאיר את מפתחות הרכב על הכסא, ובכך אפשר את ביצוע העבירות. בדיון בבית המשפט טען נציג הפרקליטות כי מעשיו של הנאשם מהווים רשלנות ברמה גבוהה, משום שכלי רכב הוא כשלעצמו כלי פוגעני, והותרת המפתחות בתוכו כמוה כהותרת כלי נשק בציבור.

הנאשם הודה במיוחס לו במסגרת הסדר טיעון, שכלל מחיקה של חלק מהעבירות, וביקש להקל בעונשו. בדיון הזכיר סנגורו, כי במעשה מסוג זה יכול לחטוא כל אדם מן השורה, נורמטיבי ככל שיהיה, וכי מדובר לכל היותר ברשלנות ברמה הנמוכה. הוא ביקש להתחשב בכך שהנאשם כואב את מות אחותו, שהיתה קרובה אליו וגידל אותה כאם, תוך שהזכיר כי מדובר בביש מזל נוראי.

כבוד השופט אלון אינפלד התלבט באשר לעונש הראוי במקרה זה. נקבע, כי הותרת המפתחות ברכב, כשבחוץ מתלבה אירוע אלימות, מהווה נסיבה לחומרה, המגבירה במידה מסוימת את עוצמת הרשלנות. כך גם העובדה שהנאשם נכנס לביתו ולא שמר על קשר עין עם הרכב.

יחד עם זאת, השופט דחה את טענת המדינה שמדובר ברשלנות ברמה גבוהה, "… מוטלת חובה על בעל הרכב והמשתמש בו כדין, למנוע כל שימוש שאינו כדין. אך יחד עם זאת, הסיכון לגוף ולנפש, הנובע מהפקרת כלי רכב, נמוך משמעותית מהסיכון הכרוך בהפקרת נשק, ואף העונש ראוי להיות לו חמור פחות", כתב השופט.

בסופו של יום נגזרו על הנאשם 3 חודשי עבודות שירות, מאסר, 4 חודשי מאסר על תנאי ורשיון הנהיגה שלו נפסל לחצי שנה.

 הרחבת אחריותם של בעלי רכבים?

נראה שעל פניו, הקל בית המשפט בעונשו של הנאשם, ואף גזר עליו עונש הפחות מעונש המינימום בגין עבירה של גרימת מוות ברשלנות (שישה חודשי מאסר).

עם זאת, המקרה מעורר שאלות קשות באשר להרחבת אחריותו של בעל הרכב. אמנם פקודת התעבורה מטילה על בעל הרכב חובה לנקוט בכל האמצעים הסבירים כדי למנוע ממי שאינו מורשה לנהוג, ליטול את הרכב ולנהוג בו, אולם המקרים היחידים שבהם הוגשו כתבי אישום במקרים כאלה היו, כשהיה מדובר בבן משפחה, שלא היה מורשה לנהוג, ונטל את מפתחות הרכב שהושארו ללא השגחה. כאן מדובר על אדם שלמעשה גנב את הרכב מבעל הרכב, דרס אנשים ברחוב ונמלט. לא זכור מקרה שבו רכב נגנב והיה מעורב בתאונה, ובעל הרכב הואשם באחריות לתאונה בכך שלא שמר מספיק טוב על מפתחות הרכב.

ת"פ 17682-09-12 מדינת ישראל נ' מסעד קרינאוי

לפסק הדין המלא

החומרים באתר הינם לידע כללי בלבד. אין לראות באמור לעיל משום ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי, ו/או חוות דעת משפטית. בכל מקרה יש להתייעץ עם עו"ד מוסמך על מנת לקבל ייעוץ המותאם לנסיבות המיוחדת ולנתוני המקרה הספציפי וכל מקרה יש לבחון לגופו. אין בכתבה זו כדי ליצור יחסי עו"ד-לקוח בין הקוראים לבין הכותב או המשרד. כמו כן, אין להסתמך על ייעוץ שהתקבל באמצעות האתר לצורך קבלת החלטות כלשהן, לרבות בנושאים מקצועיים, רפואיים, משפטיים, אישיים או כספיים. אין לראות באתר ייעוץ משפטי או מקצועי אחר.

נהג שהוכה ונעצר על ידי שוטרים זוכה מעבירת נהיגה בשכרות מטעמים של הגנה מן הצדק

 

ד', עודך דין במקצועו, נהג ברכב שבו ברחוב הרכבת באחד הלילות בשנת 2011. לצידו של ד' ישבה אשתו. שוטר שעמד בצד הדרך סימן לו לעצור וביקש ממנו לערוך בדיקת שכרות. השוטר ביקש ממנו לצאת מהרכב ולהיבדק במכשיר הנשיפון, המשמש כאינדיקציה ראשונית לשכרות. ד' ניסה לנשוף במכשיר אולם לא הצליח. השוטר פנה אליו ואמר: "אני רואה שאתה מכשיל את הבדיקה" וביקש ממנו להתלוות אליו הצידה. השוטר לקח את ד' כ-10 מטר הצידה ואמר לו: "אתה חושב שאתה חכם?" והחל לקלל אותו. ד' הודיע לשוטר שהוא עורך דין, ביקש להקליט את השיחה בינהם והוציא מכיסו את מכשיר הטלפון הנייד שלו. השוטר בתגובה הפיל מידו את מכשיר הטלפון והחל להכות אותו. תוך 10 שניות מצא את עצמו ד' אזוק באזיקים ומובל לניידת. ד' הושאר במשך מספר שעות במושב האחורי של הניידת, כשהאזיקים מכאיבים לפרקי ידיו. לאחר מכן נלקח ד' לתחנת המשטרה, ובמשך לילה שלם השוטרים איימו עליו שהם יסבכו אותו בתיק פלילי ושהוא יאבד את רשיון עורך הדין שלו. בבוקר שוחרר ד' מהמעצר.

כנגד ד' הוגש כתב אישום בגין נהיגה בשכרות, בכך שסירב להיבדק בבדיקת "ינשוף", המשמש לאיתור כמות האלכוהול באויר הנשוף. במקביל הוגש נגדו כתב אישום לבית משפט השלום בעבירות של הכשלת שוטר בכך שסירב לבדיקת שכרות ועבירות של איומים והעלבת עובד ציבור.

ד' פנה אלינו על מנת לקבל יצוג משפטי בבית המשפט לתעבורה. בבית המשפט כפרנו באשמה בעבירת הנהיגה בשכרות. לטענתנו, ד' לא סירב לבדיקת שכרות והשוטרים הפעילו כנגדו כח פיזי ללא סמכות ושלא לצורך.

בבית המשפט העיד השוטר שעצר את ד'. עדותו היה מבולבלת ומגומגמת. העד לא יכול היה להסביר את הסתירות בין הדברים שכתב. מצד אחד כתב העד שאחרי שהנאשם לא הצליח לבצע בדיקת נשיפון הוא עצר אותו, כבל אותו באזיקים והושיב אותו בניידת, ומצד שני כתב העד כי לאחר שלא הצליח לנשוף בנשיפון, הנאשם הובא לבדיקת "ינשוף" ושם סירב לבדיקה. בית המשפט לתעבורה זיכה את ד' מהאשמה של נהיגה בשכרות, אולם הרשיע אותו בעבירה מופחתת של נהיגה תחת השפעת אלכוהול, וגזר עליו פסילת רשיון לתקופה של חודשיים.

הגשנו ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב. לטענתנו, בית המשפט לתעבורה שגה כאשר מצד אחד קבע כי הוא אינו מאמין לשוטר שהנאשם סירב לבדיקה, ומצד שני בחר להרשיע את הנאשם בנהיגה תחת השפעת אלכוהול.

בית המשפט המחוזי קיבל את טענתנו זיכה את ד' מכל האישומים נגדו. בפסק הדין כתב כבוד השופט רענן בן יוסף:

"אומר, שקריאת פרוטוקול בית משפט קמא, עיון בהליך כולו, מעוררת בו חלחלה…" 

בית המשפט המחוזי התייחס לעובדה כי כנגד ד' הוגשו שני כתבי אישום שונים בגין אותה עבירה בבתי משפט שונים וקבע עובדה זו מספיקה כדי לזכות את הנאשם מטעמים של הגנה מן הצדק:

"הנני חושב, וציינתי בעבר במקרים רבים, שיש בכך שמגישים נגד אדם בשל אותן עובדות ונסיבות שני כתבי אישום שונים בפני שני בתי משפט, מעשה שלא יעשה. המערער נזקק לשכור פעמיים עורכי דין, להתייצב בפני שני שופטים, שצריכים לשמוע את אותן ראיות שוב ושוב…". 

הגנה מן הצדק הינה דוקטרינה משפטית חדשה יחסית, שנקלטה בישראל בשנים האחרונות. בית המשפט העליון קבע שבמידה והגשת כתב האישום או ניהול ההליך הפלילי עומדים בסתיררה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית, יש לבטל את האישומים כנגד הנאשם. במקרה זה, בית המשפט המחוזי קבע שעצם הגשת שני כתבי אישום לשני בתי משפט שונים בגין אותו מקרה מנוגדת לעקרונות של צדק והגינות משפטית.

בנוסף קבע בית המשפט המחוזי כי הפעלת הכח כנגד ד' היתה ללא סמכות ולכן המעצר של ד' היה מעצר לא חוקי. נזכיר כי השוטר הודיע לד' שהוא מעוכב לבדיקת שכרות. עיכוב על ידי שוטר לא נותן בידי השוטר סמכות להפעיל כח. רק לאחר שהשוטר מודיע לחשוד שהוא עצור יש סמכות להפעיל כנגדו כח סביר אם החשוד מתנגד למעצר. במקרה זה הפעלת הכח היתה מיד לאחר שהודיעו לד' שהוא מעוכב, והוא נעצר לאחר הפעלת הכח, ולכן, קבע בית המשפט המחוזי, הפעלת הכח לא היתה חוקית.

לסיכום קבע כב' השופט רענן בן יוסף:  "בנסיבות, כפי שתוארו לעיל, הנני סובר שבלשון המעטה לא היתה הצדקה להרשיע את המערער בדין והנני מזכה אותו". 

(עפ"ת 43601-04-13)

—————————————–

החומרים באתר הינם לידע כללי בלבד. אין לראות באמור לעיל משום ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי, ו/או חוות דעת משפטית. בכל מקרה יש להתייעץ עם עו"ד מוסמך על מנת לקבל ייעוץ המותאם לנסיבות המיוחדת ולנתוני המקרה הספציפי וכל מקרה יש לבחון לגופו. אין בכתבה זו כדי ליצור יחסי עו"ד-לקוח בין הקוראים לבין הכותב או המשרד. כמו כן, אין להסתמך על ייעוץ שהתקבל באמצעות האתר לצורך קבלת החלטות כלשהן, לרבות בנושאים מקצועיים, רפואיים, משפטיים, אישיים או כספיים. אין לראות באתר ייעוץ משפטי או מקצועי אחר.

שימוש בטלפון נייד בתוך קסדת האופנוע – האם זו עבירה?

דיבורית המותקנת בקסדת האופנוע. הדרך הבטוחה והחוקית להשתמש בטלפון נייד על אופנוע.

רוכבי קטנועים רבים ושליחים משתמשים בטלפון סלולרי בזמן רכיבה, כשהטלפון הנייד תחוב בתוך הקסדה, בין הלחי לבין הקסדה. בעבר ניתנו פסיקות על ידי בתי משפט שונים, שקבעו שהדבר אינו מהווה עבירה של "שימוש" בטלפון נייד בזמן שהרכב בתנועה, משום שידיו של הרוכב מחזיקות בכידון האופנוע (ת (ת"א) 34533/02 מדינת ישראל נ' מדינה גלעד). בענין מדינה קבע בית המשפט לתעבורה בתל אביב כי אין הבדל משמעותי בין אוזניה קטנה ובין הטלפון עצמו, ובמידה והטלפון מוחזק כראוי ואינו מהווה הפרעה לנהיגת הרכב, הנהג לא עבר עבירה. הדברים התפרסמו בעיתונות ונהגים רבים סבורים כיום כי שימוש כזה בטלפון אינו מהווה עבירה.

נראה שהלכה משפטית זו השתנתה בשנים האחרונות. מספר פסיקות שניתנו לאחרונה בבית המשפט המחוזי בתל אביב ובבית המשפט לתעבורה בתל אביב קבעו כי שימוש בטלפון נייד, שתחוב בין הקסדה לבין לחיו של הרוכב מהווה עבירה.

בתיק 3027-03-12 מדינת ישראל נ' מיכאל מרק אלוני, בבית המשפט לתעבורה בתל אביב, הורשע נהג שרכב על אופנוע בתל אביב, כשטלפון נייד מוחזק בין הקסדה לבין לחיו. כב' השופט נהרי פסק:

"התכלית החקיקתית אשר בתקנות היא ללא ספק נסיון לשמור על בטחון הנהג ועוברי הדרך האחרים באופן שיישמר בטחון הנהיגה של הנהג הן במובן שלמות היכולת הגופנית לשליטה ברכב ונהיגה נוחה וחסרת הפרעות וטרדות פיזיות לגבי מכשיר הטלפון, והן במובן הריכוז הנדרש מן הנהג ביחס לכביש ומניעת הסחת דעת.

 אחיזת מכשיר טלפון גדול תחוב בין האוזן לקסדה בדרך לא דרך (חלקו בולט) מבלי להראות שהקסדה בנויה לאפשר זאת ללא פגימה ביכולות רוכב האופנוע (הנדרש למשל מן הסתם אגב נהיגה להטות ראשו במהירות ובקלות כדי לבחון תנועה מימין ומשמאל טרם סטיה או פניה), כאשר מנגד קיימים (כפי שהעיד הנאשם עצמו) פתרונות מסודרים ובטוחים יותר, איננה יכולה לטעמי לקבל את ברכת בית המשפט.

 המסר אשר צריך לטעמי לצאת מבית המשפט אל נהגי כלי רכב דו גלגליים הוא שגם הם כמובן זכאים עקרונית לאשר זכאים לו נהגי מכוניות מבחינת תקשורת בעידן של קידמה, ואולם בפרט ברכב דו גלגלי, טוב יעשו באם ידאגו לכך שאמצעי התקשורת יותקן ויתופעל בדרך שתיתן להם את הבטחון המירבי בדרכים".

בית המשפט לתעבורה בתל אביב הסתמך על פסיקה של בית המשפט המחוזי בתל אביב בערעור על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה (עפ"ת 24616-01-11 עצמוני בריטברט נ' מדינת ישראל), בו הורשע רוכב אופנוע בשימוש בטלפון נייד בזמן שהרכב היה בתנועה, כשהטלפון הנייד היה מוחזק בין הלחי לקסדה. כב' השופט רענן בן יוסף פסק:

"מי שמחזיק פלאפון בין אוזנו לקסדה ומתפעל אותו, ומדבר בו, מסכן את חייו ואת חיי הציבור לא פחות, ואין הדבר מתיישב עם תקנת התעבורה הרלוונטית. כתוב בתקנה, לא יאחז בטלפון קבוע או נייד, ולא ישתמש בהם ברכב אלא באמצעות דיבורית, כל נגיעה להפעלה או לסגירה או לכיוון או לחיזוק הפלאפון בין האוזן לקסדה מסכנת חיים סכנה של ממש, ואם כתוב בעיתון אחרת, צר לי, אך המערער לא יכול לטעון טענת הסתמכות על ידיעה עיתונאית". 

חשוב לציין שבית המשפט המחוזי לא מצא מקום להתערב בעונש שפסק בית המשפט לתעבורה על הנהג – 10 ימי פסילת רשיון נהיגה וקנס כספי כבד. נדגיש כי בית המשפט לא מחויב לקנס המקורי בדו"ח (1000 ש"ח) והוא יכול לגזור כל עונש שנראה לו הולם. במקרה זה הנהג שביקש להישפט על הדו"ח צבר עבירות תעבורה רבות, ובינהן עבירות רבות של שימוש בטלפון נייד, ולכן בית המשפט החמיר מאוד בעונשו.

לאור זאת אנו ממליצים לרוכבי האופנועים להשתמש בדיבורית, המותקנת בתוך קסדת האופנוע. זהו האמצעי החוקי והבטוח ביותר לשימוש בטלפון הנייד בזמן הנהיגה. כל שימוש אחר מהווה עבירה.

———————————————————–

החומרים באתר הינם לידע כללי בלבד. אין לראות באמור לעיל משום ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי, ו/או חוות דעת משפטית. בכל מקרה יש להתייעץ עם עו"ד מוסמך על מנת לקבל ייעוץ המותאם לנסיבות המיוחדת ולנתוני המקרה הספציפי וכל מקרה יש לבחון לגופו. אין בכתבה זו כדי ליצור יחסי עו"ד-לקוח בין הקוראים לבין הכותב או המשרד. כמו כן, אין להסתמך על ייעוץ שהתקבל באמצעות האתר לצורך קבלת החלטות כלשהן, לרבות בנושאים מקצועיים, רפואיים, משפטיים, אישיים או כספיים. אין לראות באתר ייעוץ משפטי או מקצועי אחר.

איסור העמדת רכב למכירה לפי תקנה 73

תקנה 73. איסור העמדת רכב למכירה

באחד הימים התקשרה למשרד ת'. ת' ובן זוגה, זוג סטודנטים, מתגוררים במעונות הסטודנטים בטכניון בחיפה. הם רצו למכור את הרכב הישן שלהם, והדביקו מודעה על החלון האחורי של הרכב ובה הציעו את הרכב למכירה. הרכב חנה ברחוב, סמוך למעונות ולכניסה לטכניון. באחד הימים הוצמדה לחלון הרכב הודעת תשלום קנס בסך 100 ש"ח מהמשטרת ישראל, בגין עבירה על תקנה 73 לתקנות התעבורה. "מה לעשות?", שאלה תמי. "אין מה לעשות,  העבירה היא העמדת הרכב ברחוב עם שלט למכירה, ולא משנה אם זה ליד הבית או רחוק מהבית", הסברנו לה במשרד. המקום כנראה משמש סטודנטים להחנות כלי רכב למכירה ולכן המשטרה אוכפת את האיסור באותו מקום. בסופו של דבר הנחנו את ת' כיצד לפנות למשטרה במטרה להמיר את הדוח באזהרה.

תקנה 73 לתקנות התעבורה קובעת: "לא יחנה ולא יעמיד אדם בדרך רכב המוצע למכירה או שרשיונו פקע".

'דרך' מוגדרת בפקודת התעבורה: "לרבות כל מסילה, דרך, סמטה, ככר, מעבר, גשר או מקום פתוח שיש לציבור זכות לעבור בהם".

המשמעות: אסור להעמיד או להחנות רכב (גם קטנוע או אופנוע) עם מודעת מכירה במקום ציבורי, ברחוב, על מגרש חול ציבורי פתוח או מגרש חניה ציבורי. הדבר יחשב עבירה של העמדת רכב למכירה ועלול לגרור אחריו קנס מהמשטרה או מהרשות המקומית.

מדוע תוקנה התקנה? יש רשויות מקומיות שהכניסות אליהן הפכו להיות שטח מכירה של כלי רכב. אנשים המעוניינים להציע את רכבם למכירה מעמידים את הרכב בחניות בכניסות לערים, במטרה שהעוברים והשבים יראו את המודעה ויתקשרו לקנות את הרכב. פעמים רבות החניות נחסמות על ידי סוחרי רכב, שמשתמשים בחניות כדי להציג את כלי הרכב למכירה. מי שנוסע בדרך הרמתיים בהוד השרון לא יכול שלא לשים לב לשורות כל הרכב החונים עם מודעות "למכירה" לאורך הכביש. בנוסף, התקנה באה להלחם בתופעה שבו אנשים מעמידים גרוטאות של כלי רכב ישנים ברחוב והופכים מקומות חניה למקומות אחסון – חל איסור להעמיד או להחנות רכב שרשיונו פקע בדרך ציבורית.

האם העמדת רכב למכירה אסורה רק במקום שבו מופיע שלט האוסר על כך? על פי לשון התקנה, העמדת רכב למכירה אסורה בכל דרך, לא רק במקום שבו העיריות הציבו שלטים. מטרת השלטים היא רק להדגיש את האיסור הקיים בחוק. החוק אוסר על העמדת רכב למכירה בכל דרך ציבורית.

האם מותר לי להעמיד את הרכב עם מודעה "למכירה" בחניה הפרטית של הבית? כן. התקנה מדברת כאמור על 'דרך', המוגדרת כמקום שבו לציבור יש זכות מעבר. חניה פרטית מתחת לבנין או סמוך לבית אינה מוגדרת כ'דרך' ולכן מותר להעמיד שם רכב למכירה. צריך להדגיש שלא מדובר במגרש חניה ציבורי.

אני מעוניין למכור את רכבי. כיצד אוכל להמנע מקנסות? על פי לשון התקנה, אסור העמדה או חניה של הרכב לצורך מכירה בדרך. המשמעות – בכל פעם שהנהג ירצה להחנות את הרכב, עליו להוריד את המודעה מהחלון או להסתירה. אמצעי נוח יותר הוא לפרסם את הרכב למכירה באחד מלוחות מכירת כלי הרכב המשומשים באינטרנט או בעיתונות ולא באמצעות מודעה על החלון.

אז לכם, מוכרי כלי הרכב, נאמר – הזהרו והמנעו מקנסות מיותרים.

 

——————————

החומרים באתר הינם לידע כללי בלבד. אין לראות באמור לעיל משום ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי, ו/או חוות דעת משפטית. בכל מקרה יש להתייעץ עם עו"ד מוסמך על מנת לקבל ייעוץ המותאם לנסיבות המיוחדת ולנתוני המקרה הספציפי וכל מקרה יש לבחון לגופו. אין בכתבה זו כדי ליצור יחסי עו"ד-לקוח בין הקוראים לבין הכותב או המשרד. כמו כן, אין להסתמך על ייעוץ שהתקבל באמצעות האתר לצורך קבלת החלטות כלשהן, לרבות בנושאים מקצועיים, רפואיים, משפטיים, אישיים או כספיים. אין לראות באתר ייעוץ משפטי או מקצועי אחר.

כתב אישום נגד רוכב אופנוע בגין עקיפה משמאל לקו הפרדה רצוף בוטל

בשנת 2010 רכב גבי על האופנוע שלו באיילון דרום ליד בית החולים וולפסון. גבי רכב בנתיב השמאלי והבחין באמבולנס מאחוריו, שהדליק סירנה ואורות מהבהבים. גבי מילא את חובתו וסטה לשול השמאלי על מנת לפנות את הדרך לאמבולנס. כשסטה לשמאל עצר אותו שוטר, שטען שהוא רכב על השוליים השמאליים של הכביש, ונתן בידו דוח הזמנה לדין בגין עבירה של עקיפת רכב משמאל לקו הפרדה רצוף, עבירה על תקנה 47(ה)(5) לתקנות התעבורה.

גבי פנה אלינו על מנת לקבל יצוג משפטי. בדקנו את התיק. בנסיבות הדו"ח כתב השוטר "ראיתי את האופנוע הנ"ל מגיע לעברי משמאל לקו הפרדה רצוף מסומן היטב… הגיע אלי תוך כדי שאני מסמן לו לעצור… מאחוריו נסע אמבולנס". בדברי הנהג כתב השוטר את הדברים שאמר לו גבי: "אני פניתי את הדרך לרכב חירום והצלה".

תקנה 93 לתקנות התעבורה קובעת:
היה רכב הבטחון מתקרב, ינהגו עוברי הדרך שבה הוא עובר או עומד לעבור לפי הוראות אלה:
א. נוהגי רכב ומוליכי בעלי חיים – יתנו זכות קדימה לרכב הבטחון ויטו מיד את כלי רכבם או את בעל החיים למקום קרוב ככל האפשר לשפת הכביש הימנית ורחוק מצומת ויעצרו שם עד שרכב הבטחון יעבור
.

נכון שהחובה של גבי היתה לעצור קרוב ככל האפשר לשפת הכביש הימנית, אולם במקרה זה לא יכול היה לסטות ימינה כי מימינו היו כלי רכב שנעו במהירות, והאמבולנס נע בנתיב השמאלי מאחוריו, אז גבי נאלץ לסטות שמאלה. בכל מקרה, לא ברור מדוע בחר השוטר להאשים את גבי בעקיפה משמאל לקו הפרדה רצוף. לכל היותר "אשם" גבי בנסיעה על השול.

בדיון בבית המשפט לתעבורה הצגתי בפני השופט את הדברים שכתב השוטר, שאישר שאחרי הנהג נסע אמבולנס, ודברי הנהג שאומר שפינה את הדרך לרכב הצלה. השופט הורה לנו לתביעה לשבת ולהידבר והתיק נקבע לתזכורת צדדים. בפגישה מול התביעות הצגתי את טענותיו של גבי והדברים שכתב השוטר ולבסוף החליטה המשטרה לבטל את כתב האישום כנגד גבי.

(תת"ע 418-03-11)

—————————————–

החומרים באתר הינם לידע כללי בלבד. אין לראות באמור לעיל משום ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי, ו/או חוות דעת משפטית. בכל מקרה יש להתייעץ עם עו"ד מוסמך על מנת לקבל ייעוץ המותאם לנסיבות המיוחדת ולנתוני המקרה הספציפי וכל מקרה יש לבחון לגופו. אין בכתבה זו כדי ליצור יחסי עו"ד-לקוח בין הקוראים לבין הכותב או המשרד. כמו כן, אין להסתמך על ייעוץ שהתקבל באמצעות האתר לצורך קבלת החלטות כלשהן, לרבות בנושאים מקצועיים, רפואיים, משפטיים, אישיים או כספיים. אין לראות באתר ייעוץ משפטי או מקצועי אחר.

נהגת זוכתה מאשמת כניסה לצומת ברמזור אדום וגרימת תאונת דרכים

תאונות דרכים מתרחשות מדי יום. פעמים רבות ניגש אחד הנהגים המעורבים לנהג השני ודורש ממני להודות בפניו שהוא אשם בתאונה. לעיתים, גם בשל תחושת הבלבול שחש מי שהיה מעורב בתאונה, יש נטיה להצטער, להתנצל בפני הנהג השני, ולעיתים אף להודות באשמה בתאונה. חברות הביטוח ממליצות למבוטחים לא להודות באשמה בתאונה מיד לאחר התאונה, כשהעובדות עוד לא התבררו עד תומן והנהג מבולבל ונמצא בסערת רגשות. אך מה קורה אם הנהג המעורב הוא שוטר, או מי שנראה כשוטר, המנהל את האירוע, ומאיים על הנהג השני שאם לא יודה באחריותו לתאונה, לא יחזיר לו את רשיון הנהיגה שלו?

באחד הלילות בשנת 2009 נהגה נועה ברכבה ברחוב לה-גרדיה בתל אביב והגיעה למחלף לה גרדיה באיילון. הרמזור בכוונה של נועה דלק באור ירוק והיא נכנסה לצומת. כשהיתה בצומת נכנס מצד שמאל רוכב קטנוע וכלי הרכב התנגשו. הרוכב היה לבוש במעיל משטרה, דרש מנועה את רשיון הנהיגה שלה והחל "לנהל את האירוע". הוא הזמין שוטרים וכיוון אותם למקום. לאחר מכן פנה הרוכב אל נועה, הציג לה פתק שכתב בכתב ידו, ובו נכתב שהיא מודה שנכנסה לצומת באור אדום ודרש ממנה: "תחתמי". הרוכב, שהתגלה לאחר מכן כמתנדב משטרה שסיים משמרת, איים על נועה שאם לא תחתום לא יחזיר לה את רשיון הנהיגה שלה. נועה, שהיתה מפוחדת ומבוהלת מהתנהגות השוטר, חתמה לו על הפתק.

כנגד נועה הוגש כתב אישום לבית המשפט לתעבורה בתל אביב המייחס לה עבירות של כניסה לצומת באור אדום, נהיגה בקלות ראש וגרימת התאונה. כתב האישום כלל בתוכו סעיפים הכוללים פסילת מינימום של רשיון הנהיגה לתקופה של שלושה חודשים.

נועה פנתה אלינו לקבלת יעוץ משפטי. לדבריה, נכנסה לצומת באור ירוק והרוכב הוא זה שנכנס באדום. נועה הסבירה שחתמה על הפתק כי היתה לחוצה ומפוחדת לאחר התאונה, הרוכב נראה לה כאיש משטרה ואיים עליה. חברה של נועה שישבה עמה ברכב העידה גם במשטרה וחיזקה את גרסתה של נועה, לפיה נכנסה לצומת באור ירוק.

בבית המשפט כפרנו באשמה בשמה של נועה. טענו שנועה היא זו שנכנסה לצומת באור ירוק, והתיק נקבע לשלב הוכחות. בשלב ההוכחות העיד רוכב הקטנוע המעורב, שהגיע לדיון במדי משטרה, למרות שכלל לא היה בתפקיד. הוא העיד שדרש מנועה לחתום על הפתק. מטעם ההגנה העידו נועה וחברתה שהיתה עמה ברכב. נועה העידה:

"חשבתי שהוא שוטר, לבש מעיל של שוטרים והתחיל לצעוק עלי. הניידת הגיעה אחרי כמה דקות. אני חתמתי על הפתק, כי מאוד פחדתי ממנו, חשבתי שאני צריכה לעשות מה שהוא אומר, הייתי בסיטואציה מפחידה, לא ידעתי מה לעשות". חברתה של נועה חיזקה את גרסתה בדבר מה שהתרחש בתאונה ולאחריה.

בסופו של יום זיכה בית המשפט את נועה מגרימת התאונה. לגבי הפתק קבע בית המשפט בהכרעת דינו:

"דרך התנהלותו של המעורב כל מהלך האירוע ייתכן וגרם לנאשמת לחתום על מסמך, ללא הסכמה מלאה לכתוב בו, אלא מתוך תחושה, שאם לא תחתום, רשיונה לא יושב לב. גרסתה, כי הרשיון הושב לה מידי המעורב עצמו לאחר שחתמה – לא נסתרה. כאמור בנסיבות המקרה כאן, קשה לקבל את המסמך כהודאה באשמה. סוף דבר, מדובר בגרסה מול גרסה ועדות מול עדות, במצב זה הספק נותר, ומספק זה רשאית הנאשמת להנות. אני מזכה את הנאשמת מחמת הספק".

(ת"ד 13890-09)

—————————————-

החומרים באתר הינם לידע כללי בלבד. אין לראות באמור לעיל משום ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי, ו/או חוות דעת משפטית. בכל מקרה יש להתייעץ עם עו"ד מוסמך על מנת לקבל ייעוץ המותאם לנסיבות המיוחדת ולנתוני המקרה הספציפי וכל מקרה יש לבחון לגופו. אין בכתבה זו כדי ליצור יחסי עו"ד-לקוח בין הקוראים לבין הכותב או המשרד. כמו כן, אין להסתמך על ייעוץ שהתקבל באמצעות האתר לצורך קבלת החלטות כלשהן, לרבות בנושאים מקצועיים, רפואיים, משפטיים, אישיים או כספיים. אין לראות באתר ייעוץ משפטי או מקצועי אחר.

כתב אישום כנגד נהג בגין עבירת סירוב להיבדק בבדיקת שכרות בוטל, או: למה שוטרים צריכים להאמין לפעמים למה שאומר הנהג?

באחד הלילות בשנת 2010 נהג מ' ברכב ברמת גן. אשה שעמדה בצד הדרך נופפה לו בעצבנות וסימנה לו לעצור. כשנעצר היא נכנסה לרכב, חטפה את הארנק של מ', שהיה מונח על לוח השעונים ונמלטה מהרכב. מ' הסתכל וראה שהאשה נעלמה. הוא נסע מהמקום בדרך למשטרת רמת גן. בדרך ראה ניידת עם שוטרים ונעצר לידם. הוא החנה את הרכב וירד לדבר עם השוטרים. "גנבו לי את הארנק, אשה נכנסה לרכב שלי וגנבה לי את הארנק", הוא הסביר לשוטרים בהתרגשות, והשוטרים, במקום לנסות לעזור לו אמרו לו: "בוא תיבדק בבדיקת שכרות".

מ' ניסה לשווא להסביר להם שהוא לא שיכור, ושרק נעצר במקום כדי שיסייעו לו למצוא את גנבת הארנק, אולם השוטרים לא שעו לדבריו. מ' התבקש לתת דגימת נשיפה במכשיר "נשיפון". מכשיר הנשיפון, השונה ממכשיר ה"ינשוף",  הוא מכשיר המשמש את השוטרים כדי לסנן חשודים בנהיגה בשכרות. ממצאיו אינם קבילים להוכחת שכרות, אולם במידה והבדיקה בנשיפון מראה שהנהג לא שיכור הוא משוחרר לדרכו. בתי המשפט במספר פסקי דין קבעו כי נהג לא חייב לתת דגימה במכשיר הנשיפון, ולא ניתן להאשים נהג בסירוב להיבדק בנשיפון (וזאת בניגוד למכשיר הינשוף).

מ' היה נרגש מאוד ולא הצליח לנשוף כמו שצריך בנשיפון ואז הודיעו לו השוטרים שהוא מעוכב בחשד לנהיגה בשכרות. השוטרים שאלו את מ' אם הוא רוצה לעשות בדיקת דם ומ' התעצבן ואמר: "למה לי לעשות בדיקת דם, בסך הכל באתי אליכם כי גנבו לי את הארנק".

השוטרים שוב לא שעו לדבריו והחליטו לעצור אותו. מ' נאזק באזיקים והשוטרים לקחו אותו לתחנת רמת גן. בתחנה הושיבו את מ' כאחרון העבריינים לחכות בכניסה לתחנה, כשהוא אזוק ולהמתין לבדיקה במכשיר הינשוף. אחרי 3 שעות של המתנה כשהוא אזוק מ' כבר חש ברע והרגיש שהוא עומד להתעלף. השוטרים הזמינו לו אמבולס שפינה אותו לבית החולים תל השומר. לפני שעלה לאמבולנס נתנו השוטרים בידו של מ' דו"ח הזמנה לדין על עבירת סירוב להיבדק בבדיקת שכרות.

מ' פנה למשרדנו על מנת לקבל יצוג משפטי. הוא סיפר את סיפורו המוזר, בלשון המעטה. בדקתי את חומר התיק, כולל הדו"חות שכתבו השוטרים. בדיון בבית המשפט כפרתי באשמה בשמו של מ'. הודעתי לבית המשפט שמ' לא סירב לבדיקת שכרות, אלא עצר ופנה אל השוטרים שיסייעו לו באיתור מי שגנבה לו את הארנק. במקביל פניתי לתביעה המשטרתית, הצגתי את הכשלים בעבודת השוטרים, וביקשתי מהם לבטל את כתב האישום.

בדיון ההוכחות הודיעה התובעת מטעם המשטרה כי המדינה מבקשת לבטל את כתב האישום. נשאלת השאלה מדוע היו צריכות לעבור שנתיים עד שמישהו במשטרה השתכנע שמדובר בסיפור קפקאי, בלשון המעטה, ובהתנהגות מאוד לא ראויה של השוטרים. שוטר אמור לסייע לאזרח ולא לראות בכל אזרח כחשוד, להתייחס אליו בזלזול וכזה מוחה כנגד היחס, לאזוק אותו באזיקים ולעצור אותו.

—————————————

 

החומרים באתר הינם לידע כללי בלבד. אין לראות באמור לעיל משום ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי, ו/או חוות דעת משפטית. בכל מקרה יש להתייעץ עם עו"ד מוסמך על מנת לקבל ייעוץ המותאם לנסיבות המיוחדת ולנתוני המקרה הספציפי וכל מקרה יש לבחון לגופו. אין בכתבה זו כדי ליצור יחסי עו"ד-לקוח בין הקוראים לבין הכותב או המשרד. כמו כן, אין להסתמך על ייעוץ שהתקבל באמצעות האתר לצורך קבלת החלטות כלשהן, לרבות בנושאים מקצועיים, רפואיים, משפטיים, אישיים או כספיים. אין לראות באתר ייעוץ משפטי או מקצועי אחר.

האם מותר לעשות שימוש במירס בזמן הנהיגה?

החלטתי לכתוב את הרשומה הזו בעקבות שאלה שהפנה אלי אחד הגולשים, נהג הסעות, שעושה שימוש לאורך היום במכשיר המירס ומקבל דוחות משוטרים על שימוש בטלפון נייד בזמן הנהיגה. החוק מבחין בין טלפון נייד, שבו ניתן לעשות שימוש בזמן הנהיגה רק באמצעות דיבורית, לבין שימוש במכשיר קשר, שמותר להחזיק ביד בזמן הנהיגה. הבעיה היא, שמכשיר המירס הוא מכשיר דו-שימושי: הוא יכול לשמש כטלפון וגם יכול לשמש במצב "ווקי-טוקי" לשיחות חד כיווניות בין משתמשים. רוב משתמשי המירס הם נהגים מקצועיים – נהגי אוטובוס, משאיות ורכבי הסעה, שעושים שימוש במירס במצב "ווקי-טוקי" בזמן הנהיגה. נשאלת השאלה האם מכשיר המירס נחשב מכשיר קשר, ולכן מותר לעשות שימוש בו בנהיגה במצב ווקי-טוקי ללא דיבורית, או שהוא נחשב טלפון נייד, ולכן אסור בשימוש ללא דיבורית.

תקנה 28 לתקנות התעבורה קובעת:
(א)  נוהג רכב חייב להחזיק בידיו את ההגה או הכידון כל עוד הרכב בתנועה; אולם רשאי הוא להסיר יד אחת מן ההגה או הכידון אם עליו לעשות בה דבר להבטחת פעולתו התקינה של הרכב או לקיום כללי התנועה.

(ב)  (1)   בעת שהרכב בתנועה, הנוהג ברכב –
(א)   לא יאחז בטלפון קבוע או נייד, ולא ישתמש בהם ברכב אלא באמצעות דיבורית;
(ב)   לא ישלח או יקרא מסרון (s.m.s);
(2)   בתקנת משנה זו –
"דיבורית" – התקן המאפשר שימוש בטלפון בלא אחיזה בו ובלבד שאם ההתקן מצוי בטלפון, הטלפון יונח ברכב באופן יציב המונע את נפילתו;
"טלפון" – מכשיר המיועד לתקשורת אשר קיימים בו לחצנים לחיוג.

עוד על עבירת שימוש בטלפון נייד בזמן הנהיגה כאן

בעבר חברת מירס שיווקה מכשירים ניידים עם דיבורית, שכללה לחצן ווקי-טוקי שהותקן על ידית ההילוכים או על ההגה, והנהג יכול היה לעשות שימוש בדיבורית ללא הורדת הידיים מההגה. כיום הופסק שיווק המכשירים עם הדיבוריות, והנהג חייב להחזיק את הטלפון ביד על מנת ללחוץ על לחצן הדיבור בעת הנהיגה, מה שהופך את המעשה לעבירה לפי תקנות התעבורה. יודגש כי הקנס על שימוש בטלפון נייד בנהיגה עומד היום על 1000 ש"ח, וכנגד הנהג נרשמות 4 נקודות במשרד התחבורה בגין העבירה.

בשנת 2001 ניתן פסק דין בבית המשפט לתעבורה בירושלים בתיק 4933/00 מדינת ישראל נ' מוסטפה דבש. כתב האישום ייחס לנאשם עבירה של שימוש בטלפון נייד בזמן הנהיגה. במקרה זה היה מדובר במכשיר "מירס", והנהג טען שעשה שימוש במכשיר במצב "ווקי-טוקי" ולכן אין במעשה עבירה. בית המשפט לתעבורה זיכה את הנהג מהעבירה שיוחסה לו בכתב האישום, וזיכה נאשמים נוספים שהמתינו להכרעה בנושא. בפסק הדין כתב כב' השופט אביטל חן:

"אין לערוך הבחנה בין מכשיר קשר שהינו רק מכשיר קשר לבין מכשיר קשר היכול לשמש כמכשיר טלפון. מכשיר מירס בכשירותו כמכשיר קשר הינו מכשיר קשר לכל דבר וענין. שיחה במכשיר קשר אינה מהווה עבירה לפי הוראות תקנה 28(ב) לתקנות התעבורה".

השופט העיר שיכול להיות שהיה מקום להרשיע את הנהג בעבירה של אי החזקת הגה בשתי ידיים לפי תקנה 28(א), אולם הוא נמנע מלעשות זאת מטעמי מדיניות משפטית. פסיקות דומות לפסיקה זו ניתנו על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' השופט עודד מודריק) בע"פ 71434/02 ו 4189/98. בית המשפט המחוזי בתל אביב קבע שהאיסור הקבוע בתקנה 28(ב) אינו כולל שימוש במכשיר מירס כמכשיר קשר.

השאלה חזרה ועלתה לפני בית המשפט העליון. ברע"פ 7593/07 פלוני נ' התובע הצבאי הראשי נדון עניינו של נהג ברכב צבאי, ששוחח במהלך הנהיגה במכשיר "מירס", אותו אחז בידו. החייל הורשע בבית הדין הצבאי לערעורים, ובית המשפט העליון, מפי כב' הנשיאה דורית בייניש, אישר את פסיקת בית הדין הצבאי לערעורים, וקבע כי יש לראות את מכשיר המירס כ"טלפון נייד" לפי הגדרתו בתקנה 28, ולכן השימוש בו אסור בזמן הנהיגה ללא דיבורית. בית המשפט העליון נימק את הפסיקה בכך שהפרשנות התכליתית של תקנה 28 מחייבת איסור של החזקת טלפון ביד בזמן הנהיגה.

מאז 2008, עת נתן בית המשפט העליון את הפסיקה האחרונה והמחייבת בשאלה זו, מרשיעים בתי המשפט לתעבורה נהגים שעשו שימוש במכשיר המירס כמכשיר קשר ("ווקי-טוקי") ואחזו את המכשיר ביד בזמן הנהיגה. כאמור, נהגים אלה הם בעיקר נהגים מקצועיים, קשי יום, שעושים שימוש במירס לצורך עבודתם. המעסיקים לא תמיד מודעים לעובדה כי השימוש הזה אסור בנהיגה ולא תמיד מיידעים את הנהג בדבר האיסור. פעמים רבות נהגים אלה מגיעים לבתי משפט עם דוחות על שימוש במירס ומקבלים עונשים כבדים יותר מהקנס המקורי, הכוללים כפל קנס, פסילה על תנאי ואפילו פסילת רשיון בפועל. לכן אנו מייעצים למי שמחזיק במכשיר מירס לא לעשות שימוש במירס בזמן הנהיגה ללא דיבורית.

בנוסף, אנו פונים לחברת "מירס" לנסות למצוא פתרון טכנולוגי לטלפונים החדשים, שיאפשר שימוש במכשיר במצב ווקי-טוקי מבלי להסיר את הידיים מההגה או לפחות להזהיר את המשתמשים על כך ששימוש כזה מהווה עבירה.

—————————————

 

החומרים באתר הינם לידע כללי בלבד. אין לראות באמור לעיל משום ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי, ו/או חוות דעת משפטית. בכל מקרה יש להתייעץ עם עו"ד מוסמך על מנת לקבל ייעוץ המותאם לנסיבות המיוחדת ולנתוני המקרה הספציפי וכל מקרה יש לבחון לגופו. אין בכתבה זו כדי ליצור יחסי עו"ד-לקוח בין הקוראים לבין הכותב או המשרד. כמו כן, אין להסתמך על ייעוץ שהתקבל באמצעות האתר לצורך קבלת החלטות כלשהן, לרבות בנושאים מקצועיים, רפואיים, משפטיים, אישיים או כספיים. אין לראות באתר ייעוץ משפטי או מקצועי אחר.

נהג זוכה מאשמה בעבירת כניסה לצומת בניגוד לחץ שסומן על הכביש

באחד הלילות בשנת 2010 נהג תומר ברכב ברחוב אלנבי בתל אביב. כשהגיע לצומת עם שדרות רוטשילד נעצר ברמזור בנתיב השמאלי. תומר הסתכל על החיצים בכביש והבין שאם ברצונו לפנות ימינה, עליו לעשות זאת מהנתיב הימני. הוא סימן לרכב מימינו שברצונו לעבור ימינה ולפנות ימינה, ונהג הרכב מימינו ויתר על זכות הקדימה ונתן לו להכנס לפניו ולפנות ימינה. לאחר כ-100 מטרים כרזה לו ניידת משטרה לעצור. אל רכבו של תומר הגיע מתנדב משטרה, שטען בפניו שהוא ביצע פניה ימינה מהנתיב השמאלי בניגוד לחץ המסומן על הכביש ורשם לו דוח קנס בסך 500 ש״ח. בצידה של עבירה זו יש גם 6 נקודות ממשרד התחבורה. תומר טען בפני השוטר המתנדב שהרכב מימינו נתן לו להכנס לפניה לפניו, וכי ביצע את הפניה מהנתיב הימני, ולא כפי שטען השוטר. השוטר ביקש ממנו לחתום על הדו"ח. תומר ביקש לראות את הדו"ח שנרשם ואת תגובת הנהג שנרשמה על ידי השוטר לפני שהוא חותם. השוטר התעצבן עליו וזרק את הדו"ח על הרצפה לפניו.

העבירה שיוחסה לתומר בדוח היא עבירה על תקנה 36(ד) לתקנות התעבורה, שקובעת:

בכביש המחולק לנתיבים שבהם סומנו חיצים המובילים לצומת, לא יכנס הנהג לצומת, לא יעבור בו ולא יצא ממנו אלא בכוון חץ שסומן בנתיב שממנו נכנס לצומת; לעניין תקנת משנה זו, "צומת" – לרבות מפגש עם כביש אחר.

תומר פנה אלינו על מנת לקבל יעוץ משפטי. הוא סיפר את סיפור המקרה, סיפר שהרכב שמימינו נתן לו להכנס לפניו כדי לפנות ימינה, סיפר על התנהגותו הגסה של השוטר כלפיו, הראה לנו שכתב למשטרה בבקשה לבטל את הדו"ח אולם המשטרה לא שעתה לטענותיו. תומר שלח בקשה להישפט והתיק נקבע לדיון בבית המשפט לתעבורה בתל אביב, לפני כב' השופטת שרית קריספין. בדיון בבית המשפט כפרתי באשמה בשם תומר, וטענתי כי רכב שהיה מימינו נתן לו להכנס לפניו, והפניה שלו ימינה לא נעשתה מהנתיב השמאלי.

בעדותו בבית המשפט לא ידע המתנדב להעיד האם הוא זה שנהג בניידת או היה נוסע, מי המתנדב שישב לצידו, היכן היה ממוקם בצומת בעת שהבחין בעבירה, מה היה המרחק בינו לבין רכב הנאשם וכמה כלי רכב הפרידו בינהם, כיצד סיכן הנאשם את כלי הרכב שנסעו לימינו. תומר העיד בבית המשפט שהרכב מימינו נתן לו להכנס לפניו בנתיב הימני, ובשום פנים ואופן לא ביצע את הפניה מהנתיב השמאלי ובניגוד לחיצים. השופטת קריספין זיכתה את תומר מהאשמה בעבירה. בהחלטתה היא כתבה שהיא נותנת אמון בעדותו של תומר בבית המשפט, בעוד שעדותו של המתנדב היתה חסרה בפרטים מהותיים.

תת"ע 12077-10-10 – לפסק הדין המלא

————————————————–

 

החומרים באתר הינם לידע כללי בלבד. אין לראות באמור לעיל משום ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי, ו/או חוות דעת משפטית. בכל מקרה יש להתייעץ עם עו"ד מוסמך על מנת לקבל ייעוץ המותאם לנסיבות המיוחדת ולנתוני המקרה הספציפי וכל מקרה יש לבחון לגופו. אין בכתבה זו כדי ליצור יחסי עו"ד-לקוח בין הקוראים לבין הכותב או המשרד. כמו כן, אין להסתמך על ייעוץ שהתקבל באמצעות האתר לצורך קבלת החלטות כלשהן, לרבות בנושאים מקצועיים, רפואיים, משפטיים, אישיים או כספיים. אין לראות באתר ייעוץ משפטי או מקצועי אחר.

כתב אישום בגין העלבת עובד ציבור הסתיים באי הרשעה

 

ט', עולה חדש מבריה"מ לשעבר, עבד כמוביל מטענים בנמל התעופה בן גוריון. באחד הימים בשנת 2010 נסע ט' לבקר קרובים באשקלון. לאחר מכן נסע ט' ברכב, כשבתו הצעירה נהגה והוא ישב לידה. ט' ביקש מבתו לעצור לו ולהמתין במקום בו החניה אסורה, על מנת שיוכל לעצור לקנות סיגריות באחת הפיצוציות באשקלון. בתו של ט' נעצרה וט' ירד מהרכב על מנת לקנות סיגריות. לאחר כמה דקות חזר לרכב והבחין בשוטרים שעמדו ליד הרכב ורשמו לבתו דו"ח על הפרעה לתנועה.

ט' ביקש מהם לא לרשום את הדו"ח, אולם השוטרים סירבו. ט' המשיך להתווכח עם השוטרים ובמהלך הויכוח קילל את השוטרים ואף נופף בידיו. השוטרים הזמינו ניידת נוספת, וט' עוכב לחקירה בתחנת המשטרה. בתחנה נחקר ט' באזהרה בחשד להעלבת עובד ציבור ואיומים. ט' התנצל בפני החוקר, הסביר שהרגיש שרושמים דו"ח לבת שלו בגללו, ולכן התעצבן וניבל את הפה. ט' הסביר שהוא עולה חדש, שהעברית שלו לא טובה, ושוב התנצל. לט' נפתח תיק פלילי בחשד להעלבת עובד ציבור.

לאחר מספר ימים קיבל ט' הודעה מרשות שדות התעופה, כי הסיווג הבטחוני שלו בוטל בעקבות העובדה שנפתח כנגדו תיק פלילי. ט' פוטר מעבודתו ונאלץ למצוא עבודה בשכר נמוך ברחיצת מכוניות.

לאחר מספר חודשים קיבל ט' בדואר כתב אישום עם הזמנה לדין לבית משפט השלום באשקלון, בגין העלבת עובד ציבור, עבירה לפי סעיף 288 לחוק העונשין.
סעיף 288 קובע:
"המעליב בתנועות, במילים או במעשים, עובד ציבור, או דיין או פקיד של בית דין דתי או חבר ועדת חקירה לפי חוק ועדות חקירה, התשכ"ט-1968, כשהם ממלאים תפקידם או בנוגע למילוי תפקידם, דינו – מאסר ששה חודשים".

ט' פנה למשרדנו על מנת לקבל יצוג משפטי. הוא סיפר את סיפור המקרה, הסביר שטעה וסיפר על הנזק הכלכלי שנגרם לו בעקבות העובדה שפוטר מעבודתו. ט', ללא עבר פלילי קודם, היה מודאג מאוד מהעובדה שפוטר מעבודתו בשל התיק הפלילי.

ניהלנו מגעים להגיש להסדר טיעון עם המשטרה. הצגנו בפני המשטרה אישורים על כך שעבודתו של ט' הופסקה בשל התיק הפלילי, אישורים על מצבו הכלכלי. המשטרה הסכימה להצעתנו לסיים את התיק באי-הרשעה ובביצוע עבודות שירות לתועלת הציבור (של"צ) בהיקף 80 שעות. בדיון בבית המשפט הצגנו את ההסדר וט' נשלח לתסקיר בשירות המבחן למבוגרים, על מנת לבחון את התאמתו לביצוע עבודות של"צ.

מהי אי הרשעה במשפט פלילי?
במידה ונאשם מורשע בהליך פלילי, נרשמת ההרשעה בגליון ההרשעות הפלילי שלו, המנוהל על ידי המשטרה, דבר המקשה על האדם לקבל תעודת יושר ולהתקבל לעבודות במתקנים בטחוניים. למי שכבר צבר הרשעות ונרשמו כנגדו מספר רישומים פליליים, הדבר בדרך כלל אינו מעלה ואינו מוריד, אולם לאדם מן הישוב, שאינו בעל עבר פלילי, רישום הרשעה בתיק הפלילי מהווה חסימה שעלולה למנוע קידום מקצועי בעבודה, למנוע קבלה לעבודות מסוימות, לקבל אשרת יציאה (ויזה) למדינות מסוימות, לפגוע באפשרות לקבל משרה בשירות הציבורי או בשירותי הבטחון, למנוע אפשרות להיבחר ועוד. לעיון ברשימת הגבלת תחומי עיסוק באתר משרד המשפטים – לחצו כאן.
אי הרשעה במשפט הפלילי פירושה, שהמשפט לא מסתיים ברישום פלילי עבור הנאשם. בדרך כלל יוטל על הנאשם עונש חינוכי של ביצוע עבודות שירות לתועלת הציבור (שימו לב – זה אינו מאסר בעבודות שירות אלא ביצוע התנדבות לכמות שעות מוגבלת). אי הרשעה מחייבת תסקיר חיובי משירות המבחן למבוגרים של משרד הרווחה, שמראיין את הנאשם ומוסר חוות דעת האם לדעתו האינטרס הציבורי מצדיק אי הרשעה במקרה זה.

ט' רואיין על ידי קצינת מבחן שערכה תסקיר מקיף אודותיו. התסקיר המליץ בפני בית המשפט להימנע מהרשעה במקרה זה ולהטיל על ט' חובת ביצוע עבודות של"צ. בית המשפט אימץ את התסקיר והטיל על ט' חובת ביצוע של 80 שעות עבודות של"צ והתחייבות כספית להימנע מעבירה במשך השנים הקרובות.

כב' השופטת דינה כהן כתבה בהחלטה:

"בהביאי בחשבון כי הנאשם נעדר עבר פלילי, כי התרשמות שירות המבחן מהתנהלותו כפי המפורט בתסקיר היא חיובית נוכח היות העבירה חריג בהתנהגות הנאשם ובפרט הפגיעה באפשרות התעסוקה כמפורט באופן קונקרטי בתסקיר ואף שהכלל הינו כי עבירה פלילית גוררת עמה הרשעה, הרי שנוכח הנימוקים שהובאו על ידי שירות המבחן ובנסיבות הענין בנתוני העושה והמעשה, שוכנעתי כי יש לסטות מהכלל… לפיכך, אף שהנני קובעת בזאת כי הנאשם ביצע את העבירה המיוחסת לו על פי כתב האישום, הנני נמנעת מהרשעתו…"

לפסק הדין המלא

 

————————————

החומרים באתר הינם לידע כללי בלבד. אין לראות באמור לעיל משום ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי, ו/או חוות דעת משפטית. בכל מקרה יש להתייעץ עם עו"ד מוסמך על מנת לקבל ייעוץ המותאם לנסיבות המיוחדת ולנתוני המקרה הספציפי וכל מקרה יש לבחון לגופו. אין בכתבה זו כדי ליצור יחסי עו"ד-לקוח בין הקוראים לבין הכותב או המשרד. כמו כן, אין להסתמך על ייעוץ שהתקבל באמצעות האתר לצורך קבלת החלטות כלשהן, לרבות בנושאים מקצועיים, רפואיים, משפטיים, אישיים או כספיים. אין לראות באתר ייעוץ משפטי או מקצועי אחר.